ליקוטי חבר בן חיים י תנב

דלדידי' שביעית דאורייתא ולא מסתבר שיתקן הלל לדרי עלמא לבטל שביעית דאורייתא אבל לאביי דשביעית דרבנן ואתא דרבנן ומפיק דרבנן למה לא יתקן הלל לדרי עלמא

וג' לעיין מה עלה ע"ד הבעל האיבעי' למבעי הכי ונ' דלכאורה לאביי דשביעית בזמן הזה דרבנן ורבי היא אטו רבנן דפליגי אדרבי פליגי גם אהלל. ואמנם י"ל דפלוגתייהו בהא לרבי פרוזבול בפני עצמו ומוסר שטרותיו בפ"ע וכמ"ש לעיל וכ"ד הרשב"א בחידושיו דמוסר שטרו' דאוריי' ופרוזבול דרבנן ומ"מ סגי בזה משום שביעית דרבנן אבל רבנן ס"ל דהלל תיקן שימסרו שטרותיו לב"ד ולא די בכתיבה בעלמא ומאי התקין דרש והתקין כדמפ' ר"י ביום הנף התקין ריב"ז דרש והתקין

ועתה נחזי לכאורה מאי דוחקי' להלל לתקן כלל פרוזבול לדרוש להו שימסרו שטרותי' לב"ד ואמנם ידע כי אנשי דורו לא יטריחו עצמם בכך וימנעו טפי מלהלות אמנם אי אכשור דרי ואי תדרוש להו שימסרו שטרותיו לב"ד לא ימנעו מלהלות וודאי סגי בלא פרוזבול והיינו לדרי' שהיה גרוע כל כך דמסירת שטרות ג"כ לא יקיימו וכה"ג בקל ימצא אכשור דרי אבל כ"ז אי מסירת שטרות מדאורייתא מהני אבל אי גם מסירת שטרות לא מהני מדאוריי' ומוסר שטרותיו לב"ד לאחר תקנת הלל נשנית דאי אי מבטלי' פרוזבול וודאי ימנעו מלהלות וכה"ג לא מסתבר דאכשור דרי מסתברא דגם לדרי עלמא תיקן ותוכן האיבעי' אי מסירת שטרות דרשא גמורה או אסמכתא ואמנם אי הוה אסמכתא וקרא למלוה על המשכון ק' הא מלוה על המשכון מדר' יצחק ידעי' וכן הקשה הרמב"ן ואמנם אי ר"י לא אמר אלא שלא בשעת הלואה אבל מלוה על המשכון לא נפקא מדר"י שפיר אצטריך קרא למלוה על המשכון והנה הא וודאי דקרא דר"י לא איירי כ"א שלא בשעת הלואה אבל י"ל כמ"ש תוס' דלענין שמטה נחית דרגא ואפי' בשעת הלואה אינו משמט

גמ' אם איישר חיל יותר מהלל. ק' להבין היאיך יתכן שיהא ב"ד של שמואל גדול מב"ד של הלל ונ' דלכאורה מ"ט דווקא ''שמואלי' קרי לפרוזבול עולבנא דדייני ונ' דהרמב"ן הקשה לשמואל דאמר בפ"ק דמכות ע"מ שלא תשתיטיני שביעית אין שביעית משמטתו לדרוש להו הא מלתא ופרוזבול ל"ל וכ' הרמב"ן דבשעת הלואה אין אדם דעתו על השמטה וישכח להתנות. ואמנם לרב דס"ל מתנה ע"מ שכ' בתורה תנאו בטל א"ש תקנתא דהלל ואמנם שמואל מ' לי' דהלל כר' מאיר ס"ל דאפי' בדבר שבממון מתנה ע"מ שכ' בתורה תנאו בטל כדאמר בשאר וכסות והכי ס"ל לרב במכות שם דפליג אדשמואל בע"מ שאין לך עלי אונאה ושמואל דס"ל כר"י דתנאו קיים קרי לי' עולבנא ואמר אם אוושר חיל להראות דהל' כר"י דתנאו קיים אבטלינה יאתקן שילוו ע"מ שלא תשמיטיני שביעית ולזה קאמר יותר מהלל דסבר כר"מ

רש"י ד"ה לא כתבי' דלא אלים לאפקועי ממונא ר"ל דלאו דהלל אפקר לי' לממון לדרי עלמא כ"א הב"ד שכותבין הפרוזבול ומסיק הש"ס דא"נ תיקן לדרי עלמא מ"מ י"ל שתיקן דהב"ד שיכתבו הפרוזבול יהי' המפקיעי' צריכין להיות ב"ד חשוב

ויש לעיין א"נ הלל תיקן לדרי עלמא לא יוכלו ב"ד של כל דור ג"כ לבטל הפרוזבול מטעם הפקר ב"ד ומכ"ש דהפקר דדהו יהי' בשב וא"ת. ונ' דרש"י יישב זה לעיל במ"ש הפקר ב"ד לעשות סייג וגדר והנה זה היה בתקנת הלל שלא יעברו אפן יהי' דבר עם לבבך בליעל אבל ב"ד שיבטלו הפרוזבול מאי גדר וסייג יהי' בזה

רש"י ד"ה אימא בי' מלתא אע"ג דלא כתב ככתוב נ' כוונת רש"י מאחר דכל המקבל שטר מלוה ה"ט דקפיד אשטרא שיוכל לגבות בב"ד וא"כ סתמא ג"כ כמסרו לב"ד וכ"ת אכתי מע"פ ואי עביד לי' וכמ"ש הרמב"ן על הקו' למה לא תיקן הלל מסירת שטרות י"ל דבסוף פ' איזוהו נשך אמרי' המלוה בלא עדים גורם קללה לעצמו ומייתי שם דרב אשי אפי' בלא שטר לא הלוה דבעדים יוכל לומר פרעתי א"כ לא חיישי' למעבד תקנת' לאינשי דלא חשו כה"ג לד' חכמים ומלוין בלא שטר

אר"י אמר שמואל יתומים א"צ פרוזבול ולא קאמר טעמו' אך בברייתא קאמר הטעם ועוררני גיסי הב' כ"ה בנימין זיידל די"ל שמואל לטעמי' דס"ל אם טען המלוה אני התניתי ע"מ שלא תשמטיני שביעית מהני וא"כ גם אנו טוענין זה ליתומים וכי אצטריך טעמא דברייתא לר"מ דלית לי' דשמואל וס"ל אפי' בדבר שבממון מתנה עמש"כ בתורה תנאו בטל אא"כ ר"נ דאמר לקמן נאמן אדם לומר פרוזבל הי' לי ואבד דלא שביק היתירא ואמאי לא קאמר דמגו דאמר היתניתי ע"מ שלא תשמטיני שביעית והוה מ' דר"נ כרב דפליג אדשמואל ס"ל וקיי"ל כר"נ בדיני ובהא קיי"ל כשמואל וצ"ל דר"נ בא לומר דאפי' לרב נאמן והיינו דמייתי הש"ס עלה כי אתי לקמי' דרב אמר מידי פרוזבול היה לך ואבד: