ליקוטי חבר בן חיים י תנט

שמטה ולהכי אקני לי' רב אשי ללוה כ"ש קרקע אבל רבנן דבי רב אשי לא חשו לזה ומסרו מילייהו ואם יטעון הלוה שמטה משמטת יביאו עדים שמסרו מילייהו

ולערב יש לו קרקע הנה לרש"י דטעם הקרקע משום לא שכיחי א"ש כיון שיש לערב קרקע שכיח שילוו אבל להר"ש דמפ' משום דכגבוי דמי ק' הא אין פרעי' מן הערב עד שיפרע מן הלוה וצ"ל כיון דאין ללוה קרקע הרי המטלטלין יכול להעלותן והולכין אצל הערב והו"ל מהשתא כגבוי

מוצאין מדר"נ הנה לרש"י א"ש דכה"ג שכיח להלות כיון דיודעי' דב"ד מוציאי' אבל אי לאו דר' נחמן היה הלוה מחויב לכתוב פרוזבול ואי לאו השמטה משמטת ולא מהני פרוזבול של המלוה וכן יל"פ לפי' הר"ש. ומה שהביאו תוס' ראי' מפסחים דהל' כר"נ משום דהכא ברייתא ואין למדין הלכה מברייתא

שיש בו אחריות כתב רש"י ששעבד לו נכסיו ועיי' מה"ק וכעת נראה דכוונת רש"י לד' הרמב"ם בפי' המשנה ''שכתב בו בביאור אחריות'' ר"ל אע"ג דקיי"ל אחריות ט"ס מ"מ אפי' כתב בביאור אחריות ג"כ משמט אבל בההוא נחלקו רב ושמואל ור"י ור"ל דר"י ס"ל אחריות בביאור מהני ורב ושמואל ס"ל לא מהני ולזה כ' רש"י ששעבד לו קרקעותיו כלומר בביאור דאל"ה למאי דקיי"ל אחריות ט"ס כל שטר יש בו אחריות והר"ש בשם הירושלמי כ' דבאמת ר"י אפי' בסתם שטר פליג משום דקיי"ל אחריות ט"ס ומוקי מתני' כר"מ דלית לי' אחריות ט"ס אבל מלשון הגמרא דידן בההוא מעשה דקריבי' דרב אסי דמייתי דכ' בי' אחריות מ' כדי הרמב"ם ומ"מ י"ל דמה"ט לא קאמר הש"ס אברייתא שניי' ועוד תניא כלומר דגם הא מסעייעא לר"י ור"ל משום דמס' לי' אי ר"י ור"ל אפי' בסתם שטר פליגי משום דקיי"ל אחריות ט"ס וכד' הירושלמי ולענין זה אין ראי' מהך ברייתא דנקט כ' לו כל נכסיי וכו' ולפסק הל' פסק הרמב"ם לענין סיים ולא לענין כ' לו כל נכסי מ' לי' להרמב"ם דאי נמי ר"י דחה ואמר אסיפא דהך ברייתא דלמא בי"ש ה"פ דברייתא סיים לו שדה אפי' לבי"ה אינו משמט וכמ"ש רש"י דכגבוי דמי ולא עוד אפי' כתב לו וכו' אינו משמט משום דס"ל להאי תנא כבי"ש ומה"ט שביק הרמב"ם ג"כ בין בהל' שביעית בין בהל' מלוה ולוה האי דמשכנתא באתרא דמסלקי שביעית משמטת דמ' לי' כרב ושמואל אבל גם סיים משמט ואחרי דלר"י מ' דסיים אינו משמט דאהא ל"ש דלמא בי"ש היא פסק כר"י בסיים ושבק הך דמשכנתא

וטעם לד' הרמב"ם דיש לחלק בין כתב בביאור ללא כ' ואחריות ט"ס י"ל דטעמא דר"י ור"ל דכ' לא יגוש ואח"כ שמיט כל בעל משה ומ' להרמב"ם היכא דל"ש לא יגוש כגון שכ' לו בפי' נכסי אחראין לך גם שמוט אין כאן אמנם אם לא כתב בפי' אחריות אף דקיי"ל אחריות ט"ס מ"מ המלוה אינו סומך ע"ז ונוגשו ממילא השביעית משמטת. שלא בשטר מע"פ

נ' משום פרוזבול אינו משמט דתנן בתר הכי תנא ברישא מע"פ למימר דאפי' על מע"פ מהני פרוזבול

סליק סוגיא דפרוזבול בעזר הבורא ב"ה ב"ש והוא יראיני נפלאות בתורתו וישלח משיח צדקינו לגאליגו במהרה בימינו אכי"ר. בענין בגד שאבד בו כלאים נדה ס"א לסיומא דמסכת נדה

כתב רש"י דאם היה מכיר חוט הצמר בבגד הפשתן נותקו וילד"ק מאי בעי רש"י בזה ולמה נקט חוט צמר בפשתן דלמא חוט פשתן בצמר ונ' דק' לי' לרש"י למה תנא תנא אין עושה ממנו תכריכין ולא נקט כרפרם לקמן דבגד שאבד בו כלאים צובעו ואם אינו צובעו לא ימכרנו רק עושה ממנו תכריכין א"וו הא דרפרם מיירי דווקא שנתערב פשתן בצמר והטעם כמ"ש רש"י לקמן דצמר קולט הצבע בנקל יותר מהפשתן וכיון שהבגד צמר א"כ הוא צובעו כמו שצעובעי' בגד צמר ובצביעה כזו לא נצבע הפשתן ומכירו אבל הכא מיירי שהבגד של פשתן וכשצובעו צובעו ע"ד שצובעי' בגד פשתן וא"כ הצמר ע"כ נצבע עמו ואינו מכירו והן הן ד' רש"י ובפסחים באמת לא כ' רש"י כ"א בגד שנארג בכלאים וזה ראי' למ"ש דסוגי' דלקמן הביאו לרש"י לפ' כן

ולולי ד' רש"י הייתי אומר דלכאורה מנ"ל לרפרם הא א"וו דק' לי' לרפרם קו' תוס' ד"ה בגד דליבטיל ברובא ואמנם אם יכול להכירו לא מהני ביטול וכמ"ש המרדכי גבי חלב שנפל לקדירה דצריך לצננו כדי שיעמוד החלב למעלה ויסירו וה"נ אם היה רוצה לצבעו היה מכירו אלא שהוא אינו רוצה להשחית הבגד ע"י הצביעה ולכך צריך לעשות ממנו תכריכין אבל ביטול לא שייך משום דבידו לצובעו [ומצאתי דברי אלו בחי' מר"ן בעל ח"ס זי"ע פרק השוכר חלק א' בשם השואל בתשובת הרשב"א]

תוס' ד"ה בגד בסוף תמורה וליבטיל ברובא ומשני בצפרתא ילד"ק לאיזו ענין הביאו תוס' הך