ליקוטי חבר בן חיים י מד

ד''ה משום דבעי למתני בסו"ד מבוא' מדי דלא כהר"מ שכ' דבתרומה דאוריי' גם רבנן מודו דאין מעלין עפ"י ע"א וא"כ הכא בתרומה דרבנן והדרא קו' תוס' לדוכתא וע' בר"ן ותימא שלא עמד ע"ז וע' לפני' בסוף סוגיין בס"ד

ואינו נאמן וכ' תוס' בסי"ד שיצא ערער יל"ד א"כ למה דחו שב ד' רש"י דלמא גם לענין ממזר גרע בערעור ונ' דא"כ למה אצטריך הש"ס בקידושין לא לאשמעי' כן בחלל לרבנן דמהי"ת יהא חלל קיל מממזר וכ"ש דלחד לשנא באמת אפי' ערער לא גרע

ור"ש חייש לגומלין י"לד א"כ אפי' בשנים מאי אהני אכתי איכא גומלין והי' נ' דמיירי שא' מהג' א"צ עדות ומה"ט לכולם מאמינים וע"ד שכ' תוס' וראשוני' גבי וכן העדים שהעידו לעיל וביבמות ולכאורה גם לישנא דייק הכי דלא תני הרי שנים מעידין על כל א' וכ"ת הרי גם ת"ק קאמר בהאי לישנא א"ל משום דר"י נקט האי לישנא נקט נמי ת"ק ואמנם נ' דדווקא בע"א הוא דלא מקבלי' עדותו משום חשש גומלין ולא בב' עדים דהוה עדות מה"ת ולפי"ז גם בהך דעוגונא א"צ להך חזקה דא"א חוטא כ"א מטעמא דכתיבנא דבב' לא מבטלי' עדותן משום חשדא בעלמא. וע' בר"ן ותוס' לעיל בסוגיא דתרי ותרי פ' התוס' כמ"ש וד' הר"ן כלישנא קמא: כ' רש"י דחדש וישן לרבותא דת"ק ע' רש"א והסברא נ' דבהא איכא לברורי ואם נמצא כדברי' ס"ד דשוב גם למתוקן יהא נאמן קמ"ל: וכ' תוס' דמשום הא לא הוה מחמרי רבנן נ' דה"ט משום דבדמאי הקילו, וע' לעיל: ד"ה בשכלי אומנתו ק' להו אד' רש"י דמאן לימא לן דמשום שאינו רוצה למכור אינו מתוקן קאמר

ד"ה במעלין הנה לפי ד' תוס' אלו הק' הכ"מ פי"ב ממעשר על הרמב"ם שלא הביא לא בכהן ולא בחמרין הא דכלי אומנת וכ' אולי הרמב"ם ס"ל דלמסקנ' גם אדרבנן ל"ק ולא ביאר ונ' לבאר דלכאורה יק' אד' תוס' כיון דבאמת קיי"ל בכולא ש"ס בדמאי הקילו ל"ל לתרוצי הכא תירוצא אחרינא ונ' דה"ט דהאי תי' לא מספיק כ"א אי ר"י ורבנן בתרומה דאורייתא פליגו משא"כ אי בתרומה דרבנן פליגו א"כ אדרבא תרומה דרבנן אין בה נדנוד דאוריי' ודמאי איכא מיהת חשש דאוריי' ומעתה אביי ורבא היה ס"ל דבתרומה דאוריי' פליגו ושפיר תירצו משא"כ סתמא דהש"ס לא ס"ל הכי והוכרח לתי' אחרינא ומעתה אנו נאמר דרבא שהק' אדאביי מרבנן שפיר הק' דלאביי ע"כ בתרומה דאוריי' משא"כ לדידן במסקנא דבתרומה דרבנן מוקמי' פלוגתיי' ל"ק אדרבנן דבדמאי דאיכא מיהת נדנוד דאוריי' חששו משא"כ בתרומ' דרבנן דהקילו בה בכמה דברים. ומ"מ התוס' שהוכיחו לעיל ממסל"ת דבדאוריי' מיירי שפיר כ' מ"ש וד' הרמב"ם מבוארין בס"ד

וממילא תוכחי' ד' הרמב"ם פ' כ' מאי"ב שכ' דבתרומ' מדרבנן הוא דמכשרי רבנן בע"א ומה שהק' עליו הר"ן הא אמרי' דבתרומה דרבנן לכ"ע אין מעלין מיושב בד' התוס' דבאמת גם ר"י סבר דאין מעלין אלא דמיחש הוא דחייש וה"ט לד' הרמב' משום דבדאוריי' באמת מעלין

מ"ש עוד הר"ן דמ"ט לא יהי' נאמן הא ע"א נאמן באי' לא הבנתי הרי באתחזק אי' כתרומה דהכא ולאו בידו כע"א דהכא איבעי' ביבמות ולא איפשטא וקיי"ל דאינו נאמן ואפשר דבאמת מה"ט הוסיף הר"ן ואפשר למיקם וכו' ומ"מ אין זה הכרח, ודוק בזה

י"ל הבל"ז בד' תוס' דאי גם ד' רבנן מיושבים שפיר הוא דהיינו דחידש המתרץ משא"כ אי רק ד' ר''י א"כ מ"ט לא ידע זה המק': בענין מעלין ליוחסין

הנה האחרונים הניחו בתימא דהרמב"ם חולק על הרשב"א דב' עדים אכולהו מסהדי וגם על תוס' דבהוחזקי מעלין א"כ ק' מב"ב ונ' דיל"ד עוד למאי שכ' הר"ן בשטת החולקי' על הרשב"א דרגילות הסופרים לכתוב כהן א"כ אפכא הו"ל לתנא בב"ב לאתנוי יכתבו ואם שנים כהנים ישלשו ונ' מזה משום דאין מעלין משטרות ליוחסין לא רצו חכמים להנהיג שיכתבו כהן בשטר דחיישי' לב"ד טועין ואמנם היכא דא"א דהיינו שהם משילשי' א"כ הוא יאמר אטו משום ב"ד טועין לא אוכל להלוות מעות וע"כ יכתבו כהן ולעולם אין מעלין אף דהוחזקו

תרומה דעון מיתה אין להק' לרמ"ך דס"ל דנו"כ וקורא בתורה טפ"ו עצמו א"כ בלא"ה ע"כ אין מעלין מנ"כ לא הי"א דהיכא דתרומה דאוריי' גם הרמ"ך מודה

אנא מתניתא ידענא הא דלא א"ל מעיקרא מתניתא היינו דאיכא למדחי דלמא ר"י דמתניתא ס"ל אין מעלין מתרומה ליוחסין ולמ"ד מעלין אכתי לא ידענא ואמנם רבא ס"ל ע"כ דר"י מעלין ס"ל והיינו דקאמר לי' ר"נ דאלת"ה למ"ד מעלין דמאי ק' לי' ר"י ס"ל אין מעלין ואמנם א"כ לא פשיט רבא מידי

מ"ש תוס' לעיל דמעלין ואין מעלין ר"ל חיישי' לב"ד