ליקוטי חבר בן חיים י תעב

אפשר לאומרו היכן משה מת בחלקו של ראובן דכ' ויעל משה אל הר נבו ונבו בחלקו של ראובן קיימא דכ' ובני ראובן בנו את נבו והיכן משה קבור בחלקו של גד דכתיב וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון ומחלקו של ראובן עד חלקו של גד כמה הוה ארבעה מילין אותן ארבעה מי הוליכו מלמד שהיה משה מוטל בכנפי השכינה. ומלאכי השרת אומרים: צדקת עשה. והקב"ה אומר: מי יקום לי עם מרעים. ושמואל אומר: מי כהחכם ומי יודע פשר דבר. ור' יוחנן אמר: והחכמה מאין חמצא. ור"נ אמר: וימת שם משה. סמלינון אמר: וימת שם משה ספרא רבא דישראל. ויש אומרים: לא מת משה כתיב הכא וימת שם משה וכתיב התם ויהי שם עם ה' מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש

איתא בסנהדרין ל"ט ע"א א"ל האי צדוקי לר' אבהו אלקיכם כהן הוא דכתיב ויקחו לי תרומה כי קברי' למשה במאי טביל וכ"ת במיא והכ' מי מדד בשעלו מים א"ל בנורא טביל ומי סלקא טבילותא בנורא א"ל אדרבא עיקר טבילותא בנורא דכתיב וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים. הנה לא ק' לי' לההוא צדוקי כיון דכהן הוא היאיך קברי' דהרי לא היה לו קוברים וכהן מטמא לו אלא מאחר דהכהנים אינם רשאים לכנס במקדש קודם שטבלו והקב"ה קרא עצמו כהן שאמר קודם שנבנה המשכן ונמשחו הכהנים ויקחו לי תרומה התרומה שלו יתב' היתה ואמר הכתוב נורא אלקי' ממקדשיך ר"ל כל מקום ששכינה שורה נקרא מקדש ובכל מקום שהש"ית עושה נוראות עושה אותם ממקדשיו והיאיך יכנס למקדשו קודם טבילה והא דקאמר כהן הוא כוונתו דכהן הותרה לו מת מצוה משום שיוכל אח"כ לטהר עצמו וזה לא שייך בהש"ית והבין ההוא צדוקי דסוד הטבילה כמ"ש הרמ"ע בס' י"מ כי ע"י שהטמא הכניס כל גופו תחת המים נדמה כאלו חלף רגע אחד מן העולם ויוצא אח"כ כברי' חדשה וזה לא שייך בהקב"ה כלל וכלל כי על מציאותו יתב' עומד העולם ככ' ומתחת זרועות עולם אמנם אמר דוד המע"ה ''יקר'' בעיני ה' כלומר ''כבד'' בעיני ה' המותה לחסידיו כי גדול הנ"ר לפניו ית' מתורה ומע"ט של הצדיקים ואם אעפי"כ מד"הד פוגע בהם אותה שעה ה אלקים אש אוכלה וסביביו נשערה מאוד והרי הוא כאלו הוציא עצמו מן המציאות כמ"ש אצל שריפת בי"המק במסתרים תבכה נפשי ושקולה מי"צ כשריפת בית אלקינו וזה שהשיב לו ר' אבהו בנורא היה הטבילה העדר המציאות והוסיף לו עוד לולא היה אפשר לגבי אדם לצאת בנורא מן מציאות היה טוב ממים אלא א"כ לא היה אדם חוזר למציאות וזה שאמר כל אשר לא יב באש תעבירא במים והנה ר' ישמעאל היה דורש ויקבור אותו הוא קבר את עצמו שהרי קברו היה מוכן ועומד מששת ימי בראשית ועפ"י ה' היה נכנס לקברו והארץ כסתה עליו ולזה ארז"ל כיון שמשה מת בחלקו של ראובן וקברו היה רחוק ד' מילין בחלקו של גד א"כ אותן ד' מילין מי הוליכו אע"כ דלא כר' ישמעאל כ"א הש"ית קבר אותו ונתקשה למלאכי השרת קושית הצדוקי אם הש"ית גרם טומאה כביכול לעצמו במאי טביל ואמרו מלאכי השרת ענין הטומאה הוא מחמת כי אדם אין צדיק בארץ אשר לא יחטא אבל מדקברי' הש"ית ש"מ דלא היה בו חטא כלל כ"א צדקת ה' עשה כשם שהקב"ה צדיק בכל דרכיו כך משה היה צדיק בכל דרכיו ומה שנענש הוא כמ"ש וגם בי התאנף ה' בגללכם ויתעבר ה' בי למענכם והענין כי כל החטא היה שה"ית לא אמר לו בפי' להכות את הסלע אף שאמר לו קח מטך ומשה בעצמו למד ממה שנאמר לו בחורב והכית בצור ובאמת אין כאן חטא וכמו שהקשה הרמב"ן ומ"מ אחרי כי נכתבה פרשה זו בתורה יגרום לישראל שיוסיפו ג"כ על דברי ה' וישנו את דברו והיינו בגללכם ולמענכם שאמר הש"ית וזה שאמרו המ"ה מה שנענש ''ומשפטיו'' והמשפט שנעשה בו הוא ''עם ישראל'' בגלל ישראל וע"ז התאונן הש"ית ואמר אם לא עשיתי במשה דין אזי בנקל יקומו מרעים וישנו כמו כן דברי אל חי וזה מי יקום לי עם מרעים אמנם עכשו שעשיתי יאמרו. אם משה חטא מי לא יחטא והיינו מי יתיצב לי עם פועלי און. וכיו"ב אמר שמואל מי כהחכם ומי יודע פשר דבר דעל כל פן ופן פח ומוקש וכן אמר ר' יוחנן א"כ והחכמה מאין תמצא רנב"י אמר כי מיתתו גופה היתה עבדות ה' כמו שפי' הר' מנחם עזרי' בעשרה מאמרות כי הש"ית א"ל למשה עלה ומות בהר אשר אתה עולה שם ולא זו שלא התמהמה מלעשות דבר ה' ית' כ"א י"ב מעלות היו ופסען בפסיעה משה אחת לקים דרך מצותיך ארוץ והיינו וימת שם משה עבד ה' בשעת מיתה עבד הי וי"א כשם שמשה בחייו למד תורה כן עדיין עומד אחורי כתלי בי"המד וכל ת"ח העוסק בתורה לשמה משה עומד ומשמש ומאיר עיניו בהלכה וזה ענין שכל ת"ח נקראו בשם משה וה' ברוב רחמיו יזכינו לראות מהרה ביאת גואל צדק מדלג על ההרים ומבשר שלם אכי"ר