ליקוטי חבר בן חיים י תמה

דאפי' לוחשות מותרות וא"כ הו"ל בהדי אבוקה זוז"ג וע"כ דס"ל לי' לרבי זוז"ג אסור ומשני דלא היא כ"א אבוקה כנגדו מקרי לר' שבח עצים בפת ועדיף מזוז"ג

רש"י ד"ה ישן יוצן ולא יאפה בו בהיסק זה כוונת דבריו דיוצן ל"ד כ"א שלא יאפה בהיסק זה: מרוב טרדות בעו"הר לא זכיתי לגמור סוגיא העמוקה הזאת וה' ירחם אמן כן יהי רצון

תמורה ל"א ע"ב בענין כל האיסורי' לגבי מזבח לסיומא דמסכת תמורה

מתני' ר''א אומר וולד טריפה לא יקרב לגבי המזבח כ' רש"י אבל להדיוט שרי דלאו מגופה רבי, נ' פי' דבריו דאפי' עובר ירך אמו אינו אלא גורם וגורם לא מצינו כ"א באי' הנאה אבל לא באי' אכילה וכמ"ש תוס' בע"א בסוגיא דריחא מלתא לענין שבח עצים ולא תק' משאור של תרומה דאסר ר"א אפי' זה וז"ג התם עביד רבנן דבר המעמיד כמו מלתא דלטעמא עבידא דלא בטיל אבל לא זולת, ואמנם מה דחקו לרש"י לפ' כן מאחר שהוא נגד הש"ס פ' אלו טריפות כקו' תוס' נ' דק' לי' לרש"י דבמתני' לא תנן כ"א ולד טריפה פסול לר"א ובברייתא תני עלה דמתני' דבכל האיסורין פליג ר"א וכ"ת דתנא דמתני' פליג אתנא דבריי' וס"ל דר"א לא פליג כ"א בולד טריפה א"כ אמאי לא מרמי הש"ס מתני' אבריי' ומשני ותו דהול"ל ר"א אומר חוץ מוולד טריפה ל"ל להאריך ר"א אומר וכו' א''וו גם תנא דמתני' ס"ל דר"א פוסל בכולן ואמנם דלא תימא בולד טריפה מאחר דעובר ירך אמו אפי' לאכילה אסור קמ"ל דר"א אומר דלא יקרב ע"ג מזבח אבל באכילה שרי ומה"ט לא מק' הש"ס בחולין ממתני' משום דמתני' אפכא מ' דאפי' ר"א מודה דבאכילה שרי ואמנם בברייתא דפליגא ר"א ור"י רק בוולד טריפה ליכא למימר דתרוויי' ס"ל דמותר להדיוט אכתי תק' אמאי מפלגי דווקא בוולד טריפה ולא בשאר האיסורין אלא ש"מ דתנא דהך ברייתא באמת פליג אאידך תנא וס"ל דבשאר האיסורין מודה ר"א דל"ש עובר ירך אמו א"כ בטריפה אמאי להדיוט שרי

ונ' דמה"ט סיימו כאן תוס' לכך נראה דאפי' להדיוט דמאי נ' הרי הביאו גמרא ערוכה אלא משום דתוס' הבינו ד' רש"י דמתני' דידן פליג אתנא דבריי' וס"ל כד' רש"י דלהדיוט שרי אבל אין ני להשוות מחלוקות בזה ודק' ממתני' למה דלא מק' הש"ס כיון דת"ק במזבח ע"כ מיירי גם ר"א נקט מזבח ובאמת אפי' להדיוט קאמר

גמ' אמר רב כל האיסורין לגבי מזבח הל' ק' ונ' דרב בא להוציא אותנו מטעות שלא נאמר מאחרי דמתני' סתמא תנן כל האיסורין וכו' וולדותיהם מותרי' ולא נקט בד' ר"א כ"א וולד טריפה ש''מ דמתני' וברייתא פליגי וזה קאמר רב דלא היא כ"א מה דמשייר במתני' תנא בברייתא והיינו דקאמר ותני עלה כלומר דברייתא קאי אמתני' אא"כ ק' מ"ש וולד טריפה דנקטה מתני' וזה בא ר"ה בר חננא משמי' דר"נ לתרץ דתנא דמתני' בא להוציאנו מטעות דלא נימא מדאשכחן בעלמא דר"א ורבנן פליגי בזה וזה גורם ה"נ בנרבעה ולבסוף עברה מיירי ור"א לטעמי' דאי' לי' זוז"ג ורבנן לטעמיי' לכך נקט תנא פלוגתיי' בוולד טריפה ופשיטא לן דטריפה ה אינה יולדות וע"כ בעברה ואח"כ נטרפה מיירי וכל שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על הכלל כלו יצא וכשם דוולד טריפה מיירי בעברה ואח"כ נטרפה ופליגי בעובר ירך אמו ה"נ בשאר פסולין בעובר ירך אמו פליגי וכקו' תוס' אמור מעתה מאחר דלפי"ז ס"ל לר"א זוז"ג מותר וק' דר"א אדר"א וצ"ל כתי' התוס' דאיסורי גבוה שאני וא"כ ע"כ צ"ל דוולד טריפה ג"כ לא אסר ר"א אלא לגבוה דאי להדיוט אמאי נימא זוז"ג מותר אלא דהא בורכא למאי דקיימא השתא לא משכחת בטרפה זו"ז גורם דטרפה אינה יולדות ומ"מ מדכייל תנא דידן כל האיסורין בהדי טרפה לאורויי דכולא בחדא מכתא ה"נ לענין אי' הדיוט שבקי' להו הכא בחדא מחתא וכשם דכל האיסורין רק לגבוה אסורין כך וולד טרפה לר"א ג"כ לגבוה דווקא מיירי והן הן ד' רש"י במתני' וכ"ז במתני' דידן ובריי' דתנא עלה אבל בחולין מייתי הש"ס ברייתא אחריתא דפליגי ר"א ור"י בוולד טרפה לחוד ש"מ דבשאר וולדות מודה ר"א ובטרפה הוא דפוסל שפיר מק' ולפלגי בהדיוט

והנה כ"ז לר"ה בר חננא משמיה דר"נ אבל רבא ס"ל דטרפה יולדת וא"כ גם בוולד טרפה פליגי בנטרפה ואח"כ עברה ור"א לטעמי' ורבנן לטעמיי' ובאמת ר"א אף להדיוט אוסר ורבנן אף לגבוה מכשירין והיינו דנקט וולד טריפה ונ' דהיינו דמגלה הש"ס בסיף הסוגי' ל קמן דהך דוולד טריפה תליא בפלוגתא דטריפה יולדת או אינה יולדת והיינו פלוגתא דר"ה בר תננא עם רבא

גמ' לישנא אחרינא לפום רהיטא להך לישנא כ"ע לית להו עובר ירך אמו אלא בבזוי מצוה פליגי וא"כ אפי' לרבא אפי' בעיברה ולבסוף נרבעה אם רק נרבעה בחולין לרבנן שריא אלא שזה א"א דהרי רבא