ליקוטי חבר בן חיים י תמד

ומ' בכ"מ בה' ע"א שכתב הרמב' דל' נטל הימנה עצים מ' דהישראל נטלה ואין לה ביטול ואפי' זוז"ג אסור אזיל בשטת הר"ן כאן דזוז"ג משום ביטול נגעו בה ומ"מ ק' א"כ מאי ראי' מייתי הש"ס מהך מתני' לסוגין הא התם לכ"ע זוז"ג אסור לד' הרמ"ה וקו' זו ק' ג"כ לד' הטו"ז סי' קמ"ב שכ' לחלק בין עצים לזבל א"כ מאי מייתי הש"ס הא דתניא שדה תבור ר"א היא דלמא דווקא בעצים קאמר ר''א וכד' טו"ז וצע"ג. והתימא שלא השיגו בזה הנ"הכ

והנה הרא"ש פ' כל שעה כ' בפשיטות דבחמץ אפי' הגחלים עוממות אסורין משום דהוא מן הנקברין ומכ"ש באשירה דאפר עצי אשירה לעולם אסור ואמאי כ' הטור דבעי' אבוקה כנגדו ומש"כ הב"י לענין הגחלת אין זה סובלים ד' הרא"ש שכ' וצ"ע

ודע דברמכ' באמת אין רמז דבעי' באשירה אבוקה כנגדו וכל הדברים הללו כתבן הש"ך יו"ד סי' קמ"ב שם: ועיי' טו"ז יורה דעה שם ס"ק ז' ולא זכר ד' הש"ס, בקדרה והטו"ז בעצמו הביא שם ס"ק ט'

ודי' המג"א סי' תמ"ה כ' מאז שהם תמוהי' דהא כאן מיירי בע"פ אחר זמן איסורו ואז חמץ בטל בס'

ואמנם הגרא"וו דחה דבריו מש"כ דגחלים בתנור לא מקרי זוז"ג כמ"ש הר"ן בע"א וזה תליא בפלוגתת רש"י ותוס' ע"א שם לענין צל והרמב' פסק כרש"י דבצל שייך זוז"ג ושפיר כ' המג"א

מה"ב סוגיא דזה וזה גורם

ת"ר תנור שהסיקו בקליפי ערלה ילד"ק תנור שהסיקו באי"ה הול"ל אלא ש"מ כד' הש"ך סימן קמ"ב דדווקא באי"ה שמצותן בשריפה ואפרן מותר הוא דפליגי ר' ורבנן אם באבוקה כנגדו מ"מ אסור או לא וכמ"ש תוס' דהאבוקה ג"כ באה מהעצים שנשרפו אבל באי"ה כגון בעצי אשירה וחמץ לרבנן שהוא מן הנקברין והקדש שאפרן אסור כ"ע ל"פ שיש שבח עצים בפת

ועדן יל"ד למה נקט קשין של כלאי הכרם בשלמא קליפה ערלה קמ"ל שיש קליפה ערלה שחל אי' הנאה עליהם אבל קשין של כלאי הכרם ל"ל למתני כלאי כרם הול"ל, ולזה נ' דמהכי דייק מ"ד לוחשות מותרין דמ' לי' קליפו' דומיא דקשין קתני מה קשין לא שייך בהו כ"א אבוקה כנגדו אף קליפי ערלה באבוקה כנגדו מיירי ואמנם מ"ד לוחשות אסורין נ' דס"ל כדמ' מד' רש"י לעיל בשמעתין זאת אומרת כלאי הכרם עיקרן נאסר דמ' מד' רש"י שם דאקשין דווקא קאי ולא אזמורות ואפשר ד' רש"י כן משום קו' תוס' שם מגמר' דכתובות ויש להמתיק כן בלשון הכתוב דכתיב פן תוקדש המלאה הזרע אשר תזרעי' ובכלל המלאה אפי' קשין שהם מלאי' מן הזרע בכלל ובכרם כתיב ותבואת הכרם מ' דווקא הענבים נאסרו ולא הזמורות וא"כ בכיון נקט תנא דברייתא קשין של כלאי הכרם לאפוקי זמורות ומ"מ מאחר דהרמב"ם בה' כלאים פסק בהדיא דגם הזמורות נאסרים שפיר פסק כמ"ד לוחשות מותרין וכמ"ש. וכ"מ לשונו בה' כלאים שם שכתב ואסור ליהנות מהם בשעת שריפתן מ' דווקא בשעת שריפתן דהיינו אבוקה כנגדו ואמנם לכאורה מ' דבגחלים לוחשות דיעבד דווקא מותר אבל לא לכתחלה אכן לשון הרמב' בה' מאכלות אסורות שכ' בישל ע"ג גחלים אעפ"י שהן בוערות מותר שכיון שנעשו גחלים הלך איסורן מ' דאפי' לכתחלה, ונ' דנפקא לי' להרמב"ם מקו' רש"י שכתב והא דמק' לקמן עצים דאסירא היכי משכחת לה דר"ל אסירי מדאורייתא כוונת רש"י דמדאורייתא אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד ודברי' אלו ק' להולמן דהכא מידי אחרינא איכא דדמי למכירת אי"ה דאסור מדאוריי' ומ"מ אינו תופס דמי' וה"נ ההיסק אסור והפת מותרת אמנם לד' הרמב"ם הכא ק' לי' כיון דאמרת גחלים לוחשות לכ"ע שרי מדאוריי' דכבר הלך איסורן ולרבנן גם אבוקה הוה כגחלים לוחשות דהלך איסורן עצים דאי' מדאוריי' היכי משכחת לה ועד"ז נבא בע"ה לבאר ד' הרמב"ם התמוהים שכ' בתר מ"ש דינא דגחלי' לוחשות קדירה שבשלה בעצי איסור ועצי היתר התבשיל אסור ולא מקרי זוז"ג שהרי כבר נתבשל התבשיל בעצי איסור נתקשה הכ"מ בכוונתו ומאין יצא לו ונ' דהרמב' קאי אמ"ש תחלה דגחלים לוחשות כבר הלך איסורן וא"כ יק' לן למה באבוקה כנגדו אסור הרי האבוקה פוחתת והולכת ומשיירת אחרי' גחלי' לוחשות וממילא נתבשלה הקדירה בעצי אי' והיתר דהיינו האבוקה והלוחשות וע"ז כ' הרמב' להך מלתא וסיים כיון שנתבשלה בעצי אי' תחלה אינה יוצאה מידי איסורה לעולם

ועד"ז נבא לבאר בע"ה דברי רש"י התמוהים שכ' מיד אפלוגתא דר' ורבנן לקמן מוקי לה באבוקה כנגדו ומאי בעי מזה ומכ"ש דלמ"ד לוחשות אסורות לא נחתי' כלל לאבוקה כנגדו ואמנם ק' לי' לרש"י מה עלה ע"ד הס"ד לפרש דרבי בזה וז"ג מיירי הא לא קתני אפה בהם את הפת דהוה קאי גם אתנור חדש כ"א אפה בו ור"ל בעצי ערלה ולזה כ' רש"י דאדרבא הש"ס ג"כ הוה מוקי לה באבוקה אלא דק' לי' כיון דתנא בשלה ע"ג גחלים הפת מותרת ומ' לי' להש"ס