ליקוטי חבר בן חיים י תסא

אתי שפיר דהכא בבגד ישראל מיירי דאין דרך הגוי ללוקחו לעצמו כ"א למכור לישראל. אך זאת למסקנא ע"כ ליתא מדמק' הש"ס בפסחים וכע"א מהא עליו דרבא ומה קו' הכא בבגד ישראל מיירי דוודאי ימכרנו לישראל וכ"ת דלמא באמת בה"ג מיירי ברייתא אבל בעלמא אזלי' בתר רובא וכדרבא דמה"ט לא חש לשמא ימכרנו לישראל דרוב קונים נכרים נינהו נ' דלזה פי' רש"י בפסחים ובע"א שארג בו חוט של כלאים ר"ל דסתם בגד לאו היינו מלבוש דמלבוש גלימא מקרי כ"א הארוג שעושין ממנו בגדים ככ' בתורה והבגד כי יהי' בו נגע ואמר בשתי או בערב אלמא סתם בגד היינו אריג. והנה באמת היה אפשר לומר דרש"י לשטתי' אזיל דכלאים דאוריי' דווקא אריג אבל אי אפשר לומר כן וכמו שנבאר לקמן בס"ד ובאמת נ' דרש"י לא כ"כ רק למר זוטרא אבל רב אשי דחה למר זוטרא וכוותי' קיי"ל ולא גרסי' דהל' כמר זוטרא וכמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה ועד"ז מסולקין רוב קושי' התוס' על רש"י. והנה התוס' חולין צ"ה ד"ה ובנמצא כ' בסו"ד דכל כהאי הוה תקנתא דרבנן דמדאוריי' אזלי' בתר רובא וסיימו בדבריהם כהא דבגד שאבד בו כלאים וכו' ולא אזלי' בתר רובא וצריך ביאור מה כוונתם בזה לולא אסר חז"ל לישראל ליקח בגד מגוי שפיר כ' דניזל בתר רובא שאין בהם כלאים אבל באמת לא אסרו כ"א למכור לגוי ומאי ניזל בתר רובא שייך אם לא דק' להו למה לא נימא כי ימכרנו לגוי דהוה רובא ולמ"ש דמשום דהכא בבגד ישראל מיירי וודאי ימכרנו לישראל א"ש נמצא דפלוגתת רש"י בנדה דבע"א ובפסחים אין רמז בד' רש"י דדינא הוא בבגד ישראל ולכך יש לחוש אפי' ניכר דלמא אחר תשמיש הגוי יאבד ותוס' לטעמיי' בחולין שם דתקנתא בעלמא הוה ודיו אם אבוד לפנינו ולא שנחוש שמא יאבד ע"י תשמיש הגוי ואז ימכרנו לישראל, ומ"מ מפלפול ד' תוס' כאן במרדעת נבין מדוע כ' רש"י בפסחים טעמא דמרדעת משום טלאי ולא כתב משום שמא יעלה על כתיפו דאסור כדתנן התם אמנם אס"ד גזרי' משום העלאה גם הצעה הות אסורה

רש"י ד"ה מנא לי' לסבא הא דסמכי' אהכי כוונת רש"י דגם המק' ידע טעמי' דרב חסדא דאל"כ הוה מק' לי' מ"ט אלא דק' לי' מנ"ל דסמכי' כה"ג ומ"מ צריך ביאור מאי ענין זה לבודק עד הסלע ונ' דזה שהביאו להרמב"ם בהל' כלאים שהביא ראי' מכאן דהא דספק דאוריי' לחומרא הא גופא מדרבנן ולכך סמכו אבדיקה כי האי והראב"ד לא השיגו אלא דמה הועיל בזה הא מ"מ אזלי' לחומרא א"וו ע"י הצביעה נסתלק הספק ואמנם סוף הל' טומאת מת כתב הראב"ד הא גופא דמה לן בזה אמה"ת לחומרא או מדרבנן ולזה סיים שם דהוה ספיק ספיקא ול"ק קו' הפ"י שם על הראב"ד ואמנם נחזי אנן במ"פ ר"מ ורבנן במתני' טעמא דר"מ כיון דאתחזק כאן טומאה במאי אתה בא לסלק ע"י חזקה דאתיא ע"י מעשה חזקה שלא ע"י מעשה והשתא רובא דתליא במעשה לא אלים לסלק חזקה. חזקה דתליא במעשה לכ"ש ורבנן אמאי פליגי אדר"מ וע"כ משום דאיכא לסייע לחזקה דבדיקה אימר עורב נטלה ומעתה הנה ג"כ אית לן חזקה שאבד בבגד זה כלאים אבל מאחר דע"י הצבעים היה ניכר אית לן למיזל בתר רובא דניכרין ע" הצביעה אלא דהוה ג"כ רובא דתליא במעשה וא"כ כי היכי דאמרי' התם אימר עורב נטלו מסייע לחזקה דתליא במעשה ה"נ אימר מנתר נתר מסייע לרובא דתליא במעשה

והנה דעת הב"י שהטור נחלק על הרמב"ם דהרמב"ם סומך על הצביעה אפי' בכלאים דאוריי' והטור ס"ל דדווקא בכלאים דרבנן סמכי' ולכאורה הדין עם הב"י בזה דמאחר דהרמב"ם סיים דכל זה דסמכי' משום דכל הספיקות דרבנן ומאחר דאנן קיי"ל דלא כהרמב"ם כ"א דספק דאוריי' מ"הת לחומרא מ' להטור דהכא בכלאים דרבנן אסקי' אלא שיש לדקדק דהו"ל גם כאן מיד לבאר להש"ס הי ניהו כלאים דרבנן. וראיתי שהב"י אחר ד' הטור העתיק ד' הרמב"ם בלשונו מלה במלה ומצאתי שהרגיש במה שהרגשנו דהטור העתיק בגד צמר שארג בו חוט של פשתן רמז לד' רש"י דדווקא כה"ג שעיקר הבגד של הצמר וצובעי' אותו כדרך שצובעי' בגד צמר וזה לא יעלה לפשתן ועי"ז יהא ניכר אבל אפכא חוט שכ צמר בבגד דפשתן לא שייכא הך תקנתא וכמ"ש למעלה אבל הרמב"ם כ' בהדי' בגד צמר שאבד בו חוט של פשתן או בגד פשתן שאבד בו חוט של צמר וכו' הרי דלא חילק וכן ביאר בהדיא שאין הצבע עולה לפשתן וצמר כאחד. והציע כל השמעתא אהך ברייתא דלא ימכרנו לגוי וכ' עלה מה תקנת בגד זה יצבענו והשתא יק' מאוד אמאי לא נקט תנא דבריי' תקנה זאת ולא נשאר לו תקנה כ"א תכריכי' ונ' מזה דתקנתא זאת שייכא דדווקא בבגד שלא נצבע עדן אבל אם כבר נצבע פ"א לא יועיל תקנה זאת ור"ח עביד תקנה בבגד ללא נצבע מעולם וברייתא מיירי בבגד שכבר נצבע פ"א. ועד"ז יובנו ד' הטו"ז יו"ד סי' ש"ב שם שכתב אהך דלקמן דאם נתקו שרי דמשום הפסד מרובה הקילו וק' מאי הפסד מרובה