ליקוטי חבר בן חיים י תסג

הוא וכמ"ש מר"ן זי"ע שם בחידושיו ומה"ט קרי לי' פסול לעדות מדרבנן אא"כ הדרא קו' לדוכתא ל"ל להרמב"ם למימר גבי צבעו משום ספק דאוריי' מ"הת לקולא תיפק לי' דאבד גופי' הוא מדרבנן ומזה נ' דהרמב"ם ס"ל דטעם האי' הוא משום שיכול לברר ע"י צביעה וכמ"ש מר"ן זי"ע שם וספק שיכול להתברר אסור ומ"מ כיון דכל הספיקות מ"הת מותרין סמכו חכמי' על בירור הצביעה אבל אם לא צבעו ג"כ אינו אלא מדרבנן משום דכל ספיקות אפי' אם יכולין להתברר אינן אלא דרבנן והו"ל פסול לעדות

ח"א לסיומא דמסכת נדה ליום לידתי כ"ד שבט קבל רנ"ת עמך לפ"ק. בענין פלוגתת בי"ש ובי"ה בשלהי מכלתין

נ' לבאר תחלה מה שגזרה תורה בנדה אפי' על ראי' א' ז' ימי טומא' ובזבה בעי' ג' ימי' דווק' וג' ראיות ובנדה לא בעי' רק שתפסוק בטהר' ובזבה לאחר ג' ימים ז' נקיים ל הענין נדה הוא בפ"ע דבר המועיל לבריאות גופה שינקה דם של החיות מדמי' שאינם עלולי' לחיות ורוב פעמי' אשה שדמי' מרובי' סי' יפה לה אמנם צריכה לנקיון זה ז' ימים ועשתה תו"הק גדר לכל אשה שתהיה ז' ימים בנדתה אבל הזיבה הוא חולי שלא כדרך הטבע וכ"ז שאין החולי גדול לא יעמוד כ"א יום א' אמנם אם החולי גדול שעמד ג' ימים צריכה ז' נקיים למען תדע שחזרה לבורייתה אבל נדה ז' ימים טמאה מ"מ מאחר ז' מה"ית נחוש לחולי דהרי אחר ז' י"א ימים אין בם נדה כ"א זיבה ולא חיישה תורה לחולי אמנם הא דסברי בי"ש י"א בעי שימור פי' רש"י גזי"הכ הוא לבי"ש ולולי דברי' הייתי אומר דפלוגתייהו בהכי בי"ה לטעמיי' שחשו שדם נדה רגיל לבא מקודם אלא שעומד בפני' דמה"ט ס"ל ריש מכלתין להלל רבן דמטמאה מפקידה לפקידה וה"נ ביום י"א חשו רבנן דלמא הקדים לבא דם נדה מיום שלפניו ולכך צריכה שימור מדרבנן כי היכי דגזרו רבנן מפקידה לפקידה ובי"ש כרבן דאמר בריש מכלתין דיין שעתן ולא חיישי' להקדמה וע"כ מדאוריי' בעי שימור ביום י"א

תנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עו"הב ומייתי מקרא הליכות ר"ל על שינון הלכות עולם לו וילד"ק אכתי בכל יום מנ"ל וגם טעמא בעי מדוע שונה הלכות דווקא ונ' דתנן במס' אבות. הלומד ע"מ ללמוד מספיקין בידו ללמוד וללמד הלומד ע"מ לעשות מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות נ' לבאר דהלומד ע"מ ללמוד עם תלמידיו והוא דבר יקר בעיני ה' כמ"ש רז"ל הלומד לבן חבירו תורה כאלו ילדו ואמנם ושננתם לבניך אלו התלמידים כ' לכך צריך הש"ית להיות בעזרו שיכוין בתלמודו בעומק ההלכה ועי"ז יוכל ללמוד גם עם אחרים וז"ש מספיקין בידו ללמוד כדי שיוכל ללמוד אבל ארז"ל גדול שימושו של תורה יותר מלימודה וזה לא שייך במי שאינו לומד כ"א ללמד אבל הלומד ע"מ לעשות ורואין תלמידיו מעשיו ועי"ז זוכה ללמוד וללמד וגם לשמור ולעשות והנה ארז"ל במגילה משה תיקן להם לישראל שיהיו קורין ה' פסח בפסח ויהיו שואלין ודורשין בה' פסח ל' יום לפני הפסח ובפרק כיצד מברכין אמרינן מהו ברוך ה' יום יום בכל יום תן לו מעין ברכותיו וז"כ ג"כ כוונת תדב"א כל השונה הלכות בכל יום כאלו אמר בכל יום ויום מעין הלכה שצריך לאותו יום וזה הוא הלומד ע"מ לעשות ותלמידיו למדין ממנו דבר יום ביומו ויזכה עי"ז ללמוד וללמד ר"ל ללמד לתלמידיו לשמור ולעשות וארז"ל כל המזכה את הרבים אין חטא בא לידו וארז"ל במ' יומא הטעם שלא יהי' הוא בגיהנם ותלמידיו בג"ע והיינו הליכות עולם לו ואמנם לבאר ד' תדב"א אלו צריך לבאר המשך הכתוב שהביא תדב"א דחבקוק ו עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים ויתפוצצו הררי עד ושחו גבעות עולם הליכות עולם לו'' הענין הש"ית ברא הארץ במדה שימצאו יושבי תבל מקום עלי' לשבת יחדיו אבל ראה מה עשו דור המבול אשר ע"י שישבו יחדיו מלאה כל הארץ חמס ולא נשאר כ"א צדיק א' וביתו וראה מה שעשו בדור הפלגה ע"י שהיו שפה א' ודברים אחדים ולזה ויתר גוים התיר הבשר שהיה ביני: ע"י השפה והותר עי"ז פילוג לשונות והנה תחלה היה כל הארץ כהר אחד אשר אם ישלוט זלזלה נוע ינוע כל ההר כן היו בני אדם כאיש אחד להרע כמ"ש וזה החלם לעשות וע"י ההפלגה ויתפוצצו הררי עד כי נפלגה הארץ וזה ויתפוצצו הררי עד כי נפלגה הארץ עד ועדן בני לשון א' היו מחברת א' והגם דהר נתפוצץ עדן גבעה נשארה אמנם כ' רש"י פ' ואתחנן ע"פ אשר חלק ה' אותם לכל העמים להטעותם אחרי ע"ז ובחרו להם מדינה ומדינה עם שהיו בני לשון א' כל מדינה ע"א אחרת היתה לה כמו שמצינו כמוש שיקוץ מואב ומלכום שקוץ בני עמו דגון שקוץ פלשת" וכיו"ב ועי"ז שחו גבעות עולם אפי' בני לשון א' נפרדו זה מזה אמנם למען לא תהי' הארץ מלאה חמס הקים ה' ית' מהם חכמים שתקנו תקנות להויות העולם לשפוט בין איש וחבירו וז"ש הליכות עולם