ליקוטי חבר בן חיים י תמ

או מותר אבל ההיסק עצמו לכ"ע אסור דמקרי הנאה וכד' רש"י במתני'

רש"י חדש יותץ שנגמר היסיקו כוונת דבריו דלא תימא החמר שנעשה ממנו התנור ג"כ מקרי גורם והו"ל זוז"ג לא היא כ"א התנור שאופין בדפנותיו עכ"פ נגמר היסיקו באיסור ודומה לפת שנאפה באבוקה. והנה ממה דלא פליגי רבנן ברישא ותני חדש יותץ ד' רבי וחכ"א יוצן דייק לי' להש"ס דגם רבי ס"ל דזו"ז גורם מותר ודווקא הפת אסור רבי ולא התנור חדש. אלא דלכאורה היה נ' לומר דאדרבה בתנור חדש גם לרבנן דפליגי עלי' דרבי בפת מודו דנהי דס"ל דזה וזה גורם מותר הרי זה וזה גורם כ' הר"ן במ' ע"ז דהוה מטעם ביטול ואין מבטלין אי' לכתחלה אלא דלרבנן ל"ק דהרי גם בפת מתירין דלית להו שבח עצים בפת ולא עדיף תנור עכ"פ מפת אמנם גם לרבי דס"ל זה וזה גורם י"ל דלמאי דמסקי' בפ"ק דביצה לפי' הראש שם דהיכא דמקלי איסורא ל"ש אין מבטלין איסור א"כ גם כאן לא שייך ביטול איסור ומה"ט מסקי' דגם לרבי יוצן ותו לא

ואמנם מד' רש"י שפי' מיד אהא דאמרי' הפת אסורה ולקמן מוקי לה באבוקה כנגדו ומה דחק לרש"י לפ' כאן המסקנא מה שאין דרכו של רש"י לפ' כן נ' דבא לגלויי דע"כ סבר רבי דדווקא באבוקה כנגדו אסור ולא באין אבוקה כנגדו דהרי בבשלה ע"ג גחלים גם רבי מתיר ואי גחלים אינם אוסרים ק"ו היסק בלא גחלים וכמ"ש רש"י וע"כ הפת אסורה דקאמר רבי באבוקה כנגדו מיירי וביאר רש"י עוד יותר דלא תק' לן אמאי מפליג תנא בין תנור לגחלים לפלוג בתנור גופא בין אבוקה כנגדו או לא לזה כ' רש"י דאי אשמעי' אין אבוקה כנגדו ד"ה מותר אכתי גחלים לא ידענו אבל השתא דאשמעי' גחלים מותרים אין אבוקה כנגדו לא כ"ש דשרי אלא שצ"ב בפי' במאי דבעי ר"ח סבא תנור שגרפו מהו ולפשוט לי' מגחלים דהכא וצ"ע וילד"ק אי באבוקה כנגדו דווקא קאמר רבי למה לא נקט רבי טפי תבשיל דסתמא מיירי באבוקה כנגדו משא"כ בפת דסתם פת אין אבוקה כנגדו ונ' דס"ל לתנא דבתבשיל דווקא אם אינו נאכל כמו שהוא חי אוסר שבח עצים אבל לא בנאכל כמו שהוא חי והיה צריך להאריך לזה נקט פת דוודאי אינו נאכל כמו שהוא חי. וכתב רש"י אבוקה כנגדו כ"ז שהפת בתנור ולכאורה מכיון שקרמו פני' ע"י האבוקה דמקרי אפייה לענין שבת גם כאן די לאסור אף דלבסוף לא היה אבוקה ונ' ד' רש"י דבאמת כשם שהאבוקה האפייה גם היסק התנור גורם אלא שהאבוקה עיקר יותר אמנם אם נגמר האפייה רק ע"י ההיסק בלא אבוקה פעל ההיסק יותר מהאבוקה ולא עדיף מזו"ז גורם דמותר. ובסברת רבנן דלית להו שבח עצים נ' מד' רש"י כאן ב' דברי' בתחלה כתב רש"י אין שבח עצים למ"ד ריחא לאו מלתא היא דהוה משהי ובטל. ואמנם בסמוך מ' מדברי רש"י טעמי' דרבנן דאפי' באבוקה כנגדו החום שהפת נאפה ממנו הם העצים שכבר דלקו וליתא שוב לאי' בעינא עיי' בדבריו ותמצא

וכ' רש"י ולית להו חדש יותץ מ' דרבנן הוא דל"ל הא רבי אית לי' נ' כוונת רש"י דלרבי עכ"פ אפשר לומר כן כיון דיש שבח עצים בתנור חדש אסור לבטל אי' לכתחלה והו"ל כקדירה שאינה בת יומא לדידן דאף דאינה אוסרת אסור להשתמש בה לכתחלה ולמסקנא אמרי' דכיון דליתא לאי' בעינא לא שייך לבטל אי' לכתחלה. וכמ"ש לעיל. ואמנם לאחר העיון בד' רש"י ד"ה כי שמעת לי' מבואר ד' רש"י דרבנן ס"ל נהי דאבוקה כנגדו עיקר אפי' הפת מהיסק התנור וזה כבר כלה והלך לו ורבי סבר מ"מ פעולת האבוקה ניכרת בפת ולא בטל לגבי היסק

רש"י ד"ה הא ר"א וסיים רש"י אסור בהנאה וצ"ע הרי השתא אר"א דשאור קיימי' ובתרומה אאי' אכילה אנו דנין ונ' דק' לי' לרש"י מה עלה ע"ד הש"ס לדמות תרומה שנתערב ממשו של איסור להיסק התנור אמנם הך דתרומה ע"כ מיירי שיש בחולין כדי לבטל השעור דאל"כ בלא"ה העיסה אסורה וכיון דהממש כבר נתבטל ע"כ אגרם חימוץ אנו דנין ולענין גרם אין חילוק בין אי' אכילה לאיסור הנאה

רש"י ד"ה לתוך עיסה של חולין נ' כוונת רש"י דהדרך להפריש חלה מעיסה לאחר חימוץ וא"כ בשעה שנתערבה תרומה בעיסה הוא טפילה לחלה וא"כ מצא מין את מינו תרומה לחלה וניער ומאי ראיה מר"א לזה כתב רש"י דס"ד דמיירי שנפלה תרומה לתוך העיסה כשהיתה חולין ר"ל חולין מתוקנין

רש"י ד"ה אחר אחרון יל"ד אטו אביי סילוק הראשון קאמר סילוק קאמר ונ' כוונת רש"י כיון דר"א סתמא קאמר אחר אחרון א"כ מ' דנפל היתר לבסוף מותר וע"ז קאמר אביי דהיינו בסילוק הראשון ומהא דיוקא דר"א ס"ל זו"ז גורם מותר

גמ' דלמא טעמא דר"א וכ"ת א"כ אביי מנ"ל לפרש ד' ר"א הכי וכי דאביי מפרש כן משום דר"א בעצי אשרה ס"ל זו"ז גורם אסור ותניא וכן היה ר"א אוסר וע"כ גם כאן ר"א מיירי בסילוק האי' אבל אנן