ליקוטי חבר בן חיים י תסט

בכל אי' ולית לי' טעמא דיל"מ שפיר ק' מנ"ל דבנו"ט דאיכא טע"כ דאורייתא שרי רבא וזה נ' שהביא לטור לפ' דלרבא באמת בליכא נו"ט שרי הא איכא נו"ט דטע"כ ומקרי בעין וקניס ר"ש

ודע דלשמואל ורב דס"ל דמ"במ לא בטיל אין מקום למלתא דדשיל"מ דהרי במינו דווקא לא בטיל ובמינו לא בעי' יל"מ לרב ושמואל אם לא באי' דרבנן דלד' תוס' פי גי"ה מודה ר"י דמ"במ בטיל וביל"מ כגון ביצה שנולדה ביו"ט מ"מ מ"במ לא בטיל וצ"ע

רש"י אבל ע"י תערובת אפי' שהיי' בעיני' כוונת רש"י דע"י תערובת מקמי פסחא לא עלה ע"ד שיקנוס ר"ש דהרי לרבנן דר"א לקמן תערובת אינו עובר עליו בלא כלום אבל הכא מיירי דשהיי' בעיני' ועבר על בל יראה וס"ד דאפי' מע"י תערובת אסור כשאר אי' קמ"ל דע"י תערובת לא קניס ר"ש

והנה רש"י כ"כ לעיל כ' בהדי' דאפי' בנו"ט ג"כ לא קניס ר"ש והטור דפשיטא לי' דבנו"ט אסור נ' דמ' לי' רש"י לטעמי' דס"ל דרבא דאמר פ' גי"ה בסוגי' דזרוע בשילה לא נצרכה אלא לטע"כ ס"ל דטע"כ לאו דאוריי' וממילא כיון דטע"כ דרבנן וחמץ לאחר הפסח דרבנן ותרתי דרבנן לא אמרי' אבל אנן לדידן דקיי"ל דטע"כ דאורייתא שפיר י"ל דבנו"ט אסור כמו בשאר אי' אפי' דרבנן כמו בשמנו של גיד. ואמנם מה הביא להטור לפסק זה שאין לו רמז בד' הראש אביו וש"פ נ' דד' הר"י יונה שהביא הראש הביאו לזה שכ' דאפי' ערבן במזיד מותר ותמה עליו הראש ומ' להטור דהר"י מיירי שנתערב בכדי נו"ט ואח"כ הוסיף עליו וביטלו בפחות מכדי נו"ט וכה"ג בדרבנן מותר דילפי' מעצים שנשרו מן הדקל אלא דלהרמב"ם אפי' לכתחלה מותר להוסיף עליו כמ"ש הרמב"ם בבשר עוף בחלב וזה לא ס"ל לה"ר יונה אבל עכ"פ אם הוסיף עליו מותר אפי' הוסיף במזיד והראש לטעמי' דמפ' סוגי' דעצים משום דמקלי קלי אי' אבל זולת זה אפי' בדרבנן אם ביטל במזיד אין בטיל. אבל גם הראש מודה דבנו"ט אסור

קו' המג"א על הטור היה אפשר לומר דרבא סתמא קאמר לאחר זמנו בין במינו בין שלא במינו מותר ואפי' ביבש ביבש מיירי והיינו דק' לי' להמק' מאחר דאמר רבא בין במינו בין שלא במינו מותר מ' כי היכא דבמינו חד בתרי בטיל ביבש ביבש ה"ה שלא במינו ואמאי הא קנסא קניס ר"ש ומשני נהי דקניס ה"מ בעיני' ובכלל בעיני' הוא ג"כ בלח בלח היכא דיהיב טעמא אבל בתערובת יבש דמדינא ובענין גם באינו מינו אית לן למימר חד בתרי בטיל אלא דבעי' ס' שמא יבשלנו הכא דמשום קנס קאסיר ר"ש לא גזרי' כולי האי. ונ' דהא דהמג"א לא רצה לפ' כן משום דהטור פסק כאן כד' הראש דביבש ביבש חמץ בפסח ושאר אי' שוין וא"כ הא דקאמר רבא תוך זמנו במשהו ע"כ רק אלח בלח קאי וה"ה דומיא דהכי בלאחר זמנו אלח קאי ושפיר הק' המג"א ומ"מ י"ל נהי דבסי' תמ"ז פסק הטור לענין יבש ביבש כהראש מ"מ ביו"ד סי' ק"ט הביא גם שיטת הרי"ף דבחמץ בפסח אפי' יבש ביבש במשהו ולד' הריף שפיר י"ל דשו"ט דשמעתין איבש ביבש קאי ולעולם בנו"ט אסור לא רצה הטור להקל בנו"ט

רש"י ד"ה ואזדא רבא כוונת דברי' דלא תק' ע"כ לא התיר ר"ש אלא בהנאה ור"נ גם באכילה התיר לזה כ' רש"י כיון דר"ש רק משום קנס אסיר ובנכרי ל"ש קנס ממילא אפי' באכילה מותר. וכ' רש"י דסוגי' שמעי' דרבא ג"כ ס"ל מ"במ במשהו והכי קיי"ל וש"מ חלב שנפל לקדרה אוסר במשהו ועוררני תלמיד אחד ממנ"פ אי פשיטא לרש"י דחלב ובשר מ"במ ממילא ידעי' דחלב בבשר אוסר ואי לא פשיטא וכי מהכא שמעי' דחלב ובשר מ"במ ואמנם לדידי ק' טפי דרב אשי ומר בר"א בפ' גי"ה גבי ההוא פלגא דזיתא דתרבא דרב אשי קאמר לשעורי בס' וממנ"פ אי הוה חלב בבשר מ"במ א"כ ש"מ דרב אשי ס"ל במ"במ בטיל בס' ואי הוה אינו מינו הרי דליתא לד' רש"י דחלב ובשר הוה מ"במ ומה"ט היה נ"ל דאדרבא לד' רב אשי אלו וס"ל דרב אשי באמת ס"ל מ"במ בס' אמנם נ' לרש"י דדברי רבא בשמעתין עיקר טפי ודחה להך רב אשי אלא דקשה עכ"פ מ"ט שבק רש"י לרב אשי דבהלכה למעשה קמיירי והוא מרא דתלמודא ובתרא טפי מרבא ותו ק' הא גופא כיון דרבא במ"במ בתר שמא אזיל ולמה יקרא חלב ובשר מ"במ והנה הפר"מ סי' צ"ח ביו"ד הביא בביאורו ד' הראב"ן שקיצר הש"ך שחילק בשר שמן דמקרי עם חלב מ"במ ובשר כחוש מקרי שלא במינו וי"ל ד' רש"י דבחולין נקט הש"ס דנפל לדקולא דבשרא ופי' רש"י לקלחת בשר דהיינו יורה גדולה דרך לבשל בשר לבדו ולא עם שאר דברים והיה מעשה בבשר כחוש ולכך שיערו בס' ורש"י נקט לקדרה ובקדירה מבשלים עם הבשר שאר דברים ורובא דהו"ל בשר שמן וע"ז כ' רש"י וש"מ דחלב שנפל לקדירה דהו"ל בשר שמן עם חלב מקרי מ"במ ובמשהו וכ' רש"י כן לאפוקי דלא נסמוך על עובדא דרב אשי ונדון גם בשר שמן לאינו מינו וצ"ע ונבא קצת לחקור ע"ד רש"י דס"ל