ליקוטי חבר בן חיים י מג

דרישא דהתם בא המתיר תחלה ואכתי סיפא אצטריך דבא האוסר תחלה משא"כ רישא דמיירי ג"כ כה"ג

י"ר מדלא משני הש"ס דרישא דרישא באשה מכחשת וסיפא באיש מכחיש ש"מ דאין חילוק בענין זה וכד' הרמב': כוונת תוס' בתי' על קו' הל"ל דבכלל רישא גם רישא דרישא ואין בכלל רישא דרישא רישא

בענין קו' רש"א והיא בתו"י דא"כ הי"ל להק' מיד הא תו נ' כוונת תוס' דלקמן עיקר קו' היא אמציעתא ובסיפא רק ביאר מה שכבר ידע: בענין גומלין

כ' רש"י ז"ל אינן נאמני' לאכול בתרומה נ' כוונתו לכאור' כד' הרמ"ך ורמ"א בא"ע סי' ג' דלקריאת התורה וכן לנ"כ נאמן וע' ח"מ ובי"ש שם ולי נ' דהא דאינן נאמני' היינו דווקא דאנן לא מהמני' לי' לענין למספי לי' תרומה וכן לענין ק"הת אי הוה בי' אי' וה"ה נ"כ לד' הרמב' משום דכל הנו"כ נותנין לו תרומה וזה כוונת הר"ן וה"ה לומר דאין זה גזירה לגזירה ואמנם לד' הרמ"ך לדידן דל"ש גזירת תרומה למה לא ישא כפיו אטו אנן ספו לי' ומצווי' עליו שישא כפי' איהי דקא שקיל והא טעון ברי ואין בידינו למחות בידו

א"נ י"ל דכוונת רש"י דדווקא לקולא אינו נאמן אבל לחומרא נאמן וכ"כ הרמב' פ"כ מאי"ב וע' מל"מ שם שתמה למה לא כ' הרמב' דאינו לוקה עד לאחר למד יום וכמו שכ' בפ"א מאי"ב ולי ק' עוד טפי דמידי מהני ל' יום משום דהוחזקה א"א משא"כ הכא דאפי' בתור' אין קורין אותו מאי חזקה שייך ולזה נאמר דלעולם הכא ה"ט משום שוי' חד"א והיינו משום הודאת בע"ד וכ"ת א"כ בא"א נמי התם הטעם כמ"ש רש"י בסוגי' דעדי' שאמרו דלגבי חזקה דמעיקרא לא מהימן אדם על עצמו וא"כ בשלמא בא"א דהוה לה חזקת פנוי' דמעיקרא אינה נאמנת עד שיהא לה נגד הך חזקה דהשתא משא"כ בכהן דלית ליה קמן שום חזקה ע"כ אומר דלעולם הוה כהן וודאי דמהנה הודאת בע"ד ללקות

ובזה מיושבים ד' ה"ה שעמד עלי' במ"למ שם שכתב דאם נשא גרושה הוולד ס' חלל למה לא יהא וודאי חלל הק' לפי שטתו דס"ל פשט ד' הרמב"ם משום חזקה משא"כ למ"ש דחזקה ל"ש כאן ומשום שוי' ח"דא אתי עלה א"כ לדידי' הוא דשני' משא"כ היולד לא הוה כ"א ספק

והנה ראיתי תימא בד' הרמב"ם פ"א מאי"ב שם שהביא ד' הירושלמי דמקלל ומכה אביו ואמו ילפי' הא דהרגי' על החזקא דדלמא לאו אבוה וש"ס דידן בחולין פ''ק קאמר בהדיא דהתם טעמא משום רוב ונ' דהנה כבר עמדנו ספ"ק ע"ד תוס' בסנהדרין ג' ע"ב שכתב לתרץ על הא דקיי"ל בממון אין הולכין אחר הרוב ובדי"נ הולכין אחר רוב סנהדרין וכ' דהתם המיעוט כמאן דליתא ונ' א"כ רוצח ומכה או"א מא"ל דהורגים על הרוב ונ' דמרוצת ל"ק כ"כ דכאשר עשה כן יעשה לו אמרה תורה הוא הרג ס' טריפה אף אנן קטלי' לי' דהוא ג"כ ס' טריפה אמנם ממכה א"וא ק' ונ' דקו' זו לחצי להרמב"ם ולהכי מ' לי' דסוגי' דחולין למ"ד הולכין בממון אאר הרוב אזלי' משא"כ לדידן דע"כ ס"ל כתי' התוס' במכה א"וא ע"כ ה"ט משום חזקה וכד' הירושל' עי בזה

ואפשר משום דרפי' בידי הרמב' כ' כעין ראי' לדבר אף דבירושלמי יליף לה בהדי'. ועי' בי"ש סי' י"ט

כ' רש"י מעידי' אני וחברי כהן והוא ל' הברייתא לקמן אמנם כוונת רש"י נ' דל"ד היכא דלא אמר בהדיא שהוא ג"כ כהן דל"ח לגומלין אפי' אמר בהדיא שהוא ג"כ כהן מ"מ ל"ח לאומלין

ובזה יש ליישב קו' לקמן דלימא התם טעמא דרבנן משום דאומר שלו חדש ג"כ ואמנם מ"מ כולא חשדא התם ליכא הוכחה לזה בהדיא משא"כ בהך דכהן שאומר בהדיא אני כהן וודאי מה"ט מעיד על חבירו שחבירו יעיד עליו וע'

תוס' ד"ה דררא דממונא לא ניחא להו בפי' רש"י דרש"י פי' כן לשיטתו לעיל דבאינו תובעו מיירי משא"כ לתוס' לעיל כיון דע"כ השיבו מה לי להד"מ מה לי לקוח

דה' אבל עדים י"לד בדברי' הכי הו"ל למימר דאף דר"מ מודה ברישא פליג בסיפא ונ' כוונתם וכ"ת א"כ לא לתני כ"א סיפא לחוד לזה כ' דרישא ר"מ וסיפא רבנן. ומ"מ א"ל דלד' רש"י לעיל דר"מ ורבנן אפי' בלוה עצמו פליגי רצה הש"ס ליישב עדים למה נקט תנא ולא טוען ונטען ברישא וע'

גמ' ה"מ ממונא בהא מתיישב לי למה לא הק' הש"ס האי מניין להפה שאסר עד במתני' דא"א אלא דבממון וודאי סברא הוא משא"כ באי' ס"ד דבעי קרא ומ"מ מסיק דבאי'

תוס' ד"ה נשבתי ע' רש"א ואפשר דמשום דעתה לא ידעי' עדן דצריכו להך דשתי נשים נקטו תוס' כרקיס: