ליקוטי חבר בן חיים י תנא

במה שאמר דמודה ר"ע באומר פרוטה מן כיס זה הקדש לא מעל עד שיוציא את כל הכיס הרי במעילה גופא דבר א' יש חילוק בין מעילה למעילה דפרוטה בכיס מעל ובמן הכיס לא מעל וה"נ ק"ק ששחטן בדרום לא נפסלו לגמרי כ"א מועלין בהם

סוגי' דפרוזבול גיטין ל"ו לש"ש תר"ן מוצאי שביעית מהדורא קמא

רש"י ד"ה אינו משחט בא ליישב הל' וכי הפרוזבול הוא שט"ח שיהא משמט ומ"מ יל"ד מדוע תנן בהאי לישנא ונ' דלא מבעי למ"ד דזמן כתובת פרוזבול בער"ה של שביעית אף דשביעית אינה משמטת אלא בסופה א"כ ס"ד מאחר דבפרוזבול כ' כל זמן שארצה והרי יוכל לגבות חובו קודם שתעבור שביעית ויהא הפרוזבל גופא משמט במוצאי שביעית מחמת פשיעותי' אלא אפי' למ"ד זמן כתובת פרוזבול ער"ה של מוצאי שביעית אמנם מאחר דתנן פרוזבול המוקדם כשר א"כ היה יכול להקדים כתיבתו לגבות קודם מוצאי שביעית אבל בכל זאת כיון שכתב פרוזבול פרוזבול אינו משמט

גמרא ועברו על מה שכתב בתורה פן יהי' דבר עם לבבך בליעל יל"ד האי קרא בצדקה מיירי כדכתיב ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו וצ"ל דהלל מפ' לקרא דקאי אדלעיל מני' דכ' והעבט תעביטנו די מחסורו וע"ז אמר פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ולא תעביטנו וגם במתנה ולא תתן לו

רש"י ד"ה מוסרני לכם שטרותי רצה לומר דהכוונה במוסרני על השטרות אבל אין צריך לכתוב כן. ובסו"הד ולקמן מוקי לה פי' דאין לפ' שמוסר באמת שטרותיו דא"כ מ"הת אינו משמט כדילפי' לקמן מאת אחיך פרט למוסר שטרותיו לבי"ד אבל היה אפשר דבאמת התקין הפי' דרש והתקין כדאמרינן בעלמא גבי יום הנף דרש והתקין אא"כ מאי מק' הש"ס ואתי הלל ותיקן דלא תשמט כיון דמדאוריי' אינה משמטת א"וו א"צ מסירה ממש. וכ' עוד רש"י להפקיע ממנו של זה וליתנו לזה, כוונת רש"י אטו המק' מי איכא מידי ואביי דמוקי לה בשביעית דרבנן לא ידעי דהפקר בי"ד הפקר לזה כ' רש"י דלהפקר ממש וודאי ידע דיש כח ביד בי"ד אבל להפקיע מזה ולתת לזה זאת לא ידע המק' וגם אביי במסקנא. ונ' דהאי מלתא תליא דמהיכא ילפי' להפקר בי"ד דאי ילפי' מיתרם כל רכושו לא מצינן למילף כ"א הפקר לבד לא זולת אבל אי ילפי' מואלה הנחלות גם את זה נוכל ללמוד

והנה בסוגי' דשליחות בקידושין בעי' למילף תחלה מנשיא א' דהיינו קרא דואלה הנחלות שליחות או זכין לאדם שלא בפניו ולבסוף מסיק דבי"ד מעמידין אפוטרופס ליתומים ואביי אולי הוה מפיק להאי קרא כס"ד ור' אלעזר דיליף מני' מ' לי' כמסקנא

גמ' וזה הוא גופו. ר"ל התורף והטופס. מבואר לעיל דף ל"ג ע"א בפלוגתא דר"נ ור' ששת מאי פי' והדיינים או העדים עיי' רש"י ותוס' שם

רש"י ד"ה בשביעית בזמן הזה דרבנן דבריו צריכין ביאור דבתחלת לשונו מ' דדווקא שמטת כספים אנו ינוהג ובמסקנא מסיק רש"י דגם שמטת קרקע אינו נוהג דבטלה קדושת הארץ [ר"ל הואיל וא"י נמכרה ביד נכרים] אמנם כוונת רש"י דעיקר רבותא דרבי דואף דשמיטת כספים חובת הגוף אעפי"כ אינה נוהגת בז"הז וכן ביאר רש"י מיד לפנינו

אמנם יל"ד לד' רש"י עיקר חסר מד' אביי דהו"ל לבאר דבימי הלל ג"כ לא נהגא שמיטה. ונ' דלקמן איבעי' לן אי הלל לדרי' תיקן או לדרי עלמא ונ' דאי ס"ל לדרי' תיקן מסתבר כדי הירושלמי דגם בזמן הבית לא נהג שמיטה מדאורייתא אבל אי לדרי עלמא תיקן י"ל דבאמת אי לאו דרי עלמא לא היה הלל עוקר שמטה דאורייתא לד' התו"כ שהביא רש"י אמנם מאחר דידע הלל שהבי"המק עתיד ליחרב וב"ד של אותו הדור לא יתקנו השמטת כספים מיהת משום שיתיראו שהעולם יעברו על פן יהיה דבר וגו' ולכך לעשות סייג שלא יבטל שמטת כספים תיקן הלל. אפי' בימים שהיה שמטת כספים דאורייתא. פרוסבול למען יהי' ג"כ לדרי עלמא ויתקנו ב"ד שפיר שמטת כספים רק שיכול כ"א לעשות פרוזבול

גמ' ותקינו רבנן דתשמט כ' רש"י ונעשה הלוה גזלן על פיהם כוונתו ליישב דאטו לא ידע הש"ס דשב וא"ת שאני ומכ"ש דק' לרבא למה לי' להפקר בי"ד ולזה כתב רש"י דאין שב וא"ת זה דומה לשופר ולולב דאינו מבטל המצוה אלא יום א' משא"כ כאן דדומה לגזילה בכל עת בעמוד והחזר קאי דאם לא שילם היום ישלם מחר וא"כ מנ"ל דגם כה"ג כח ביד חכמים ומשני אביי דאעפי"כ שב וא"ת שאני ואין חילוק כמ"ש רש"י בפירושו ורבא פליג ומפ' משום הפקר ב"ד

והנה ד' תוס' דלרש"י כולא מלתא דמסירת שטרות לא מהני מדאורייתא ולמ"ש לעיל גם לרש"י המני מדאוריי' אלא דגבי פרוזבול לא בעי מסירה ממש לב"ד

מ' לדרי' תיקן כ' תוס' לעיל דלר"ת איבעי' זאת רק לרבא קאי ונ' דגם לרש"י מסתבר דלרבא קאי