ליקוטי חבר בן חיים י תנג

אלא על הקרקע כ' רש"י משום דלא שכיח להלות לאדם שאין לו קרקע נ' דרש"י לטעמי' דס"ל בפרוזבול לחוד הוצרך אבל למ"ד דבעי' מסירת שטרות א"צ לזה דמסירת שטרות וודאי לא מהני אא"כ יש לו קרקע ולא סגי במטלטלי דומיא דאמרי' בעלמא לא כתבי' אורכתא אמטלטלי

ומ"מ ק' לד' רש"י מאי מהני מזכה לו בתוך שדהו הרי עכ"פ לא שכיח. ונ' דהא תליא אי מזכה לי' ע"י אחרים אפי' שלא בפניו דלכאורה ל"ש כאן זכין לאדם שלא בפניו דהרי חוב הוא לו אלא שי"ל דהוה לחוב ע"מ לזכות דאל"כ אתה נועל דלת בפניו ובזה יש ליישב מ"ש רש"י אם אין לו ''ללוה'' דפשיטא דאלוה קאי. אמנם באמת אמרי' לקמן דאם יש לו לערב סגי אמנם בערב וודאי ל"ש מזכה שלא בפניו דחוב הוא לו ונעילת דלת לא שייך בערב וז"ש רש"י דאלוה דווקא מהני ולא לערב ונ"מ דאם מת ליה והערב אין לו קרקע לא מהני פרוזבול אא"כ הערב מתרצה בכך

גמ' רבנן דבי רב אשי מסרי מיליי' רב אשי מקני לי' גידמא דדיקלא מבואר דרב אשי לא סמך אמסירת מילין. ונ' דלמ"ש הרמב"ם דבת"ח הקילו במסירת מילי משום דידעי חומר שביעית וידעי דבז"הז דרבנן י"ל דדווקא כשהמלוה והלוה המה ת"ח אבל רב אשי שהיה עשיר היה מלוה גם לע"ה ולא רצה לסמוך בלא פרוזבול

רב ושמואל דאמרו נ' דק' להו אם בשטר משמט שלא בשטר פשיטא דמשמט ולזה פי' דתרוויי' בשטר מיירי אלא דשלא באחריות קרי לי' שלא בשטר וקמ"ל דלא אמרי' אחריות טעות סופר וקמ"ל כאן דס"ד בעלמא אמרי' ט"ס וכאן הקפיד הלוה דלא לכתוב אחריות כי היכי דתששחט קמ"ל דאפי' בשטר משמט אף דאיכא אחריות ושלא באחריות קרי לי' שלא בשטר דלא אמרי' אחריות ט"ס. גמ' וכ"ש מלוה ע"פ לכאורה מאי קמ"ל ואולי דמע"פ דקיי"ל סתם מלוה ל' יום ס"ד אם הל' יום כלו קודם שמטה א"כ הלוה פשע לא תשמט שמטה קמ"ל דל"ש

וכ' רש"י אחריות שעבוד קרקעותיו אפשר לומר דרש"י בא לומר דמדלא קאמר הש"ס גם אתניא אידך תניא כוותי' דר"י ור"ל ש"מ שיש ג' חילוקי אחריות. אם סיים לו גם רב ושמואל מודה וה"ה אם שעבוד לו כל נכסיו ג"כ רב ושמואל מודו כ"א פליגי היכי דלא שעבוד רק מקצת קרקעותיו דהיינו מה שיש לו במקום הזה בהא הוא דפליגי רב ושמואל והיה בזה קצת ראיה לדעת הרמב"ם דבסיים לא משמט

וכ' רש"י אינו משמט דכגבוי דמי וק' דהן הן ד' בי"ש ונ' ד' רש"י דבס"ד קסברי ר"י ור"ל דע"כ פליגי בי"ה אד' בי"ש דווקא בשטר חוב שלא כתב בו אחריות אלא שחכמים תקנו שיגבה כגון כתובה שנחלקו בה. אבל היכי דכתב בהדיא אחריות גם בי"ה מודו דכגבוי דמי ולבסוף אסתפקא להו דלמא בי"ה בכ"ג פליגי

קריבי' דרב אסי הוא היה המלוה. נ' דאלו היה הלוה לא הוה הדר לגבי' דר"י אבל אי המלוה ה מתירא מאחר דרב אסי קריבי' ואינו יכול להיות לו דיין בדבר דלמא בי"ד אחרינא יפסוק כרב ושמואל ואתא מה"ט לגבי' דר"י ובאמת הדר בי' ר"י לדיני'

רש"י ד"ה דתפסי להו בי דינא והפקרן הפקר. מבואר מדבריו דס"ל במוסר ממש לב"ד א"צ קרא כ"א בהפקר ב"ד סגי'

תוס' ד"ה דתפיס לי' ק' להו אד' רש"י דמאי מק' הש"ס מהלוהו ודר' בחצרו מאי תפיס שייך ולזה פי' דרבא אקרא קאי והש"ס הק' מ"ט מפקי' קרא דווקא למשכון מטלטלין ולא דרשי' ג"כ אהלוהו על חצירו ומסיק דדווקא משכון דקני מדר' יצחק אלא דלא ידעי' מרב יצחק אלא שלא בשעת הלואה ואצטריך קרא אבשעת הלואה וכמסקנת התוס' בדבור הסמוך

רש"י ד"ה צריך שיאמר המלוה כוונתו דאם הלוה אומר מיד במתנה אני נותן לך א"צ לומר משמט אני והכא החזיר לו סתמא ולכך צריך המלוה שיאמר אעפי"כ

רש"י ד"ה ותלי לי' כוונת רש"י דהעיקר הוא לא יגוש וכאן מיירי שאינו נוגשו ואין על המלוה אלא לומר משמט אני לקיים וזה דבר השמטה ולכך תלי' לי' עד דאמר אעפי"כ ומק' הש"ס הא בעי' הלוה שיאמר במתנה אני נותן לך ואי תלי' לי' הרי לא אמר הכי ומשני דהתם נמי

גמ' הוה מסיק בי' רבה כ' רש"י הוא היה המלוה משום דתחלה כ' רש"י דמסיק היה נושה בו ביאר דלאו בתבעי' רבה כ"א הוא היה המלוה ויל"ד מ"ט לא כתב רבה פרוזבול. ונ' דסמך רבה דוודאי יתן לו במתנה לקיים המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו ובאמת היה כך דעתו של אבא בר מניומי אלא שלא אמר כן בפי' ולכך אמר רבה משמט אני ואיהו סבר דרבה וודאי ידע דלשם מתנה נתן לו ואעפי"כ אמר משמט אני מ' דלא ניחא לי' במתנה כדאמרי' ר' זירא כד שלחי לי' מתנה לא קיבל משום שונא מתנות יחי' ולכך לא אמר לו אעפי"כ ואביי נתן לו להבין דאם יאמר אעפי"כ ולא יאמר בהדיא במתנה יקבל רבה דלא בעי' כ"א וזה דבר השמטה

רש"י ד"ה הרי אלו לא יפרעו. ולולי דבריו הייתי