ליקוטי חבר בן חיים י תנד

אומר דהקו' מל' אין עמו פרוזבול מ' דטעון שהיה א' אלא שאינו עמו

ויעו"ל דארב הוא דק' לי' דקאמר פתח פיך לאלם וא"כ היכי תנן הרי אלו לא יפרעו עו דאדרבא אנו משתדלים שיפרעו

תנאי היא וילד"ק אטו איכא מ"ד דלית לי' לא שביק היתירא ואכיל איסורא ונ' פלוגתיי' אי מפקי' ממונא בהך חזקה או לא: סוגי' דפרוזבול מהדורא בתרא.

רש"י ד"ה פרוזבול מאחר שכתב פרוזבול אינו משמט חובו בשביעית. נ' לבאר דבריו דק' לי' לרש"י הדקדוק למה לא תנן כתב פרוזבול אין שביעית משמטת אומר דהקו' ול' פרוזבול אינו משמט מ' כי הפרוזבול היה לו לשמט ומ' לי' לרש"י דה"ט דהתם תנן במשנה הקודמת להך המוסר שטרותיו לב"ד אין שביעית משמטתו ובתר הכי תנן גופו של פרוזבול מוסרני לכם ומ' דצריך למסור שטרותיו ג"כ וכד' תוס' בשמעתין ואי הוה תנן כתב פרוזבול אין שביעית משמטת ס"ד דקאי אדלעיל וה"ק הא דמוסר שטרותיו לב"ד אין שביעית משמטת היינו אם כתב פרוזבול להכי תנן פרוזבול אינו משמט ופי' רש"י מאחר שכתב פרוזבול אף שלא מסר השטרות אין שביעית משמטת חובו. ונבאר עתה הנה ד' רש"י דפרוזבול לחוד סגי לאביי משום דשביעית דרבנן ולרבא משום הפקר ב"ד וז"ש רש"י על מוסרני לכם ''ולקמן מוקי לה'' כלומר דאי ס"ד מוסרני דווקא שצריך למסור השטרות הפקר ב"ד ל"ל הרי מקרא ילפי' מאשר לאחיך פרט למוסר שטרותיו לבי"ד א"וו זה היא נוסחת הפרוזבול ולעולם אינו צריך למסור בהדיא ומ"מ אביי ק' לי' מי איכא מידי דמ' לי' דלא אמרי' כה"ג הפקר בי"ד הפקר לפקוע מזה וליתן לזה עד דאתא רבא וסמיך לה אקרא דנחלו האבות דאפי' כה"ג שייך הפקר בי"ד והן הן ד' רש"י וכמו שבארנו במ"הק. אך יק' לנו מ"ש רש"י לקמן בגמ' משום דתפסי לי' בי דינא ''והפקר בי"ד הפקרי'' וא"כ אביי דלית לי' הפקר בי"ד כה"ג אטו קרא דאת אחיך מיירי בז"הז. ונ' דבד' הרמב"ם בפי' המשנה מיושב זה שכ"כ, דהא דתנן הדיינים חותמין למטה או העדים לאשמעי' דבדרבנן עד נעשה דיין ושביעית בז"הז דרבנן ומה שנדפס שם ופרוזבול הוא דרבנן הוא ע"כ טעות וצ"ל שביעית דרבנן ומעתה בשלמא מוסר שטרותיו מודה אביי דאין שביעית אפי' דאוריי' משמטת משום דמסר המלוה השטרות קודם שמטה לבי"ד והפקר בי"ד הפקר אבל פרוזבול דתנן והדיינים חותמין או העדים למימר דעד נעשה דיין ע"כ לא משכחת לה כ"א בשביעית בז"הז דהוא רק דרבנן ובדרבנן עד נעשה דיין וכ"ז לד' רש"י

אבל לד' תוס' אינו כן כ"א דבעי' מסירת שטרות ממש וקו' מי איכי מידי לא הוה כ"א למה התקין הלל לעקור שביעית דאורייתא ולפרסם על מסירת שטרות ולקו' זאת לא מהני תירץ דרבא דעדן הקו' במקומה עומדת א"וו רבא לא בא כ"א לברר דברי אביי ומודה רבא דבשביעית בז"הז עסקי' והנה הרמב"ם ארכבא לשמעתין אתרי רכשא ביאר דלא בעי' בהדי פרוזבול מסירת שטרות כד' רש"י אמנם ס"ל כד' תוס' דפרוזבול לא מהני כ"א בשביעית בז"הז דרבנן ומה שהק' עליו הראב"ד הא רבא פליג על אביי ל"ק כמ"ש התוס' דרבא לא בא לתרץ כ"א קו' שניי' אבל קו' ראשונה במקומה עומדת וע"כ מטעם דלא אמרי' כה"ג הפקר בי"ד להפקיע מזה וליתן לזה אמנם במוסר שטרותיו לבי"ד כ' הרמב"ם דהטעם משום דכגבוי דמי והביא כעין ראיה לזה דהרי בכל מעשה בי"ד אמרי' דאין משמט ולכך מהני אפי' בשביעית דאוריי' אבל בפרוזבול ע"כ מיירי בשביעית דרבנן דאי הוה דאורייתא א"כ אין עד נעשה דיין ואצ"ל דטעם הרמב"ם דהפקר בי"ד כי האי לא מהני כ"א מלישנא דפרוזבול גופו מבואר דלא הוה כ"א דרבנן וכמ"ש הרמב"ם בפי' המשנה וע"כ רבא רק לתרוצי קו' שניי' אתא וכד' תוס' ולא מטעמיי' ומה שצריך ביאר בדברי רש"י שכתב מוסרני לכם את שטרותי וא"כ עכ"פ הפרוזבול לא מהני כ"א במלוה בשטר וזה צ"ע ונ' דמאחר דעיקר תקניתו של הלל היה שלא יעברו על פן יהיה דבר עם לבבך בליעל וכיון שתיקן דהמלוה בשטר אם יעשה פרוזבול לא תשמט שביעית מה"ית יעבר אפן יהי' דבר ואם יבא א' ללות ממנו יאמר אייתי לי שט"ח ומה שהכריחו לרש"י לזה דמ' לי' מוסרני מ' שמוסר להם דבר שנמסר מיד ליד אבל על מע"פ שאין בידי המלוה דבר למסור לא שייך מוסרני

תוס' ד"ה מי איכא מידי בסו"ד מ' להו דלפי' רשי" ג"כ בעי' מסירה ממש לשטרות ולפמ"ש דהקו' היה רק משום דלמה גילה הלל הדבר כ' דלרבא הטעם משום הפקר בי"ד ופי' רש"א דר"ל דלרש"י הקושי' היה כפשטא ויל"ד א"כ אמאי לא תק' לי' אמתני' דהמוסר שטרותיו אין שביעית משמטת טעמא מאי מאחר דלא ידע טעמא דהפקר ב"ד ולזה נ' דגם לרש"י מפי התוס' דקו' הש"ס היה למה ליי להלל לגלות זה ר"ל מאחר