ליקוטי חבר בן חיים י תמב

נגעו בה לכאורה ה"ק דטעמי' דאין שבח עצים היינו כמו שבארנו בדברי רש"י דמעשה אבוקה בטל לגבי מעשה היסק תנור ובעצי הקדש לא שייך זה כך הי' נ' לפרש אבל רש"י לא פי' כן ודבריו צריכין ביאור ונרא' כוונתו דכיון דאמרה תורה דעצי הקדש אף באלף דשוב כליתנהו דמי לא בטלו ה"ה דאם נבערו וכח נשאר מהם כח זה לא בטיל אלא שיש להקשות ע"ז מהא דאמרינן פ"ק דביצה בעצים שנשרו מן הדקל אף דהוה להו דבר שיל"מ ולא בטל מ"מ אי מקלי קלי אסורא בטלו אי התם דבר שיש לו מתירין מדרבנן הוא דלא בטל משא"כ עצי הקדש י"ל מדאורייתא לא בטלי

פסחים ע"ה בעי מיני ר"ח סבא נר' דבעל האיבעי' מס' לי' למאי דמסקי' דרבי ס"ל זוז"ג מותר והיינו דלא תניא גבי חדש יותץ וחכ"א התנור מותר דלמא דווקא זוז"ג כי האי לית לי' לרבי דהיינו דכח העצים דהיתירא עדיף וכח התנור והו"ל זה יש בו לחמץ וזה אין בו לחמץ ומ"מ האי אפה בו תת הפת דתניא רבי אוסר היינו בתנור ישן ועצים דאיסור דשוב הו"ל באיסור כדי לחמץ ולא בהיתר או דלמא כל תרי גרמי לר' מותר ואפה בו את הפת מיירי באבוקה כנגדו שהעצים בעין ופשיט לי' להיתירא והק' לי' א"כ בפסח ל"ל קרא הרי אינו צלי מחמת אשו והשיב לו לשטתו דמאחר דגלי רחמנא דלא הוה צלי אש א"כ גם התנור הו"ל זוז"ג בערלה מותר וכ"ז לשטתו אבל למסקנא קאמר דבערלה אעצים אמר רחמנא וכיון שנשרפו אין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו ועד"ז י"לת קו' רשא אד' רשי' שכ' בשמעתין וכ' תנור שגרפו דרש"י למסקנ' דבעי שבח עצים בעין דוקא ואם גחלים לא חשיבי בעין כ"ש תנור שגרפו ובעל האיבעי' הא גופא אבעי ליה אי בעצים בעין דוקא או ה"ה תנור שגרפו

והנה תי' לו ר"א בר אהבה ב' תירוצים ולכאורה נ"מ בין ב' התי' דלמאי דמשני לי' דילפי' מפסח לקול' כ"ש דילפי' לחומרא דאם בפסח צלאו ע"ג גחלים כשר א"כ בערלה אסור בגחלים לוחשות מיהת אבל לתי' ב' ליכא למילף כלל ערלה מפסח ונוכל לומר לוחשות מקרי נעשה מצותו ואין מועלין בו

תוס' ד"ה אפה בו את הפת ותימא לר"י עיי' רש"ל כוונת דברי' דלמ"ד לוחשות מותרין א"כ חזי' דלא הקפידה תורה כ"א שיתנהו לאש לשורפה וכיון שקיים זה שוב בטל איסור וע"כ חום התנור לא עדיף מחום הגחלים לוחשות שהרי מחמת השלהבת הם לוחשו' ואין מקום על ד' רש"א בהשגתו על רש"ל

תוס' ד"ה ולא משמע כן בשמעתין ר"ל דאי כולא מלתא דשבח עצי' הוא רק מדרבנן האיך מדמה לי' לפיסח שהוא דאורייתא. וכ' עוד וגם לא הוה ליה לאפלוגי כוונת דברי' כ"א הוה לי' לומר גזרו על שבח עצים אי לא גזרו

(פרק כל שעה דף כ"ו) אפה בו את הפת עיין רש"א ואמנם פשטא דמלתא נראת דאפה בו קאי על התנור ישן שלא הוצן ומ"מ מקרי זוז"ג משום דהתנור והעצים גורם אחד ומ"מ אם אבוקה כנגדו והאי עדן בעין בטל גורם דהיתר לגבי גזרם דאי' דהא כזה הא יש בו כדי לחמץ דהיינו האבוקה בלא תנור ותנור בלא עצים אין בו כדי לחמץ

תוס' ד"ה חדש יותץ הקשה הר' אהרן לרבי עיי' רש"ל ורש"א ומסתבר' כד' רש"ל מדהוציאו תוס' תחלה ההקדמה לפ' בפלוגתת רבי ורבנן א"כ משמע דפשיטא להו דלרבנן אין שבח עצים משום דהאבוקה מכח הגחלת בא ומוקצה הגחלת אסור וא"כ גם לרבנן ליתסו' תוס' ד"ה בשלה ע"ג גחלים ולפי ד' תוס' רק לרבי איצטריך אמנם י"ל דאי לאו דע"ג גחלים מותר לא הוה שייך לומר דאבוקה כנגדו שרי דא"נ נעשה גחלת הוה אסור

תוס' ד"ה עד שיהא בו עיי' רש"א וסיים ויש לדחות כוונתו דהתנור חמימותו לבדו די לאפות הפת ולא ימתין על פעולת האבוקה דא"כ ישרוף הפת והו"ל באי' לבד כדי לחמץ

בסו"ד דהתם מיירי פי' שעשה משאור של תרומה שאור אחר ואותו העיסה קטנה מן השאור של תרומה

והנה בע"א פרק כל הצלמים כ' תוס' להיפך דכה"ג אסרו חכמים ובדף ס"ח כתבו בענין אחר משום דק' להו דהו"ל להש"ס לאוקמי פלוגתיו' דר"ש ורבנן בזה וזה גורם

תוס' ד"ה וכן היה ר"א ובסנהדרין תירצו דמאי' גבוה לא מיירי ר"א דהכא וד' רש"י בתמורה שם צריכין ביאור דמ' מדבריו דהזכר שבא על הבהמה מקרי גורם וק' אטו בהמה מתעברת מאדם אדדבא אמרי' בפ' אין מעמידין דאין העכו"ם מרביעין בהמותיהן משום שנעשין עקרות ע"י כך

תוס' ד"ה ובהא עיי' רש"א בסו"ד ועוי"ל נראה כוונתו לדחות ד' תוס' דשמואל ס"ל בתרוויי' פליגי ואי הוה שבק לה לבריי' דחכמים מתירין הייתי אומר דאפי' בחד גורם מתירין ואיפך לה לברייתא דלא נטעו לקולא מיהת

תוס' ד"ה הקדש נ' כוונתם דאי טעמי' משום שיל"מ