ליקוטי חבר בן חיים י תלז

ודע דתי' תו' שיעשוהו ב"ד הוא דווקא לשטת תוס' דס"ל דמ"הת נהג יובל ובתי ערי חומה בכלל בבית שני שפיר כופין על עשה דאוריית' אבל לד' רש"י דדרבנן נהג יובל ובתי ערי חומה בכלל מאן לימא לן דיש ביד ב"ד לכופו והדרא קושי' תוס' לדוכתא. ואולי מטעם זה כתב תוס' עוד טעם וסברא שלא יוכל להעיז בפניו דזה שייך אפי' לד' רש"י

ללשכה כבר הערנו במהדורא קמא דבגיטין פירש רש"י ללשכה המתוקנת לכך ממום דקשה לי' מאן דהוא רחוק מירושלים מאי יעשה ומ"מ בערכין ק' לי' לרש"י ל"ל להלל לתקוני הכי ליתקן דיזכה לו ע"י אחר ואין זה קרוי חובה כיון דמחויב מדינא ליטול מעותיו א''וו ללשכות שבעזרה קאמר וה"פ כ"א יהי' לו עדים שהמוכר הי' אצל הלוקח ביום יב"ח והיה נטמן יכול לתטיל מעותיו ללשכות העזרה אפי' לאחר זמן אם לא ירצה הלוקח ליטל ואולי מה"ט תנן שובר את הדלת ביום יב"ח כדי שנדע שהיה שם בזמנו והלוקח הי' נטמן כי אם הוה בביתו לא הוה מניחו לשבור הדלת

ואמנם הרמב"ם בפי' המשנה נסתפק פי' מלת חולש אם פי' מראה מעותיו בלשכה או מטיל ונר' דזה היה ספיקו באיזו לשכה אמרו אם בלשכה המתוקנת לכך בכל ערי חומה וי"ל חולש מטיל או בלשכות העזר' ומראה מעותיו עוד קודם זמן יב"ח שלא יוכל הלוקח לטעון שלא היה לו מעות בזמן יב"ח אם אח"כ נטמן שובר הדלת ונותן לו מעותיו כל אימתי שירצה וכיון שהמעות היו קודם ולאח"כ מזומני' בידו שוב אין ללוקח טענה כלל

אמר רבא נ' דק' לי' לרבא למה לא תיקן הלל שיתן לו המעות קודם ומנו ואם לא ירצה לקבל תהא הנתינה בע"כ א"וו נתיירא הלל שיסברו העולם דנתינ' בע"כ שמיה נתינה ויבא מכשול לענין גט משא"כ עתה שתיקן להטיל מעותיו ללשכה ידעו כי בבתי ערי חומה דווקא תיקן וזה כוונת רש"י בגיטין ובגט דאי' לא תיקן

ודע דמד' רש"י שכתב בערכין בע"כ שהטילתן בביתו מ' דלא כמהר"י בי רב דאם לא הטילתן לא הוה נתינה

מתקנתו של הלל ה"ז גיטך י"לד הכי הול"ל מתקנתו של הלל ש"מ נתינה בע"כ לא שמיה נתינה ונ' דבאמת ידע רבא דאיכא למדחי כדר"פ א"כ בדו"מ אלו מתרמי כה"ג אזלי' בתר מוחזק ואמרי' ספק ממנה לקולא אבל בגט אשה עכ"פ הויא ספק מגורשת. וכן הק' החי' רשב"א גיטין שם. ואמנם נ' דרש"י בגיטין דף ע"ד ע"ב בא ליישב האי דקדוק וז"ש וגט דאיס' הוא לא תיקן כוונתו דכיון דתיקן הלל בבתי ערי חומה דנתינה בע"כ הויא נתינה א"כ ה"ה אם מכר בז"הז א' בית לחבירו על תנאי שיהא לו זמן יב"ח להחזיר המעו' אפי' החזיר בע"כ הויא נתינה אבל בגט דאי' הוא לא תיקן ואינה מגורשת כלל ולזה נקט רבא גט דווקא

וכ' רש"י מדעתו שיקבלם ברצון דאין לפרש מדעתו שיודע מזה אף דאינו רוצה לקבלו דא"כ מאי איכא בין רבא לר"פ וע"כ פי' בע"כ שהטלתו בביתו אלא דק' מאי דסיים רש"י כי ה"ג דתיקן הלל ונ' דלהכי פי' רש"י במתני' דלשכה היינו לשכות העזרה דזה הוה שייך לכל ישראל והיינו ביתו וד' רש"י בגיטין דה"ה לשכה המתוקנת לכך הרי הוא לכל בני העיר וד' רש"י בשמעתין דאם אין באותה עיר חומה ב"ד מנ"ל להאי ליקח חלק בלשכה שהוא בעיר אחרת

וי"לדק הרי בגט כ' ונתן בידה ויכול לגרש בע"כ וצ"ל דבע"כ מושלחה מביתו נפקא לן אלא דק' ס"ד פרק קמא דקידושין דכותבין שטר אירוסין שלא מדעת' משום דאתקש הויה ליציאה א"כ גם לענין בע"כ נקיש הוי' ליציאה וצ"ל כיון דזכי רחמנה קידושין לאב אפי' בנערה ש"מ דליתי בע"כ

ונ' לבאר במ"פ רבא ור"פ ונ' דרבא ס"ל כדכ' מהר"י בי רב דאי נתינה בע"כ שמיה נתינה אפי' לא קבלם הלוקח ג"כ הוה נתינה וא"כ הו"ל לפרסם דכל משך היב"ח מתי שיהי' מעות למוכר יכול להחזיר המעות ללוקח אפי' בע"כ ואם אעפי"כ לא יקבלם לית לן בה ודנימא כי בא הלל ליתקן משום מוכר שלא הי' לו מעות עד סוף י"ב חודש למלת' דלא שכיחא לא עבדי' תקנת' ור"פ ס"ל דאפי' אי שמי' נתינה מ"מ לקבלם לא הויא נתינה ואצטריך לתקוני שלא בפניו ור"פ סבר דהויא נתינה אפילו אינו רוצה לקבלם והלל תיקן משום מוכר דלא הוה ליה מעות מקודם א''נ י"ל כיון דא"צ לקבל קודם זמנו ואם יניחם שם בע"כ יאמר הלוקח נשרפו מעותיך בעלייה ולא שייך כאן תי' תוס' בקידושין דאין המוכר יכול לומר כן משום דהוה שו"ח מיהת ומעות אין להם שמירה אלא בקרקע והו"ל פושע דהכא דאינו רוצה לקבל אפי' שו"ח לא הוה. ואפי' להרמב"ם שפס' וודאי מגורשת מ"הת היינו דס"ל הלכה כל"ב

רש"י ערכין ד"ה שלא בפניו הוה תרתי לריעותא לא רצה לומר דשלא בפניו הוה ריעותא דהרי מזכן ע"י אחר אלא הכא שגילה דעתו שאינו רוצה לקבל מקרי תרתי לריעותא הואיל ולא מצי מזכה לי' ע"י אחר

ונ' לבאר ענין נתינה בע"כ אי הוה נתינה או לא במאי תליא דל' ע"מ שתתני לי יש לבארו שהיא ל' מתנה