ליקוטי חבר בן חיים י מה

שיעלו ובסוגיין עכ"ל ליכא למימר הכי בסוגיין מיירי היכא דאכילוהו בתרומה בעדות שאינו עבד כמ"ש תוס' לקמן יעי"ש

סברת תוס' דמיגו דבידו להאכיל עדיף משום דמתחיל מחיי' משא"כ בהך דיריח וע'

בענין ערער

כ' רש"י ערער חד היה ערער ואין ע"א וכו' כוונתו ליישב קו' תוס' דלמא הכא דווקא קאמר ר"י וע"ש ולזה כ' רש"י דהא בהא תליא דאי ערער חד הוה ערער א"כ כל מקום שהאמינו חכמים ע"א הרי כאן שני' ואין ע"א נאמן להכשירו דאין דברי' של ע"א במקום שנים ואם ע"א נאמן להכשירו ע"כ משום דערער חד לא הוה ערער

בענין אשת ישראל שנחבשה

הק' הבי"ש האיך נוכל לומר דגם באשת ישראל אל אסור' אם נחבשה ע"י נפשות הא קיי"ל אין אשה נאסרה לבעלה אלא ע"י קינוי וסתירה וע"ש סי' ז' מ"ש ונ' בנתרץ ג"כ קו' תוס' שהקשו דצנועות לשתרי דהרי מקמי דדרשי' להו דאונס שרי גם אאונס הוה מסרי נפשי' א"כ השתא מיהת ארצון מסרי נפשי' זה תוכן קושי' ומסולק תלונת רש"א ועל תי' י"ל דאדרבא נוקמי כולהו בחזקת צניעות דרוב בנות ישראל צנועות הן ולזה נ' לולי ד' דהא דבנות ישראל צנועות מסרי נפשי' אפי' באונס בזנות היינו דחמיר בעיניי' להטמאות מגוי אמנם תינח אם יכולת להנצל מזה משא"כ אם הגוי מאנסן בע"כ ואך ע"י השונוי מאונס לרצון יכולות להציל עצמן ממות וודאי עבדי הכי ולא אהני להו כה"ג חזקת צניעות ומעתה ה"ה לענין קינוי וסתירה הא דאין אשה נאסרה לבעלה בלא קינוי וסתירה היינו אם לא ידעי' שזנתה כלל משא"כ הכא הזנות ברור אצלינו אלא דיצאנו לדין אם הי' ברצין או באונס כה"ג לא בעיא קינוי וסתירה כ"א סמכי' אסברין

ד"א בישוב קו' תוס' הנ"ל נ' בניישב קו' אחרת של הבי"ש למה בפרקים הכהנות דווקא אסורות ונ' דהא דצנועות מסרי נפשיי' היינו דמ' להו דהא דאשה קרקע עולם היינו דווקא בצנעא אבל בפרהסיא לא עדיף ג"ע לנשי' מכל עבירות שבתורה לישראל וא"כ עיקר מסירת נפשם הוה רק בפרהסיא משא"כ במתני' דאיירי בצנעא וא"כ בכרקי' דבאמת כעין פרהסיא הוה שוב מוקמי' להו אחזקת צנועות וכהנת דווקא משום מעלה אסירי לא זולת

והנה על הגאונים שנחלקו על תוס' ורש"י וק' קושי' תוס' בע"א שם מאי דחי הש"ס כלל ד' רבינא הא ע''י נפשות קתני ע"ש ועוד וק' כיון דבאשת כהן מיירי סיפא א"כ מה לי נשי' דגנבי או לא נגמר דינן להריגה ולזה נ' דד' הגאונים דבהא גופא נחלקו הני אומראי מאן דלא מחלק ס"ל מתני' באשת כהן ומאן דמחלק ס"ל באשת ישראל מיירי וכן רבינא וסתמא דש"ס בע"א בהא גופא פליגי הש"ס דקאמר תדע ע"כ מוקי לה באשת ישראל וכמ"ש תוס' ורבינא באשת כהן מוקי לה אלא דמ' להו בע"כ הל' כרבינא כמ"ש תוס' דא"כ מעב"י אשת כהנימ שמתייחדין ולא אסרי' להו וא"כ ע"כ מתני' באשת כהן ובהא מיושב ג"כ הא דלא מייתי הרי"ף והרמב"ם הך דבן דונאי וכן דפסקו כר"י במקום הזקי' דמ' להו דאנן כרבינא קיי"ל ומתני' באשת כהן ובאשת כהן ל"ש לחלק. ומתוך דברינו נתבארו ד' רש"י בע"א שכ' דבכתובות מוכח דמתני' באשת ישראל כוונתו על הסיפא לא כמו שהבינו בתוס' מדברי' וכוונתו למ"ש מבן דינאי וגמור דינן וע' בזה: בענין אשת ישראל כתובות

ואמנם מה שלא הביא הריף הך דבן דונאי ודחזקי א"ל בע"א דמ' לי' דכ"ז מדינא דמתני' דמיירי שיד ישראל תקיפא על או"הע ואמנם עכשיו שיד או"הע תקיפא אין חילוק וכיון שהביא לדרב שמואל ב"י לא הביא הנך פלוגתיי' ואמנם על הרמב' אין זה מספיק וע'

כ' תוס' בכתובות דאי רישא באשת ישראל אבל בכהן אסורה א"כ מייתי רבינא ראיה לסתור ואמנם יש לדחות דמעלה עשו בכהונה משא"כ אי דיעבד מדינא אסור גם בישראל ונ' דמה"ט השלימו בע"א דברי' וכ' דבישראל בעי' רצון ודלמא בלא נשבי' ליכא רצון

והנה למה שכ' תוס' בע"א דד' רבינא הוה דאי לאו דדיעבד שרי משו' מרתת אשת כהן מיהת ליתסר ונ' א"כ כל שבוי' מ"ט אסורה לכהן וצ"ל דרבינא ס"ל כרשב"י דביד גוי תקיפא גרע ורבינא לא קאמר כ"א בנתייחד בבית ישראל דאז מקרי יד ישראל תקיפא וא"כ בשבויי דיד גוי תקיפא שפיר אסור וזה דלא כבי"ש סי' ז' שהחליט דלרבינא ליתא לדרשב"י כ"א אדרבא ע"כ רבינא צריך לדרשב"י וכ"ת א"כ ק' כיון דלרבינא לא הוה טעמא משום מרתת מה לי יד גוי תקיפא או לא כמ"ש הבי"ש לא היא כ"א גם לרבינ' מרתת מהני אלא דס"ל דאי בעלמא דיעבד לא היה מהני מרתת וא"כ א"ש כל הסוגיין גם לרבינא וע':