ליקוטי חבר בן חיים י תלט

החילק בין ערכין לנדרי' כי בערכין קראו התורה ערך נפש ונתנה תורה קצבה לפי זכות וגריעות הנפש ואין לנו לידון על ראות עינינו כי לא כאשר יראה האדם ואין חילוק בין כהנים ללוים וישראלים אבל בנדרים הכל הולך אחר הגוף כמה הוא שוה לימכר בעבד והיינו דהתחיל תוס' אמאי דסליק אף דלענין גאולה ומכירה יש חילוק בין כהנים ולוים לישראלים אבל לענין ערכין הכל שוין והענין ע"ד שכ' הרמב"ם בהלכות תשובה כי פעמים לחוטא זכות אחד ששוקל כנגד זכיות הצדיק ופעמים יש לצדיק חטא א' שמכריע כנגד עונותיו של רשע ולכך נתנה בהם תורה שיעור שוה ונתנה תורה הקצבה מכ' עד חמישים שקל לעורר על החמישים שנה שעובד את בוראו מעשר שנים שהגיע למשנה עד ס' ובנקבה אחרי כי לאו בת תורה היא יחסרו כ' שקל ומבן חמש עד כ' עשרים שקל כנגד המעלות שעלה בהם. בן ו' למקרא בן י' למשנה בן י"ג למצות בן ט"ו לגמרא בן י"ח לחופה בן כ' לרדוף ואחרי כי עד בן חמש כבר הי' הערך ה' שקלים נשארו ט"ו שקלים לכל אלו המעלות שעליו לעלות עד עשרים ויגיע שלשים שקלים לכל מעלה חוץ המעלה האחרונ' ובנקבה המחצה ועד בן חמש ה' שקלים כלפי הזכות שיקנו בו אבותי' אם ילמדוהו תורה והוא מזכה אבותיו בזה ומבן ס' ומעלה שרוב פעמים אינו יכול לקנות שלימות כ"כ ירדה תורה לט"ו שקלים ובכאן לא מחסר באשה כ"כ כי המעט אשר עלי' לא יחסר הרבה ממנו

בסוגי' דזה וזה גורם לש"הג וימי הפסח תרמ"ח מה"ק

מתני' ר"פ כל שעה רש"י ד"ה ולא יסיק בגמרא פריך פשיטא הא נהנה כוונת רש"י דלולי הי' נדון התנא לענין הפת שאסור לא הי' פריך פשיטא אבל ההיסק פשיטא דאסור דלמה זה דומה לאי'. מכירה אף דלאחר מכירה אינו תופס דמים והדמים מותרים מצד הדין ת"מ כיון שמכירתו ליהנות מדמי המכירה המכיר' אסורה מדאוריית' תדע דלר' אבוהו כל אי' הנאה מאו מכר לנכרי דכ' גבי נבילה ילפי' דבשאר איסו' אסור וכן הוא בהיסק

וי"לדק מדוע נקט תנא תנור והדר כיריים דבתנור אופין פת והפת נאפה בתר דקלי האי' השא"כ הכיריים מבשלין עליהם וסתם בישול הוא באבוקה כנגדו ובמתני' דערלה באמת תנן תחלה תבשיל שבשלו בקליפי ערלה ואח"כ פת שנאפה בקליפי ערלה והוה לי' זו אף זו אף זו משא"כ מתני' דידן ונר' דנקט הכי לאשמעי' דתנור דומיא דכיריים כלומר תרוויי' באבוקה כנגדו ומתני' כ"ע היא דכה"ג אפי' דיעבד אסור

תוס' ד"ה לא צריכא כוונתם דגרסי במתני' אף מפרר וא"כ אף לרבנן משכחת לה שריפת חמץ אלא ד' ר"י דווקא דבר שמצותו בשריפה שייך לומר אין לך דבר שנעשה מצותו ומועלין בו והאפר מותרת וס"ד דגם בהדי דשריף לי' מותר להנות ממנו דומיא דתרומה טמאה קמ"ל דתרומה טמאה שאני דגלי קרא לך שלך תהיה להסיקה תחת תבשילך משא"כ בשאר נשרפין דווקא לאחר שנעשה מצותן אין מועלין בהן אבל לרבנן שהוא מן הנקברין אף דמצי לשורפן מ"מ לא שייך נעשה מצותן

אלא דהמג"א סוף סי' תמ"ה הק' הא אמרי' בסוף תמורה הנקברין לא ישרפו דלמא אתי ליהנות מאפרן ואמאי שרי כאן שריפה למאן דגרס אף ונ' דל"מ לשטת רש"י דס"ל דמצות תשביתו היינו ביטול ומאחר דתקנו חכמי' הבודק צריך שיבטל שוב לא חיישי' לחמץ דאוריי' אלא דחכמינו ז"ל לא סמכו על הביטול דלמא אתי לאערומי ותקנו אחר הביטול מ"מ שריפה וכיון שיודע שיצטרך לשורפו אף הוא מבטלו בלב שלם ואם גם יבא ליהנות מאפרן לית לן בה מאחר דפקע כבר איסור חמץ מצד הדין, אפי' לד' תוס' דביטול מטעם הפקר עכ"פ היינו הא מאחר שאתה מצריכו לשרוף אף הוא מפקיר בלב שלם ופקע אי' חמץ

ואמנם ד' הרי"ף והרא"ש דלא גרסי אף ומ' דס"ל דלשרוף אסור כמו בכל הנקברין י"ל דהנה עיקר הביטול הוא בשעת בדיקה אבל אביטול דיום לא נוכל לסמוך כדאמרי' כיון דלאו זמן אי' ולאו זמן ביעורו היא ולא מבטל לי' בכל לבו ובביטול דלילה אינו מבטל אלא החמץ שלא ראה כדאמרי' דלא חמיתי' דמה שראה הרי משייר אותו למחר לנפשי' וא"כ החמץ שראה אם שורף אותו לאחר זמנו דלא מהני אז ביטול הרי הוא אסור מדאורייתא ואי שורפו אסור ליהנות מאפרו הלכך מפרר. גמ' ולא יסיק ת"ר תנור שהסיקו יל"ד למאי הלכתא צ"ל הש"ס עוד הפעם עלה דמתני' ולא הביא האי ת"ר בפ"ע ונ' דאמסקנא דלעיל קאי דמסקי דמתני' לר"י אצטריך ולכאורה י"ל דגם לרבנן אצטריך ותנא בא לאשמעי' דדווקא חמץ שהוא לרבנן מן הנקברין הוא דלא יסיק בו אבל שאר אי' הנאה שהן מן הנשרפין אפי' בשעת שריפה מותר ליהנות מהם והיינו דצ"ל ולא יסיק בו וע"ז מויתי הך ת"ר דע"כ לא פליגי ר' ורבנן אלא דיעבד אם הפת אסור