ליקוטי חבר בן חיים י תלו

בענין נתינה בע"כ ערכין ל"א וגיטין ע"ד לסיומא דמסכת ערכין מה"ק

מתני' חולש מעותיו ללשכה כת' רש"י ללשכות העזרה ובגיטין כ' רש"י ללשכה המתוקנת לכך ולכאור' הדין עם רש"י גיטין דאי בלשכות העזרה התינח ליושבי ירושלים שהיתה ג"כ מוקפת חומה אבל בשאר ערי חומה דהרי צריך לשלם המעות ביום י"ב חודש ועד דמטי לירושלים כבר עברו יב"ח ומי יאמין לו שהי' המוכר נטמן א"וו בכל עיירי חומה היתה לשכה מתוקנת לכך ואמנם בערכין לא ניחא לרש"י לפרושי הכי משום דסתם ל' לשכה קאי אלשכות עזרה ואי משום קושיין י"ל דבלא"ה קשה ל"ל להלל לתקן לשכה ליתקן כהא דתנן הגוזל חבירו ונשבע לו יוליכנו אחריו אפי' למדי ומפני תקנת השבים אמרו מניח גזילה בב"ד ומסתלק א"וו בכל עיירי חומה באמת התקין שיהי' מניח בב"ד אבל בירושלים העיר רבתי עם כפל כפלים כיוצאי מצרים א"א להעמיס על ב"ד כל כי האי הוא שהתקין הלל שנתנות ללשכות העזרה. ולד' רש"י בגיטין שם י"ל דהא דלא תקינו להניח בב"ד ה"ט דהב"ד אינן ידעו אם עדן הוא תוך י"ב חודש או לא ואם יבא הלוקח ויטעון שכבר היה אחר יב"ח צריכי' הב"ד להעיד באיזו יום הניח בידם המעות ובדאורייתא אין עד נעשה דיין לכך התקין הלל שמניח המעות ללשכה וגזבר הלשכה ייבא ויעד

וכ' התוס' בערכין דמהטמנה אין ראיה דבע"כ שמיה נתינה דלמא בפניו אין יכול להעיז ובגיטין כתב דבפניו הב"ד יכפוהו וכ"ת א"כ הו"ל עכ"פ נתינה בע"כ הוסיף הרשב"א בגיטין שם דיכפוהו עד שיאמר רוצה אני כמו בגט מעושה

והק' תוס' עו"ש מהלוהו ביישוב לא יחזור לו במדבר הא ביישוב אפי' ע"כ ול"מ להו דאפילו במדבר לכתחלה לא יחזור אבל דיעבד שמיה נתינה מדמקשה הש"ס בבא קמא שם והתניא אלו משתלמים בכ"מ ואי ס"ד לא יחזור היינו לכתחלה שפיר קאמרה ברייתא דדעיבד חוב משתלם בכ"מ

וכ' רש"י בגיטין שם בלי"ק אבל גט דאי' לא תיקן הלל ומאי בעי רש"י בזה כי תיקן הלל למלתא דשכיח כמו בתי ערי חומה אבל בגיטין דיגרש אשתו ע"מ שתתן לו מאתים זוז ובשעה שהיא נותנות ממון ליקח אין ל"ש גדול מזה ומהי"ת יתקן הלל ונר' כוונת רש"י דלכאורה למה לא חשש הלל דכיון דחזו דנתינה בע"כ מהני ויבא תקלה עי"ז בגט וע"ז כ' רש"י דאי ממנא לא ילפי' אנשי. והביאו לרש"י לפ' כן משום דק"ל בשלמא ללישנא קמא קאמר רבא שפיר מתקנתו של הלל אבל ללי"ב מאי מוכח מתקנתו של הלל א"וו היינו דקשה לרבא בשלמא אי בפניו הוה באמת הוה נתינה ובגט לא שייך כ"א בפניו היינו דלא חייש הלל לתקלה בגט אבל אי אמרת דגם בפניו לא הוה נתינה למה לא חייש הלל לתקלה ומה"ט כרדחי לי' ר"פ בלי"ב חזר רש"י גט דאי' הוא כלומר ר"פ בלי"ב מתרץ הך קו' מגט כמו רבא ללי"ק דאי' בממונא לא מחלף להו לאנשי

ובעיקר הפי' בלי"ב יע"ל דרבא ה"ק בשלמא אי מ"הת ג"כ שייך נתינה בע"כ דהיינו בפניו אתא הלל ותיקן אפילו שלא בפניו וע"ז דחי לי' ר"פ כיון דגם אתה מודית דשלא בפניו עכ"פ לא הוה נתינה מ"הת ואעפי"כ אתא הלל וכיון דאצטרי' ע"כ לתקן שלא בפניו תיקן גם שלא בפניו

סוגי' דנתינה בע"כ מהדורא בתרא

י"לד למה ליה להלל לתקן דאפי' בע"כ שלא בפניו תיהוי נתינה היה לו לפרסם שלא ימתין המוכר עד יום האחרון של יב"ח כ"א מעת שנתן אל לבו לגאול הבית הזה מיד הלוקח יחזיר לו הכסף אפי' לתוך י"בח והלוקח עכ"פ ידור בו עד מלאת יב"ח וצ"ל דהנה התוס' כ' אי נתינה בע"כ לא שמיה נתינה למה הי' לו להטמין עצמו כלל ימאן מלקבל המעות ודיו ותי' שהי' ירא שהב"ד יעשוהו ואמנם תינח ביום יב"ח שמחויב הלוקח מן התורה לוקח כדי גאולתו הו"ל כשאר מ"ע וכופין אותו עד שיאמר רוצה אני כמ"ש החי' רשב"א בגיטין שם אבל קודם זמנו א"א לכופו וימאן מלקבל עד יום יב"ח ואז יהיה נטמן אא"כ תק' מזה לד' מהר"י בי רב בב"י א"הע סי' קמ"ג דס"ל דאי נתינה בע"כ שמיה נתינה כיון דהנותן נתן מה לי אם יקבל או לא א"כ הדרא קו' לדוכתא ל"ל להלל לתקן שלא בפניו יפרסם רק שיחזור לו המעות אימתי שירצה ואם לא ירצה לקבל מה לנו בכך כיון דנתינה בע"כ שמיה נתינה והי' אפשר לומר דלמא להלל גופי' מספק' לי' אי שמי' נתינה ואם יתקן שיהא שמיה נתינה יבא בגט כה"ג לידי מכשול אמנם עד"ז היה מוכח כד' החי' רשב"א בגיטין דהויא ספק מגורשת אבל לד' הרמב' דרק משום חומר ערוה פסול מדרבנן אי ס"ד כד' מהר"י בי רב דאפי' לא קיבל כלל ג"כ הויא מ"הת נתינה הדרא קו' לדוכתא וצריך לדחוק משום מוכר עני שלא נזדמנו לו מעות עד יב"ח הוצרך לתקן ודוחק: