ליקוטי חבר בן חיים י תמג

הרי כה"ג אמרי' בביצה דאי מקלי קלי איסור' בטל. ד"ה חוץ מעצי אשרה סתמו דבריהם כר"ל בע"א שם דס"ל הכי וצ"ע

והנה ד' הר"ן והרמב"ן במלחמות דהרי"ף ס"ל כד' הרמב' דאפי' לוחשות מותרות וזה תימא דא"כ הו"ל לפרש דהא דהפת אסורה היינו באבוקה כנגדו ומדסתים לה סתמא ש"מ דס"ל דבגחלים לוחשות מיירי הא דר' ולוחשות אסורות וצ"ע ומ"ש הר"ן דסוגי' דשמעתין מ' דלוחשות וותרות עיי' במלחמות שם פי' דברי' אלו

ע"ז דף מ"מ ע"ב רש"י במתני וזורעי' וכו' יל"ד שפי' רש"י כאן במתני' מה דשייך למסקנא ונ' דק' לי' לרש"י דנהי דסבר ת"ק זוז"ג מותר לס"ד הרי לכתחלה ע"כ אסור תדע דבימות החמה מודה דאסור וצ"ל ע"כ דאי אסרת אף בימות הגשמי' הו"ל דעובד שמניח קרקעו בורה וה"ט דבימות החמה אסיר משום דדי לו בימות הגשמי' וכן ה"ט דחזירין אסורין דדי לו בשאר ירקות אבל ק' מאי חזית דאסרת לי' בימות החמה מפני הצל תתסר לי' בימות הגשמי' מפני הנביה אע"כ גם בס"ד ידעי' מהך סברא דמה שמשביח בנביה פוגם בצל והן הן ד' רש"י

רש"י ד"ה קאזיל לאיבוד לא רצה לפ' אזיל לאיבוד כמשמעו דא"כ מאי קאמר לי' ר"י לרבנן אף הוא נעשה זבל אע"כ הפי' שקים איבוד דאוריי' ובע"ז לא מחמרינן כ"כ

גמ' וסבר ר"י זה וז"ג אסור וכו' יל"ד מה ק' לי' הנה לכתחלה אסור לזרוע תחתיה והתם דיעבד גם כן מתיר אבל לא לכתחלה וצ"ל דהכא הנביה לא מקרי כ"א גורם דגורם הזבל משביח הקרקע והנביה חלק מן הזבל ובשלמא אי זוז"ג אסור אפי' דיעבד היינו דגורם דגורם לכתחלה מיהת אסור משא"כ אי סבר ר"י זוז"ג מדרבנן לכתחלה אסור למה יאסר כאן גורם דגורם

שדה תבור ואף דלר"י לכתחלה מיהת אסור זוז"ג כדיעבד דמי וע"כ כרבנן דר"י אתיא. והנה כאן לא פי' רש"י כלל מה זבל ע"א עד לקמן בסיף שמעתין גבי האי גנתא, ונ' דלכאורה לפי פשוטו מיירי בשדה של נכרי והקיפו אשרות והעלין הנושרין מזבלין אבל לישראל אסור לזורעה והיינו תבור משא"כ לקמן דמיירי בגנתא של ישראל ואשרה מה ענינה ולזה פי' רש"י שנזדבלה באומר מותר בזבל תקרובות ע"א. דהיינו בדם תקרובות

רש"י שאור של חולין ושל תרומה כ' רש"י ושאור אחר נ' כוונתו דלא תימא דמיירי בשאור שהוא מדמוע חולין ותרומה דא"כ גם החולין נאסר כיון שאין בו לבטל. ר"א דעצים וכ"ת דלמא ר"א דעצים באבוקה כנגדו מיירי א"כ רישא דחדש יותץ אמאן תרמיי'

רש"י ד"ה אלא לעולם דקאמרי אבל לא בימות החמה ולא רצה לפ' דקאי אמה שאמרו רבנן אף הוא נעשה זבל דק' לי' מאחר דקיי"ל זוז"ג מותר למה לן מותר דר"י מתיר ורבנן אוסרים לימא טפי רבנן מתירין ור"י אוסר ורבנן דא"ל לר"י אף הוא נעשה זבל לדבריו דר"י קאמרי אע"כ רבנן אסור ס"ל מדאסרי בימות החמה

אלא דיש להק' הא התם אין זורעים קאמרי ולכתחלה לכ"ע זוז"ג אסור וצ"ל לד' רש"י דהדרך אחר שנלקטו ירקות הגדלי' בימות הגשמים נוטעים ירקות הגדלי' בימות החמה ואם אתה אוסרו הו"ל כדיעבד

ועד"ז יובנו גם ד' ר"ש בד' תוס' ד"ה ורבנן סברי דמאי ק' לי' מצל בימות החמה הא לכתחלה לכ"ע אסור אלא ש"מ כדפי': תוס' ד"ה ורבנן לפרה שנתפטמה ורש"י לקמן פי' שנתפטמה תחלה בכרשיני ע"א

תוס' ד"ה נוטעים יחור ק' להו ל' ערלה דלא שייך רק בעץ ואולי ילדה שסבכה בזקינה לכתחלה אסור אבל נטיעה שרי דלא אתי למטעי

תוס' ד"ה ואין נוטעין אגוז כוונת דבריהם מדקתני סיפא ומודה ר"י מכלל דרבנן פליגי וי"ל דפליגי וסברי נוטעין אגוז לזה כ' תוס' דלא היא כ"א לרבנן סגי באם נטע לחוד ולר"י בעי' גם הבריך והרכיב וכמ"ש תוס' לקמן ואמנם למאי דמסקי' דר"י סבר זוז"ג מותר אלא דאגוז וקרקע לא הוה זוז"ג יק' מאי טעמא דרבנן ואמאי לדדהו מקרי זה וזה גורם

תוס' ד"ה שאם נטע ואין להק' דאם נימא דנטע לחוד אסור אמאי הבריך מותר לתסר משום מבטל אי' לכתחלה דלמא באמת למבטל עצמו אסור אבל מה שמבריך אינו האי' ממש

תוס' ד"ה הא רבנן דמה שגדל מן האגוז מ"מ מותר דלא מחלקי' בין ערלה לגי"ת אלא כיון שזרעו כלה מותר ועד"ז היה אפשר לומר דהא דתנן כל הנשרפין אפרן מותר ל"ד אפרן אלא אפי' אם נעשה אפר מותרין ומ"מ יק' דמ' דלרבנן דמידו להו ר"י אפי' הנטיעה מותרת והא כל הנשרפין לא יקברו וצ"ל דהתם כמ"ש רש"י שם דלמא אתא למיכלונהו בעיניי' הכא כשנוטען לא חיישי' כולי האי ואמנם הר"ן כ' בהדיא דנטיעה עצמה לכ"ע אסור: