ליקוטי חבר בן חיים י תמא

דאכתי לא נחתי לר"א דמצי אשרה גם ד' אביי אינם מוכרחים שפיר

רש"י ד"ה יוליך הנאה לים המלח בסו"הד וה"ה דמצי לאוקמוה כת"ק דר"א לכאורה ע"כ נקט ר"א משום דתניא דהוה אוסר בכל אי' שבתורה משא"כ ת"ק לא שמעי' ליה אלא באשרה וצ"ל דלפי הס"ד כתב רש"י כן דלא ידעי' עדן מהא דתניא

באו"ד ולקמן פריך עצים דאסירי מדאורייתא וכו' נ' דהנך עצים לאו אערלה קאי דבערלה מאת הטפל לפריו ילפי' צביעה וכן בקשין של כלאים עומדים למאכל בהמה וע"כ אעצר אשרה ק' להש"ס וכיוב"ז

רש"י ד"ה הני קערות וכוסות שצרפן בעצי אשרה אף דגם בערלה וכלאים דינא הכי מ"מ מדקאמר הש"ס כי פליגי ר"ל רבי ור"א ואס"ד דרבי בעצי אשרה מודה א"כ לא פליג רבי אדר"א כ"א אהך ברייתא וכן היה ר"א אוסר א''וו רבי גם בעצי אשרה פליג

גמ' א"ד אפילו למ"ד לכאורה הסברא נותנות כא"ד ומ"ט דלי"ק ונ' דכיון דהנאת הקדרה עכ"פ עיקרה הבישול ובבישול זה הוה זוז"ג אמנם גם זוז"ג אסור לעשות לכתחלה דהוה כמבטל אי' לכתחלה אמנם ד' לי"ק כתי' הש"ס פ"ק דביצה דהיכי דמקלי קלי איסורא מותר לבטל לכתחלה וכפי' הראש ביצה שם ומ"מ אנן כמשנה בתרא קיי"ל וד' הרמב"ם דדווקא לענין דבר שיש לו מתירין מהני מקלי ודלא כהראש אמנם ד' הראש דתרתי בעי' דרבנן ומקלי קלי איסורא ולי"ק ס"ל אפי' דאורייתא מהני מקלי קלי אלא דלא קיי"ל כן אלא כלי"ב דרבנן דווקא בעי'

אמר ר"י א"ש חדש יותץ נ' דשמואל ס"ל דבזוז"ג פליגי רבי וחכמים וא"כ מ"ד אסורה כר"א ומחלוקתו והו"ל רבים כנגד רבים ולהכי ס"ל להלכה כרבי

ה"א לוחשות אסורות וח"א לוחשות מותרות י"ל דתרווייהו קשה להו מתני' דסוף תמורה דתנן כל הנשרפין אפרן מותר ואמאי לא תנן גחלתן מותר ומאן דס"ל לוחשות מותרות ס"ל דאגב דתני סיפא הנקברין אפרן אסור אפי' אפרן תני נמי רישא אפרן מותר ומאן דס"ל לוחשות אסורות מתרץ משום דאי הוה תני גחלים היה צריך לחלק בין לוחשות לעוממות תני אפרן דוודאי משרא שרי. וקאמר הש"ס בשלמא ונקטי' דכל היכי דאמרינן בשלמא ק' להש"ס איזו קו' והכא י"ל דק' דאפי' למ"ד לוחשות אסורות א"כ הא דתניא אפה בו את הפת רבי אומר אסור היינו בלוחשות והאיך סתים ותני בשלה ע"ג גחלים ד"ה הפת מותרת הרי בלוחשות אסור וע"ז קאמר דהא לא ק' דהא דתניא רישא הפת אסורה לרבי קמיירי בלוחשות וא"כ שפיר קאמר בשלה ע"ג גחלים ד"ה מותר ור"ל עוממות ואמנם הא דמקשה הש"ס שבח עצים היכי משכחת לה למ"ד לוחשות מותרות וכי לא ידע לתרץ באבוקה כנגדו אא"כ ק' עצים דאסירי לרבנן היכי משכחת לה. אמנם בתר דמשני בשרשיפא מסתברא כי היכי דבס"ד דס"ל טעמא דרבי משו' זוז"ג והיינו משום דמפר' לישנא דבריית' הכי בתחלה תנן חדש יותץ ישן יוצן וע"ז תנן לא נתץ ולא ולא הצין כ"א אפה בו הפת אסורה לרבי וא"כ מוכח דרבי ס"ל זוז"ג אסור ודחינן דלא היא כ"א אפה הפת קאי אשבח עצים וזוז"ג לית לי' ואמנם לא מסתבר דמיירי בשבח עצים דגחלים לוחשות דא"כ אמאי קאמר בתר הכי בשלה ע"ג גחלים מותר לד"ה וזה נ' פי' ד' רש"י שכ' בריש שמעתי' לקמן מוקי לה באבוקה כנגדו הרי למ"ד לוחשות אסורות לא מוקמי' לה באבוקה כנגדו. אמנם באמת הלשון ק' מעיקרא לפ' כן והיינו בשלמא דקאמר אמנם נדחק לזה משום קו' לרבנן היכי משכחת לה אבל לבתר דמסקי' בשרשיפא לכ"א אפה בו הפת רבי אוסר היינו באבוקה כנגדו ולא בגחלים לוחשות

גמרא עצים דאי' היכי משכחת לה י"לד דנהי דרש"י פי' לעיל דקושי' הש"ס היא מדאורייתא היכי משכחת ובדאוריית' אין לחלק בין לכתחלה ודיעבד מאי ענין זה הרי מכירה באיסור הנאה אסור מדאוריי' ומ"מ אם עבר כח דמי' מותרין לזה נראה כמ"ש לעיל דקושי' הש"ס קאי למאי דמסקי' דטעמי' דרבנן משום דאין שבח עצים בפת אפי' באבוקה כנגדו א"כ אפילו בעצי אשרה פליגי והתם התור' אמרה ולא ידבק בידך מאומ' מן החרם ואם אין שבח עצים בפת האי קרא במאי קמיירי וע"ז משני בשרשיפא

ואמנם רש"י ד"ה בשרשופא כתב בסו"ד היסק אין הנאתו אלא אחר אי' בשעת ביעורו נ' מדבריו דלגבי עצי אשרה דגחלת של ע"ז אסור קאמר לאחר ביעורו ולגבי קשין של כלאי הכרם קאמר בשעת ביעורו דגחלת מותרת

גמרא ומה בין זו לערלה וקשה א"כ מעיקרא אמאי איבעי' לי' ונ' דהאי בעל האיבעי' אסוגין קאי דמסקינן דלרבנן אפי' שבח עצים לא אמרי' ובע"ז ממ"נ אי הקדש דינו ג"כ כערלה אמאי נקט תנא ערל' לינקט הקדש דאיכ' למימר דמתירין רבנן משום דאין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו לינקט עצי הקדש דלא שייך זה ובתר דשני לי' דמצי הקדש מודו רבנן מק' אי ס"ל אין שבח עצים בפת מה בין זו לערלה ומשני רבא דמשום ביטול