ליקוטי חבר בן חיים י תלח

כלומר ה"ז גיטך ע"י שתתני לי מתנה ועד"ז במתנה כיון שאינו רוצה לקבל לא הויא מתנה או דלמא דלא לל' מתנה נתכוין כ"א שתביא לו מאתים זוז והו"ל כחוב דאפי' בע"כ מצי לפרוע כמ"ש תוס' ובעי לאוכוחי מבתי ערי חומה דהכ' אמר ימים תהי' גאולתו וידוע דלשון גאולה הוה לשון מכירה וכל מכירה צריכה להיות מד' מוכר ואי אמרי' מ"מ דבע"כ מהני א"כ ה"ט כיון דהמקח נעשה ע"ד כן ל' מכירה לאו דוקא וה"ה הכא בגט תתני לאו דווקא אבל אי אמרי' התם הואיל וכתב ל' מכירה בעי' מדעתו א"כ גם בגט כיון דאמר לשון מתנה הוה מדעתו

א"ד אמר רבא נרא' פי' רבא עד"ז בשלמא אי בע"כ בפניו מהני מ"הת א"כ ל"ד לשאר מכירה דלא בעי' הכא ד' מוכר וכיון דלא בעי' ד' מוכר מה לי בפניו או שלא בפניו ושפי' עבד הלל דתיקן דאפי' שלא בפניו מהני אבל אי ס"ד דבעי' דעת מוכר דיו אם הלל היה מתקן דלא בעי' דעת מוכר אבל שלא יהי' מוכר כאן בשעת הנתינה מה עלה על דעת הלל לתקן וע"ז השיב ר"פ אדרבא כיון דמ"הת נתינה בע"כ לא שמי' נתינה ולקיים דין דבתי ערי חומה תיקן הלל שלא כד"ת ע"כ דבע"כ מהני מה לי לפניו מה לי שלא בפניו תרוויי' שלא כדין תורה ומאחר שהי' נטמן ע"כ תיקן הלל שלא בפניו ובאמת לא שייך בפניו או שלא בפניו ד"ת שני' בע"כ לא הויא נתינה

וכ' רש"י בגיטין שם וגבי גט דאי' לא קיימא תקנתא דהלל נ' כוונתו דכבר כתבתי דלד' רש"י כיון דיובל גופא בימי הלל לא היה אלא מדרבנן לא תקנו חכמים יובל לחצאין ונוהג מדרבנן ג"כ דין ערי חומה ואמנם על איזו דרך הפקיעו חכמי' זכותו של לוקח כיון דמ"ה אין ערי חומה, היינו כיון דתקינו רבנן כך הו"ל כאלו מכר לי' הבית ע"ת אם לא יגאלנו עד י"ב חודש ומעתה אחר דתיקן הלל נתינה בע"כ משום דהוה כאלו התנה מכ"ש אם מכר א' לחבירו בית אפי' בעיר שאין חומה ע"ת שיוכל לגאלו תוך יב"ח לאחר תקנת הלל אפי' בע"כ מהני וא"כ נימא ה"ה בגט דינא הכי לזה כתב רש"י אמת דבדותה לזה לענין מכירה שאמרנו קיימא ג"כ תקנתא דהלל אבל גבי גט דאיסו' לא קיימא תקנתא דהלל

והק' תוס' אס"ד בע"כ לא שמי' נתינה למה הי' נטמן והביא הטו"ז בא"הע קמ"ג מקו' תוס' שלא הקש' גם למ"ד שמיה נתינה הא לא הי' צריך לקבל המעות ש"מ דכ' מהר"י בי רב דאפי' לא קיבל הויא נתינה ונ' דיש לדחות דלמ"ד שמה נתינה הי' משלח לו הכסף ע"י אחר והלוקח לא ידע מה טיבו של כסף זה והי' מקבלו ואח"כ היה מודיעו שהיה כסף גאולת הבית. א"נ הי' מטיל הכסף ליד ב"ד והשליח ב"ד הביא לו הכסף ובשלמא איני רוצה לקבלו היה אומר אבל לשליח ב"ד החזרה כולי האי לא חציף. א"נ י"ל דלכאורה יל"ת קו' תוס' דמשו"ה היה נטמן שלא יטעון הלוקח כי ברצונו קיבל אלא די"ל הרי לוקח מוחזק בבית ואין המוכר נאמן נגד חזקתו אמנם התינח אי נתינה בע"כ לא שמי' נתינה שייך לומר דהלוקח מוחזק אבל אי שמה נתינה א"כ לא נגמר המקח עד לאחר יב"ח נמצא דאדרבה המוכר מקדמת דנא ול"ק קו' תוס'

ואמנם י"ל גם למ"ד לא שמה נתינה פעמים שהיה המוכר דר שם והי' המוכר מוחזק ושפיר נטמן שמא יטעון המוכר מדעתו קבלם אלא דמ' לתוס' דל' שובר את הדלת מ' דהלוקח דר שם

והנה בגיטין כתב תוס' לתרץ שהב"ד יעשוהו לקבל וביאר החי' רשב"א דרצו לומר כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ובערכין השמיטו תי' זה ונ' דמספק' להו דלמא דווקא בחייב עולות דכ' יקריב אפי' בע"כ אלא דכ' כמו כן לרצונו הוא דאמרינן כופין אותו עד שיאמר רוצה אני אבל הכא לא כתיב כ"א ימים תהיה גאולתו מנ"ל דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני

סיומא למס' ערכין חנכה ר"ח תרמ"ה

בשלהי המס' כהנים ולוים מוכרין לעולם וגואלין לעולם, תנינא התם והביאו רש"י פרש' בהר אריב"ח בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית אדם נושא ונותן בפירות שביעית מוכר שדיהו לא חזר בו מוכר ביתו ונ' לבאר עד"ז ענין שחקקה תורה בשדות גואל אחר ב' שנים ובבתים להיפך עד מלאת שנה וב' שנים בעירי חומה דהחוטא הזה לא הי' מכיר בחטאו ותלה הקלקול באדמתו שהיא רעה ואמנם אחרי שראה כי ביד הלוקח הצליחה קרקע ישים אל לבו כי חטאיו גרמו ויקבל ע"ע אם תשיג ידו לגואלה יעזוב דרכו הרעה וה' שמע בקולו והכין לו כדי גאולתו וכ"ז בשדות אבל בבית ארז"ל בית תינוק ואשה יש סימן והנה זה האיש תלה רוע מזלו בבית הלזה שמכר ואחר שרואה שהלוקח מזלו טובה מיד כשקנה בית זה שוב משים אל לבו כי חטאיו גרמו ומבקש לגואלו אם תמצא ידו וה' הי' בעזרו וכל זה תיכף לאחר שירד בו הלוקח וא"כ כ"ז במי שיש לו לתלות בחטאו אבל כהנים ולוים העומדי' בבית וריע מזליי' לא גרם החטא כלל כ"א השעה דוחקתן ובכל עת שישתנה מזלייהו גואלים לעולם והנה