ליקוטי חבר בן חיים י תנה

דלא כתיב בהדיא באוריי' ומשני רבא דקרא אסמכתא והעיקר משום דהפקר בי"ד הפקר ודבר זה שמפו' היטב במקרא היה רשאי להלל לפרסם. ואי ק' הא ק' דמאחר דמסקנת תוס' דמוסר שטרותיו א"צ קרא דמטעם הפקר ב"ד אתי' עלה וקרא כי אתא למלוה על המשכון מה הק' הש"ס תו מלוה על המשכון מ"ט מה קו' דמארי צבי. וצ"ל דקו' היה עד"ז בקרא אלא של אחיך ומוקמי' לי' למוסר שטרותיו שפיר לא מקרי של אחיך אבל מלוה על המשכון למה לא מקרי של אחיך ומסיק משום דר' יצחק. ואמנם קאמר הש"ס בשלמא משום דכיון דמוסר שטרותיו הוה מטעם הפקר בי"ד קרא ל"ל ולמסקנא באמת קרא אסמכתא ועכ"פ צ"ל דסוגיא לקמן לרבא אזלא דלאביי בשביעית דאוריי' דאיירי בי' לא מהני מסירת שטרות וא"נ מהני עכ"פ מגזי"הכ ולא מטעם הפקר בי"ד

ועברו על מ"ש בתורה פן יהי' דבר. וכבר כתבתי במהדורא קמא אטו רבנן דפליגי ארבי גם אהלל פליגי אתמהה. ונ' בנדקדק מאחר דבמשנתינו כאן ג"כ תנן הלל התקין פרוזבול למה להש"ס להציע מתני' דשביעית ולא מק' אמתני' דידין. א"וו ל' פרוזבול אינו כ"א פורסא דמלתא ונוכל לפ' שהתקין למסור שטרות לב"ד וזה ילפי' מקרא של אחיך אבל התם תנן שצריך לכתוב פרוזבול ולחתום עליו עדים ואי מסר שטרותיו לב"ד מכתב ועדים ל"ל א''וו כתיבה בלא מסירה מהני וע"ז ק' היאיך מהני ומעתה ה"ק הך מתני' דכתיבא מהני רבי היא ולרבנן דפליגי ארבי בעי' מסירת שטרות ממש. וזה נ' פי' ד' שהק' מתו"כ ותירץ במחלוקת שנוי' ואכתי ק' וכי ברייתא דתו"כ פליגי אהלל אמנם רש"י ה"ק מתני' דאליבא דרבי שנויה ס"ל כהירושלמי וברייתא דתו"כ לרבנן נשנית וכמ"ש. ועתה נבא בע"ה לבאר שאר ד' רש"י הך ברייתא לא איירי כ"א בדורו של רבי לאחר חורבן ואז ע"י שנמסרה א"י ביד נכרים בטלה קדושתה ואין כאן שמטת קרקע אבל עדן לא ידענו שמטת כספים ויליף רבי שמטה שמוט דגם כספים אינו נוהג וע"ז לא סגי בבריי' דירושלמי דמיירי רק מיובל ומשמטת קרקע ואכתי כספים דחובת הגוף לא ידענא ואמנם להלל שתיקן אף בזמן הבית צריך להוסיף ברייתא דירושלמי דבזמן הבית השני ג"כ לא היה שמטת קרקע נוהג משום דלא נהג יובל מדאורייתא אמנם העיקר ההיקש משמטת כספים לקרקע אף דהיה חובת הגוף ותרוויי' דרשי' משמטה שמוט דכל הג' שיטות הא בהא תליא

תוס' ד"ה בזמן והך דהכא מייתי משום כספים. ר"ל וכד' רש"י דאי לאו היקישא הו"א שמטת כספים חובת הגוף ונוהג אפי' בז"הז ואפי' בחו"ל

באו"ד והתם לא שייך כלל ואמנם רש"י יישב זה במו"ק שם שכתב דש"מ מדרשא זאת דאיכא זמן דאין שמטה נוהגת והיינו בז"הז ולתוס' לא הספיק תירץ זה דמנ"ל למדרש היקישא אזמן נדרוש אמקום ונימא הכי במקום שיש שמטת קרקע דהיינו בא"י יש שמטת כספים ואמנם רש"י יישב זה בשמעתין במ"ש שאי אתה משמט קרקע שבטלה קדושת הארץ ר"ל דאז אין חילוק בין א"י לחו"ל

באו"ד ושפחה חרופה עיי' חי' הרמב"ן מה שתירץ בזה ויש לדק' בד' תוס' דמאחר שכתבו דלמאי דאמרי' מנו יובלי' לקדש שמיטין הוה ס"ל דלא נהג יובל וא"כ האי קרא דעזרא מאי עביד לי' והרי רש"י לא סמיך כ"א אהא דאמרי' מנו יובלים לקדש שמיטין ומה ק' להו אד' רש"י טפי מאש"ס שם. ונ' דבשלמא אי לא קאי מסקנא הכי לא מסיק הש"ס אדעתי' דרשא דהאי קרא אבל לרש"י דקיימא מסקנא הכי ק' להו טובא. ואמנם ד' רש"י מאחר דיש מחלוקה בדבר אם נהג יובל בבית שני אתיא הך דשפחה חרופה כמ"ד נוהג ומ"ד לא נהיג מפיק לי' לאשם אחרינא

בצו"ד היה נטמן. והנה קו' זו כפולה ומכופלת דק' דהלל אדהלל דמתיקן פרוזבול ע"כ לאביי לא נהג יובל בבית שני והלל עצמו תיקן שיהא חולש מעותיו בלשכה אלמא נהג יובל, ותירץ הרמב"ן דנהג מדרבנן ותוס' דחו זה לקמן ד"ה תקון רבנן דמדלא אמרינן דתקינו גם יובל ש"מ יובל לא תקינו וכ' הטעם למה לא תקינו יובל. ונ' דלמ"ש רש"י דהא דאינו משמט קרקע בז"הז משום דבטלה קדושת הארץ וא"כ עיקר תקנת שמטה משום שמטת כספים ויובל זה למה כיון דבטלה קדושת הארץ בשלמא בזמן הבית שהיתה גם שמטת קרקע נוהגת מדרבנן דלא בטלה קדושת הארץ מאחר שהיתה ביד ישראל מנו יובלי' לקדש שמיטין משא"כ לאחר החרבן ולעולם מדרבנן היה יובל נוהג והיינו מנו יובלים לקדש שמיטין. ואולי ק' להו לתוס' כיון דמ"הת אין יובל נוהג רק מדרבנן היאיך הפקיעו זכות המוכר וציוו ללוקח שיהא שובר את הדלת והו''ל להש"ס להק' קו' הש"ס דהכא מי איכא מידי גם בערכין א"וו דנהג מדאורייתא

באו"ד לאחר חרבן והראשונים דחו זה דלא מקדים איניש פורעונות לנפשי' ויש לקרב אל השכל עד"ז הלל התקין למסור השטרות דזה מהני מדאוריי' אלא דק' לן למה גילה דבר זה ע"ז אמרי' מאחר בימיו