ליקוטי חבר בן חיים י תע

דטע"כ לאו דאוריי' אף שמרגישין הטעם הא מותר מ"הת ובמ"במ דליכא טעמא יהא אסור מ"הת במשהו אתמהה ונ' דד' רש"י דוודאי טעם כזית בכא"פ דאוריי' וכמו שפסק ג"כ הרמב"ם אמנם אי ליכא כזית בכא"פ דהוה חצי שיעור אף דחצי שיעור אסור מ"הת דווקא בעין אבל לא ע"י תערובת וסברא זאת כ' הר"ש במס' טבול יום אלא שדחה סברא זאת מדאמר רב אשי ועוד האמר ר"י ח"ש אסור מ"הת ואמנם למאי הלכתא אמר תחלה לא תזלזל בשיעורא דרבנן א"וו רב אשי גופא היה מסופק אי ח"ש ע"י תערובת אסור מ"הת ולכך אמר תחלה לא תזלזל בשיעורא דרבנן אם גם ס"ל דע"י תערובת רק מדרבנן ותו מאין פשיטא לך דר"י הכי ס"ל הא סתמא אמר ח"ש אסור מ"הת אמנם מר בר רב אשי דבעי לשעורי בתלתין ע"כ הוה ס"ל דהוא רק דרבנן לא שבקי פשיטותא דמר בר רב אשי מקמי ספיקא דרב אשי

והנה ד' ר"ת דרבא בנו"ט אסור והקשה עליו הרמב"ן במלחמות א"כ מאי קמ"ל רבא דחמץ בזמנו בנו"ט אטו יהא גרע משאר אי' וי"ל דרבא אפי' ביבש קמיירי וה"ק בשאר אי' יש חילוק בין במינו בין שלא במינו דבמינו חד בתרי בטל ובלח בנו"ט אבל בחמץ בפסח אפי' ביבש בין במינו בין שלא במינו בס' ועד"ז מתורץ ג"כ קו' תוס' על ר"ת למה לא קאמר רבא הל' כר"י דר"י שוה לגמרי שאר איסורין וממילא ביבש ביבש חד בתרי בטל אבל רבא קאמר דבחמץ בזמנו אפי' ביבש בעי' במינו ג"כ ס' ועד"ז יש להסביר במסקנא שיטת ר"ת דקאזל בשיטת הרי"ף בע"א דגם ביבש חמץ בפסח לא בטיל ואי נימא דבלח בלח אזלי' בתר נו"ט גם ביבש ילכו בתר נו"ט ולכך השוו מדותי' לאמור הכל במשהו

והנה הר"ן בשמעתין דחה בשתי ידים דברי האומר דחמץ לר"ש מקרי יל"מ ובס"פ השוכר את הפועלים פשיטא לי' דחמץ לר"ש מקרי יל"מ ונ' דהתם קאי בשטתי' דנדרי' דאף דרבנן פליגי אדר"י במ"במ לחוד היכא דאיכא מ"במ ועולין מודו רבנן וכל דבר שיש לו מתירין מקרי היתר בהיתר ומדאוריי' לא בטיל ול"ק כל הקו' שהקשה הר"ן כאן ע"ד הרמב' בענין יל"מ

והנה הראש פרק השוכר את הפועל הביא דברי הראב"ד שהקשה על הרי"ף מנ"ל דלענין אי' הנאה חמץ במשהו והראש דחה דבריו והסברא מאחר דרב דהוא מרא דשמעתא ירד להך משהו משום מ"במ דלא בטיל מדאוריי' אין חילוק בין אי' הנאה לאי' אכילה אלא שהראש הק' מנ"ל להרי"ף דגם יבש ביבש בכלל אי' משהו דהרי רב ור"י בלח בלח הוא דנחנקו מדאמר ר"י בנו"ט ומזה נ' דנפקא לי' להרמב"ם דהטעמא דהרי"ף משום שיל"מ וממילא אין חילוק בין יבש ללח וכ"כ שם הרמב"ם בפ' השוכר בפי' המשנה

והנה ד' הכ"מ פט"ו מהמ"א תמוהים בשני דברים הא' שאמר דהרמב"ם בא לתרץ מ"ט לא קאמר ר"י ור"ל חוץ חמץ בפסח הרי ר"י באמת בחמץ בפסח לית לי' אי' משהו

ועוד זאת דבתחלה הביא ד' הרשב"א שכ' לתרץ מ"ש הרמב"ם יראה לי משום דמשנה דמים ומלח פ' משילין מורה דאפי' שלא במינו דשיל"מ לא בטיל אלא שיש לתרץ ואח"ז כתב דמשנה שלימה שכ' הראב"ד ר"ל משנה דמים ומלח הרי אדרבה משם מ' להיפך וצ"ע

ודע מ"ש הכ"מ פ"א מחמץ ומצה דממתני' דהרהינו מבואר דאונס לא מציל משום קנסא לר"ש כוונתו לד' הרמב' דמתני' מיירי בהגיע זמן קודם הפסח וא"כ אמאי אם לא אמר מעכשיו החמץ אסור דלמא נאנס שלא היה יכול לפרוע

סליק בע"ה סוגי' דחמץ בזמנו.