ליקוטי חבר בן חיים י תמט

אכילתו אם יחסר ח"ו באותו שעה כח המשכה מאכלו מוטל לפניו ואינו יכול לאכול ועי"ז תתחזק האמונה כי כל העולם רשות היחיד יתברך שמו ויבואו להתיר להם טלטול לר"הר ולכך תיקן ב' תקנות ביחד עירובין ונט"י ביחד שלא יפסיד א' על חבירו ולזה יצאה ב"ק ואמרה אם חכם לבך ישמח לבי גם אני שלא יאמרו עלי שאני מטלטל בר"הר וביאר ואמר חכם בני ושמח לבי ואשיב' חורפי דבר פי' המינים ששואלי' עלי מדוע אני מטלטל בר"הר ואשיבה חורפי דבר, היוצא מדברינו כי יסוד תו"הק מ' דהע"מ כי ממך הכל ומידך נתנו לך ובזה נבא לבאר הכתובים סוף פ' קרח, אחר שצוה על הלוי' לתת מעשר מן המעשר, אמר: ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגרן וכמלאה מן היקב, הכוונה העוסקי' בכל השנה על שדותיהם ואח"כ כאשר יקחו התבואה מן השדה ייפרישו מפרי יגיעתם תרומות ומעשרות והלוי יאמר, אם גם אנוכי אתן תרומת מעשר אבל אין זה מן התימא אחרי כי לא יגעתי בו וע"ז אמרה תורה כי תהא תרומת מעשר זאת חשובה לפני המקום כדגן מן הגרן וכמלאה מן היקב כאילו יגעתם בו אבל למאי ענין חזר הכ' בסוף הפרשה לחזור ולאומרו, אכן הענין כי העובד אדמה אשר בעינים פקוחות יראה כי הצלחתו ביד הבורא ב"ה בתתו מטר בעתו וכיו"ב אין מן התימא אם יאמין בו יתברך אבל מי שנתפרנס ע"י בי"ד בנקל יתלה הכל במטיב עמו לזאת צותה תורה שיתן הלוי מעשר מן המעשר מה שלא ביקש ממנו בו"ד כ"א נותן התורה ית' למען יתקע האמונה בלבו כי גם הוא ניזן מתחת ידו הרחבה ואם אינו נותן מעשר מן המעשר הרי כופר במטיב האמתי וזה שאמר בסוף הפ' ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ע"י שתרימו את חלבו יוודע שאתם מאמינים בסבה ראשונה וז"ש ואמרת אליהם בהרימכם את חלבו ונחשב ללוים כתבואת גורן וכתבואת יקב כשם שבעל הגרן והיקב מאמין כי אני הוא המשפיע כך אתם מאמינים: בענין נפלה פרוטה של הקדש סוף מס' מעילה לסיומא דמס' מעילה

יל"ד בשלמא סיפא שאמר פרוטה בכיס זה הקדש אצטריך לאפלוגי בסיפא דמתני' אליבא דר"ע אבל רישא תו ל"ל הא מסיפא שמעינן ונ' דהנה הקשו התוס' וליבטיל ברובא ותו דמיירי דליכא בכיס אלא חד מזה א"ש בנפלה אבל בפרוטה בכיס זה ג"כ הי' שם עוד פרוטות וצריך לדחוק דתרי הו"ל כחד ואמנם אפשר לומר דאסיפא ל' ק' להו דהו"ל מבטל אי' לכתחלה דל"ל למימר פרוטה בכיס זה ומה"ט לא בטיל ועיי' בזה במ"ל פ"ז מהלכות מעילה ולא ק' להו אלא ברישא וא"כ שפיר אצטריך למתני רישא אא"כ חד בחד פשיטא ואמנם הכ"מ פ"ז מה' מעילה החזיק בתי' תוס' דהו"ל דשיל"מ ותמה עליו במשנה למלך כיון דמדאורייתא בטל היאיך מביא קרבן מעילה ונ' כוונת הכ"מ לד' הרא"ה בבד"ה שהביא המשנה למלך שם באם נתערב כלי טריפה בתוך כלים כשרים לא בטיל הואיל ויכול להסיר האי' ע"י הגעלה ל"ש ביטול וה"כ כיון דפרוטה זאת עומדת להתחלל ובידו לחללה ל"ש ביטול ול"ד ענין זה לשאר יש לו מתירין

וכ' התוס' א"נ מטבע חשיב וכו' ועיי' במ"ל פ"ז ממעילה מה שפלפל בד' תוס' אלו עם מהר"י אינפאנדרי שרצה להוכיח דמטבע לא בטיל דאורייתא מיהא דתנן אלא שהכהנים דורשין מקרא זה לעצמן וכו' וכ' עליו המ"ל אכתי דאוריי' מנ"ל ? ותימא לתמיהתו כיון שהכהנים פטרו עצמן עי"ז ממצות שקלים ע"כ דהוה דאוריי' ומה שיש להשיב ע"ז דהרי אנן לא קבלי' מניי' הך דרשא ודלמא באמת מה"ט משום דס"ל דאף מטבע בטילה ואולי באמת זה צידדו התוס' אם גם אנו מודים לכהנים דמטבע לא בטיל מדאוריי' אלא דאמרי' גזי"הכ הוא שיהא עומר נאכל או דלמא פלגינן בהא גופא עלייהו ולזה כ' תוס' תחלה דדשיל"מ לא בטיל ואח"כ כתבו א"נ מטבע חשיב ולא בטיל. אמנם איכא למשדי בהדבר נרגא דהרי תנן תורמין על הגבוי ועל העתיד לגבות א"כ כל מי שנותן שקל מזכין לו חלק בקרבנות וא"כ לא שייך ביטול וצ"ע

ואמנם ע"ש עוד שם ראי' מב"מ קי"ח ע"א שמא לא ימסרם יפה וודאי צריך עיון דמה מטבע שייך התם

גמ' כי אתא רבין אמר כיסין אשוורי' רמי לי' וצריך ביאר ממ"נ אי ידע לתירוצי סיפא באומר לו יפטור גם משוורי' לק"מ ואי לא ידע מ"ט לא רמי מני' ובי' רישא אסיפא ונ' דמ' לי' להאי מ"ד דברישא דאמר פרוטה בכיס זה הקדש מ' דבשעה שאומר כן הקדיש פרוטה אחת בכיס משא"כ בסיפא שאומר מן כיס מ' שנודר לתת מכיס זה פרוטה ולא שיהא מיד פרוטה הקדש וע"כ משוורי' הוא דיש להק' אבל לא מרישא לסיפא

והנה הכ"מ פ"ז ממעילה הק' דברי הרמב"ם אהדדי דבה' מעילה פסק אם אמר שור משווריי מחלל הבינונו לאחר שהומם על הגדול ובפ' י"ז ממע"ק כ' שור בשווריי הקדש הגדול הקדש ונ' דעת הרמב"ם