ליקוטי חבר בן חיים י מו

בענין כרקום. רש"י ד"ה כל כהנות כוונתו ליישב קו' הראש אמאי לא נקט תנא סתמא כל הנשי' פסולות לכהונה וכ' רש"י דס"ד דדווקא להנשא לכתחלה אסורות ולא ביושבות תחת בעלי' להכי נקט תנא כהנות אפי' יושבות יצאו

הק' בתוס' לרש"י מ"ש ערק ממחבואה ונ' ליישב דבאמת נ' דעיקר טעמא דכהנות אסורות הוא כדאמרי' ספ"ק כיון דאזלי אינהו לגבי בי נשא הו"ל קבוע וכמע"מ דמי משא"כ במחבואה דאיכא ס' פירש הקילו וא"כ דווקא במחבואה דשייך פירש משא"כ בערק חד לגביי' דשוב הו"ל קבוע וע'

קו' מגווזא הסביר הרא"ה וכ' וכ"ת דבעיר שם קביעי' הני שלשלות דאטו בפני כל בית עבדו כדין ואמנם רש"י יושב גם זאת דלא ר"ל בכולהו איכא כולהו כ"א בחד צד גוזא ובחד צד כלבא וכיוצא והנה באמת קיימי משמורת אלא דזמנין דניימי ואמנם כן הרוצה לעשות כן עליו לעשות במהירות וא"א דלא מנבח חד כלבא וכיוצא ע' ברש"י ותמצא

ואמנם בענין קו' הר"ן על ר"ח יל"ד לכאורה הרי גם לרש"י יק' עכ"פ א"א דלא ערקא חדא מניי' וצ"ל דלרש"י אמרי' דמסטפי לברוח מאימת חרב אמנם גם לר"ח י"ל דאמתני' ל"ק להש"ס דדלמא כיון דליכא מחבואה והוה עיר שכבשה כרקום כמו שהסביר הר"ן שוב לא מקילינן משא"כ השתא דבמלכות אחרת מיהת מקילינן אף דג"כ עכ"פ א"א דלא נתאנסה חדא א"כ גם באותה מלכות למה לא נקל

ובפשט יישוב די הרי"ף נ' דס"ל להרי"ף דהני אמוראי דפליגו אי קשי' או לא בהא פליגו אי מחבואה אינה מחזקת אלא א' מצלת א"כ שפיר ק' ומאן דלא ק' לי היינו דס"ל אינה מצלת והנה אי ק' לן וודאי דוחק טובא למיקמי מתני' בכה"ג דווקא אלא דר"י בן אלעזר הוה ס"ל אינה מצלת ול"ק לי' מידי א"כ כיון דאנן קיי"ל מצלת א"כ שפיר לא קיי"ל כר"י בן אלעזר

ומדברינו י"ל דהא דנקיט הרי"ף לקמן האיבעיא בפשיטות לקולא הוא משום דסתמא דגמ' פריך הכא דא"א וכו' וקו' יש לומר קאי אי מצלת

מ"ש הרמב' דאם נתיישב הגדוד בכ"ג אוסר נ' דמ' לי' בשעת מלחמה דמתני' דווקא קתני וע' תוס' ע"א שם: י"ל דאיבעית הש"ס אי הטעם בשבוי' דמעלה עשו ובענין בכהונה א"כ בכ"ד לא תלינן אי דלמא כד' הבי"ש דבעכו"ם לא בעי' קינוי וסתירה וא"כ מידי ס' לא נפקא ואי איכא עוד ס' מותרת ע' בי"ש סי' ז'

מ"ש תוס' האיכא נהרא ר"ל דל"ת די לכשיטמאו שני' ככר א'

בענין נאמנות בשפחה וגברא אל אלמא. עיקר קו' הש"ס הי' מדתנן אין אדם נאמן על עצמו וכדמק' אר"פ לקמן

ביאור ד' התוס' דע"כ מיירי ברגלי' לדבר דאל"כ ל"ש חי לכל ברי' וא"ל דמפורסם לאלם דא"כ עכ"פ לגברא כי האי ל"ש חי ע' בכ"מ ה' עדות שם שכ"כ בכוונת תוס' ואמנם לזה הקשה להם דעכ"פ בפעם ב' אין רגלי' אע"כ דאהני סהדי גופיי' דייני' וכמ"ש אא"כ אכתי יאמרו אין אנו יודעי' וע"כ דאם הוא עצמו אומר להם להעיד ויאמרו אין אנו יודעי' שוב ליכא חשוש אלם וע' בכ"מ ביתר ביאור ד' הרמב' ורש"י ב"מ וע'

השתא נמי יל"ד הא רב אשי קאמר דלא אמרה ונ' דקו' הש"ס הי' דבאמת מעיקרא שתקה והאי שתיקה ג"כ חטא הוא בידה דאם לא יגיד ואמנם גברתה שרואה אותה שותקת תסמוך עלי' והיא בבאה לב"ד שלא תיעשה רשע למפרע על שתיקתה תאמר שקר וע"ז קאמר הש"ס דאדרבא כשתראה מה יבא עלי' על שתיקתה לא תוסיף חטא על פשע

בענין קו' רש"א אמאי לא מוקי מתני' לר"פ במס"לת נ' דבשלמא ברייתא אשבוי' לחודא קאי שפיר קתני דהיא ובעלה אין נאמני' משא"כ מתני' דכללא כיל אין אדם נאמן על עצמו והרי בתרומה נאמן במס"לת אלא ש"מ דלא מיירי מתני' כלל ממס"לת וע' בזה

ואמנם הריף שהשמיט הך דמס"לת אף דפ' כר"פ נ' דק' לי' קו' רש"א ומשו"ה מ' לי' דהש"ס לא ס"ל כהך ברייתא כ"א כר' ור"ח לעיל דמס"לת אפי' על עצמו נאמן ולהכי לא מיקי מתני' בהכי וסתם לה הריף וסמוך אהא דקיי"ל דבאי' דרבנן כל מס"לת נאמין וע'

כוונת ה"ה ברצותו ליישב מה דפסק הרמב' דבקטן בעי' מס"לת דיש להגי' ברמב' ובן קטן ולא כן קטן והיינו דלא מ' להרמב' לחלק בין אביה ואמה לבנה ובתה כ"א בבנה ובתה היינו קטנה אלא דמדנקט בההיא מעשה אדם א' ולא תינוק אחד ל"מ כן זה כוונת ה"ה לדעתי אף שלא ביאר כן בהדי'