ליקוטי חבר בן חיים י תס

ומשני. הרי הקו' ממאי דמק' וליבטיל הרובא ונ' דהתם בתר דמשני בצפרתא מק' ולשליפיני' ומתרץ ה"ק אי מצי למשלפי מוטב ואי לאו עביד כר"י דאמר אם רוצה לשרוף הנקברין רשאי ופי' רש"י ותוס' שם דלא משני לי' רק אקו' קמייתא הרי שער נזיר ופטר חמור מן הנקברין אבל קו' שניי' וליבטיל ברובא במקומה עומדת ואי בצפרתא ולשליפינה וזה דוחק גדול לפ' כן אבל לולי דברי רש"י ותוס' הייתי אומר דה"ק לעולם בצפרתא ומיירי שנתפשטה הצורה בכל השק ואם ישליפינה יקלקל כל השק ולקבור השק כמו שהוא אינו רשאי כמ"ש רש"י תמורה דאדם מוצאו ונהנה ממנו ואין תקנה לרבנן אלא לחותכה לחתיכות קטנות ולקוברו קמ"ל דא"צ לכך כ"א יוכל לשורפו כמות שהוא וכר"י וא"כ ס"ד ה"ק הש"ס האי שער לא בטיל משום דמצי למשלפי' ואף שאינו מכירו עכשו שמא ברבות הימים יכירו וא"כ ה"ה הכא מה"ט לא בטיל דלמא ברבות הימים יכירנו ול"ק קו' תוס' לזה כ' תוס' דלא היא כ"א אההוא שינויי דמיירי בצפרתא קאי וע"ז אמרינן א"א למשלפי' אבל בלא צפרתא בטל ברוב וכד' המק' שם. וא"כ תוס' בשמעתין מפ' להסוגי' שם כמו שכתבתי למעלה ומתורץ קו' ראשונה אלא שילד"ק לאיזו ענין הוצרכו תוס' להביא ראיה דבטל ברובא וכי תימא משום דהוה כמבטל איסור לכתחלה אטו כלאים אסור לתפור הא תנן תופרי כסות תופרין כלאים כדרכן ובלבד שלא יתכוונו וצ"ע. ויש להסביר עם ד' רש"י פ' השוכר את הפועל דנהי דיבש ביבש בטל ברוב אבל צריך להשליך אחד מהם לכלב ולד' רש"י אלו לא שייך כאן ביטול ברוב וע"ז מייתי התוס' הך דשער נזיר דדכוותא הוה ומק' הש"ס וליבטיל ברובא

שם בתוס' וי"ל ולכאורה יק' מכלאים בכרם דבעי' הוסיף מתאים אלה דלפי רבא בפרק כל שעה זרוע מעיקרו עיקרו נאסר זרוע ובא הוסיף מתאים א"כ לק"מ דכרמך לא תזרע אמרה תורה ואם עבר על זה אוסר במשהו. והנה רש"י סוף תמורה תירץ ג"כ כתוס' אלא שכתב דכלאים אסרה תורה ע"י תערובות. כלאים מתרגמינן עירובי ומה בעי רש"י בזה. ולזה נ' דד' רש"י דתרי קראי כתיבי בכלאים לענין בגדים בפ' קדושים כתיב ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך ועדן לא ידענו מה כוונת הכתוב אם לקנבוס או לצמר גפן כתבה תורה בכי תצא לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו ילמדנו באיזו מינים וקרא דקדושים ל"ל כיון דלא מצי' למילף מני' א"וו דאי קרא בצמר ופשתים יחדיו הייתי אומר דווקא שוה בשוה אסרה תורה אבל אי חד מניי' רובא אזלי' בתר רובא כמו בצמר גמלים וצמר רחלים שעדן לא נטוו כ' רחמנא ובגד כלאים ומתרגמי' עירובין אם נתערב בבגד שלם עירובין כי הא דשמעתין בבגד צמר חוט א' של פשתן לא יעלה נמצא דעל כגון זה נכתב קרא דובגד כלאים והנה רש"י בפרק כל הבשר כ' אהא דאמר אביי אי חידוש הוא דשני' מיני היתר ותמהו עליו בתוס' הרי הש"ס פרק אלו עוברין דחה זאת ומסיק משום דתרי לי' שרי ובשיל לי' אסור ולי ד' תוס' צ"ע דמקמי דגלי רבא דרך בישול אסרה תורה מנא ידעי' דתרי שרי ואי משום דכ' באורייתא לא תבשל הרי גם כבוש כמבושל א''וו אביי ה"ק לעולם גם בנ"ט אמרינן אחרי רבים ובב"ח דחידוש דשניהם מיני היתר לא אמרי' בי' אחרי רבים א"כ מאחר דמצד נ"ט לא אסרי' למה לא נאסר גם בלא נ"ט אלא שהוסיף רש"י ועוד שדרך בישול אסרה תורה כוונת רש"י בשלמא אי הוה כתב אכילת בב"ח בתורה שפיר לא ק' מליכא נו"ט דכיון דאינו מרגיש הטעם הרי לא אכל בב"ח אבל אכילה אין כ' כאן אלא בישול ואכילה קראו הכתוב בישול ואבישול וודאי לא בעי' נ"ט דאם בישל כזית בשר ביורה של חלב אטו מי לא לקה אף דליכא נ"ט א"וו לא חידוש הוא ומטעמא דמצי' לי' גבי כלאים וא"כ ע"כ בנ"ט תליא מלתא אמנם לד' תוס' דהחידוש משום דתרי לי' עדן יק' ולמה לא הוה חידוש ורבא דחה לעולם חידוש הוא ונו"ט בעי' משום דדרך בישול אסרה תורה והיינו חידושי' דגם בתרי איכא נו"ט ואפ"ה כיון דלא הוה דרך בישול שרי

תוס' ד"ה ולא ימכרנו פי' רש"י שאם היה מכירו נותקו הבין תוס' מד' רש"י דמ"מ אף שיכירו לא ימכרנו לגוי דלמא הגוי ישתמש בו עד שלא יהא ניכר וימכרנו אח"כ לישראל וע"ז כ' התוס' דכולי האי לא חיישי' וע"ז הביאו ראי' מדתני לה בהדי' מרדעת ובמרדעת בהדיא תנן דאין בה משום כלאים ולא חיישי' שמא יקח ממנו טלאי לבגדו ה"נ לענין מכירה לנכרי ג"כ אין בו חשש כיון שעכשיו ניכר ויל"ד למה הוצרכו תוס' לכל זאת הרי משנה שלמה תנינא מוכרי כסות מוכרי' כדרכן הרי דשרי למכור כלאים לגוי ונ' דיש לדחות דהתם גבי בגדי נכרי' מיירי דאין הישראל קונה אותם אבל הכא בבגד ישראל מיירי דאדרבה ישראלי' קונים אותם י"ל דאפי' בוודאי חיישי' וכמ"ש לכך הוצרכו לה ביא ממרדעת דכמו דהתם לא גזרו בוודאי ה"נ בלא ימכרנו לא גזר בוודאי ודברינו יתבאר לנו מה זאת שהחמירו רז"ל כ"כ סתם גוי' הקונה בגד לעצמו קונה וא"נ ימכרנו רובא דעלמא גוים נינהו ומה"ית ניחש שימכרנו לישראל ולמ"ש