ליקוטי חבר בן חיים י תנ

והתוספתא שיצא ממנה דין זה מאחר דבשור בשווריי פשיטא לן דגדול קאמר מס' לי' לתנא דתוס' אם ''בבית'' של בשווריי תליא מלתא אבל שור בשווריי הו"ל כאחד משוורי ובינוני הקדש או בל' שור תליא מלתא וחדא לי אם אמר בשווריי או משווריי ואולי האי אמורא דאמר התם במנחת הך מלתא דשור בשווריי מהאי תוספתא יליף לה

והנה רש"י פי' דקו' הש"ס משוורים היה דמ' בשוין הרארון הקדש ויגעתי ובעה"ר לא זכיתי להבין דיוק זה דלמא ה"ק אם שוין איזו מהם שירצה יקדיש ואולי מטעם זה נאדו תוס' מפי' רש"י ופירשו דהקושי' הוה דהמובחר יהי' גם כאן הקדש ומרישא לא ק' לי' דלמא הראשונה פי' המובחרת ועד"ז תי' התוס' למה לא ק' לי' מרישא לסיפא דברישא דאמר ר"ע מיירי שנהנה מן המובחרת ולפי"ז צריך לפ' גם למסקנא הרישא עד"ז וק' הרי חכמים דאמרו שלא מעל עד שיוציא כל הכיס ע"כ פליגי אמתני' דשוורי' והרמב"ם פסק כחכמים ופסק למתני' דשוורי' ונ' דעת הרמב"ם דדווקא אר"ע דאמר לכתחלה מוציא והולך עד פרוטה אחרונה והיא תהיה הקדש מק' הש"ס עד שיוציא המובחרת הול"ל אבל לרבנן דלא התירו לכתחלה כ"א אמרו לא מעל להתחייב קרבן מעילות כיון דבכיס הרבה פרוטות דמיא לג' שוורי' וכולהו בספק קיימי ואספק לא מחייבי רבנן ומעתה קו' תוס' מרישא נמי יש ליישב עד"ז דברישא כיון דאיכא בכיס מובחרים ובינונים כולהו בכלל ספק ור"ע מחייב אספק מעילות

ר"פ אמר כיסין אלוגין רמי לי הנה לד' רש"י י"ל לר"פ ל"ק לי' משוורי' דדיוקא לא מ' לי' ולד' תוס' י"ל דאמרי' בב"מ האי מאן דמוקים אזוזי מקרי נפש רעה ומכ"ש אפרוטה ומאי מובחר שייך בפריטי

ודע דסברא זאת לחלק בין מפ' לסתמא כ' תוס' פרק כל הגט ג"כ אליבא דר' יוחנן דקאמר אחין שחלקו לקוחות עיי"ש

כ"ד שבט משפטים תרמ"ט אגדה לסיומא דמס' מעילה

מתני' פרוטה של הקדש שנפלה בתוך הכיס או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש ר"ע אומר כיון שהוציא הראשונה מעל וחכ"א עד שיוציא את כל הכיס אמרו רז"ל ריש פרק כיצד מברכין כל הנהנה מן העו"הז בלא ברכה מעל דכ' לה' הארץ ומלאה ואמנם המאמין כי לה' הארץ אף יקריב על מזבח ה' לצדקה וגמי"ח ואמר הכ' כי חסד חפצתי ולא זבח אמנם בתו"הק חייב הכ' מיתה בידי שמים למי שאוכל טבל ולא הרים ממנו תרומה כי הוא ככופר בנותן ית' שמו הנה ראינו כי לא הותר לנו ליהנת מטובת ה' עלינו כ"א אחרי שהרמיני ממנו תרומת ה' וכבר כ' החוב"ה כי יש מעשר הרבה ונענש ויש מעשר מעט ונשכר והענין כי אשר עליו מעט ונתן כאשר הוא מחויב די לו בזה והאיש העשיר הממעט מאשר מוטל עליו אף כי נתן הרבה הוא נענש והנה אמר ר''ע המודה כי פרוטה בכיסו היא מתת הש"ית מעשר בפרוטות שיגע ומצא או שאומר כי עפ"י הנס הגיע לו לתת פרוטה להקדיש הנה עליו לתת הפרוטה אשר אמר טרם שנהנה ממתת ה' ואם לא עשה כן מעל וחכ"א בטבל דווקא אמהה תורה כי אסור ליהנות ממנו עד שהרים אבל בשאר מתנות שאדם מפריש ממה שחננו ה' הרי אמרה תורה להניח פאה בסוף השדה וכן כאן במעשר כספים לא נהנה עד שיוציא את כל הכיס. והנה תמן תנינן קדשי קדשים שחיטתן בצפון קדשים קלים שחיטת בכל מקום בעזרה ושניהם טעונים שתי מתנות שהן ארבע חוץ מן החטאת. ונ' הכוונה בב' מתנות שהן ד' כי האדם צריך כפרה כלפי שמיא על שמרד באדון שהיטיב לו והשנית מאשר חטא על הנפש שטימא את נפשו בחטאותיו שהן ד' שסגר בעד נפשו רב טוב הצפון ומנע ממנו טובתו בעו"הז כמ' הכ' עונותיכם הטו אלו וחטאותיכם מנעו הטוב מכם, ואמנם החילוק בין קדשי קדשים לקדשים קלים כי הקדשי קדשים ואפי' עולה בכלל באים על חטא. הפוגם בעו"הז ובעו"הב ולזאת שחיטתן וקבלת דמן לכתחלה בצפון כי זה העיקר אשר בעבורו נברא האדם ובכל זאת אחר שגם בעו"הז צריכים כפרה וכמ"ש ולזאת אם שחטן בדרום מועלין בהם אבל ק"ק הבאים רק לעורר ברכת ה' וכ' בהם שמחה וזבחת שלמים ושמחת וע"י קרבנות אלו עוד יתעורר ברכת ה' כמ' הכ' וזבחת עליו עולותיך ואת שלמיך ונאמר אחריו בכל מקום אשר אזכיר אבא אליך וברכתיך. שחיטתן בכל מקום בעזרה וב' מתנות הא' הודיי' לה' והשנית לשבח הנפש ושהן ארבע שהם מעוררים שפע עוד למעלה והנה כ' הרמב"ם בסוף ה' מעילה דהמוסר שיקח איש הישראלי מה' מעילה הוא גדול דאם הקפידה תו"הק וחייבה קרבן מעילה על שישב על אבן של הקדש מה יהי' בסופו של איש אשר יעיז פניו להרוס מפנות התורה ואם יצאה מה' מעילה הוראה מוסרית לכל התורה כולה מכ"ש שיהי' פסול אם בבי"המק שחט שלא כמצותו קדשי קדשים בדרום ואעפי"כ אינם פסולים כ"כ דנימא שיהיו כמה דחניקנהו והטעם פי' לנו ר ר"ע