ליקוטי חבר בן חיים י תלה

באבנים ק' וכי אדם חורש באבנים צ"ל דה"ק דבאותו תלם היו אבנים כמו כן וחרש עליהם ולא חזי לכסוי וממילא חייב באותו מקום אחרישה ומק' הרי ראויות לכותשן ופריך כיון דבשאר תלם יש עפר תיחוח ואפשר לקיים שני' כתישה כה"ג מי שרי

שם תוס' באו"ד המתחיל כתישה ובפרק במה מדליקין יליף מקראי צ"ע וודאי מאן דיליף מהוא לבדו ולא מכשיריו י"ל דגם כסוי בכלל מכשיריו אלא למאן דיליף מבקר שני מה ענין דרשה זו לכאן בשלמא התם גלי רחמנא דאין החיוב לשרוף ביו"ט ואמאי יחלל יו"ט עלי' משא"כ בכסוי שהחי' בא לאחר שחיטה ונ' דעיקר קו' תוס' היה ממר בר ר' אשי דוודאי אית לי' דיו"ט עשה ול"ת ואין מקום להשו"ט כאן

באו"ד וק' לר"י וצריך עיון גדול איך לא עלתה קושי' החמור' הזאת על דעת רבי' שמואל ונ' ליישב קצת דבריו דה"ק דהרי מדחייב משום שביעית ע"כ מיירי בחורש לחפות את הזרע למאן דס"ל אסתם חרישה פטור בשביעית וכמ"ש תוס' ד"ה ובשביעית ואם בהדי דמחפי יזדמן לו כסוי הדם ויקח העפר לכסוי אין כאן מחפה וא"צ אלא לעפרה ולא מחייב משום חורש דלא הי' צריך אותה לכסות הזרע ולא הוה מלשא"צ לגופא

רש"י ד"ה משום מבשל גיד בישול שאינו ראוי י"לד הא דעתו לאכלו ואמאי מקרי לדידי' בישול שאינו ראוי וכה"ג כתב תוס' לענין מתוך ד"ה ולוקה משום הבערה ונ' לתרץ ע"ד שכ' הרמב"ם אהא דאמרי' כופין אותו עד שיאמר רוצה אני דמקרי מה"ט לרצונו דאמרי' ההוא ישראל הוא אלא שיצרו תוקפו ובעת שאומר רוצה אני בדעת שלימה קאמר וה"נ בעת בישול קאמר דודאי לא יאכל ונקטי' בי' משום בישול שאינו ראוי ומתיישב בזה דלכאור' הו"מ למנקט ג"כ משום מבשל בשר בחלב דהוה ג"כ בישול שאינו ראוי ולפמ"ש א''ש דתרווייהו בישול ואכילה חד לאו נינהו דכיון דעבר ומבשל וודאי יאכל ולזה עוררני גיסי ה' בנימון זיידל יחיה

תוס' ד"ה אהבערה לא מחייב י"לד מה"ית נימא מאחר דב"ש לית להו מתוך ה"ה הואיל ל"ל מאי ענין זה לזה ונרא' דרבה דקאמר הואיל היינו משום דדרש והכינו א"כ אין צורכי שבת נעשין ביו"ט וק' לי' האיך אופין כדפרי' לעיל לר"ח אמנם רבה גופי' מפרש מתני' דריש ביצה דב"ש וב"ה ביו"ט שחל להיות ע"ש עסקינן דבי"ש דאמרי תאכל לית להו והכינו ושפיר ס"ד דל"ל הואיל ולזה הוצרכו לראיה ולכאורה יש להביא ראיה אחרת דר"א דהוה מתלמידי ב"ש וא"כ ל"ל מתוך ואעפ"י כן אית לי' הואיל אלא דלד' רש"י דמפר' טעמא דר"ח משום דשבת ויו"ט קדושה אחת ור"א אמר סוף בכל מערבין דשבת ויו"ט ב' קדושות וע"כ אית ליה הואיל דהרי לדידי' אין צרכי שבת נעשין ביו"ט אבל לפי' התוס' דגם אי ב' קדושות הן י"ל דר"א כר"ח. ובאמת רש"י לא מפ' ר"א שמותי מתלמידי בי"ש

תוס' ד"ה הואיל וחזי לצורכו ובאמת תימא גדולה דבסוגיין לא פריך הש"ס הך קו' כ"א אמוקצה והנה רש"י בסוגיין כ' חילק מלאכות ליו"ט לענין מזיד אבל במכות כ' שאם עשה שני מלאכות בהעלם אחד ודבריו צ"ע אטו ביו"ט שייך חטאת אמנם רש"י כ' שם דרבה יליף למלתיה לר' נתן משום מביום השבת ולר' יוסי מואחת מהנה דכת' גבי חטאת וא"כ נפ"מ דלר"י ביו"הכ שייך חילוק מלאכות שיש בו חיוב חטאת אבל לר' נתן אף ביו"הכ ליכא חילוק מלאכות ומעתה רש"י בריש דבריו שם כ"כ אי רבה כר' נתן ס"ל ושפיר כתב דאם עשה שתים בהעלם אחד ביו"הכ פטור מחטאת ומעתה הסוגיא במכות קאי ג"כ לר"נ דלדידי' אפילו ביו"הכ אין חילוק מלאכה ושפיר מק' מהבכורה דאפי' תימא דיו"ט דבריית' היינו יו"הכ ג"כ ק' וש"ס דשמעתין לא הק' מהבערה דלמא רבה כר' יוסי ס"ל וביו"הכפ יש חילוק מלאכות אבל כדאמר רבה עייל מוקצה ועיקר מוקצה ביו"ט כ' שפיר מק' והא את הוא דאמרת. וכ"ת אי ביו"הכ הו"ל למתני ואכילת יו"הכ ג"כ מלקות י"ל דבריי' מיירי שלא אכל אלא כזית וביו"הכ בעי' כותבות ויש לעיין למאן דיליף אי' בשר בחלב באכילה מג"פ לא תבשל וקאמר אביי פ' כל שעה הואיל ולא כ' בי' אכיל' אפי' שלא כדרך הנאתן אסור א"כ כזית דבעי' בב"ת מנ"ל בשלמא לרב אשי פ' כל הבשר דיליף מלא תאכל כל תועבה כ' בי' אכילה אבל הרמב"ם פסק כאביי דשלא כדרך הנאתן לוקה בב"בח ופסק ג"כ דבעי' כזית ומנ"ל והיה מזה ראיה דמאחר דשיעורין הל"מ בא הל"מ על כל איסורין שהן בכזית אפי' אותן דלא כתיב בהו אכילה והמ"ל הל' יסודי תורה פלפל בזה ולפמ"ש הדבר מבורר

תוס' ד"ה ועייל עצי מוקצה הנה אם לוקה על גי"ה של נבילה פלוגתא דר"מ ורבנן פ' גי"ה של נביל' מוקמי' ע"כ להך ברייתא כמאן דמחייב התם ולמאי דדחי אין רו' לתני' גי"ה של נבילה דנימא אדרב' האי תנא כמאן דפוטר ס"ל

תוס' ד"ה שה בעולה מיירי צ"ע דבהדיא כ' בקרא ולשלמים ואדרבה למסקנת תוס' דבפסח מיירי ג"כ קשה הא כ' לעולה וצ"ל דולשלמים דכתיב בקרא אפסח קאי ומאי מק' תוס' שוב אד' רש"י צ"ע: