ליקוטי חבר בן חיים י תלד

לה שם יאפה דהואיל ואי בעי מתשל עלה וכקו' רש"י ש"מ דלקולא לית לי' הוא"ל ובלא תקרא לה שם א"צ להואיל כדרב פפא

רש"י ד"ה לקולא לפוטרו ממלקות והקשה הרמב"ן במלחמות פרק אלו עוברין אדרבא ספק מלקות לקולא ונ' דקושיא זאת הביא לתוס' לפ' דרב חסדא רק מדרבנן קאמר ומ"הת חייב מלקות

וראיתי דברים תמוהים בד' הרז"ה פרק אלו עוברין שם שכ' על קו' תוס' מהגרלה דשאני בין חסרון בגופו לחסרון בדבר אחר וק' טובא א"כ היכי דייק הש"ס יומא שם מהגרלה לשלמים ששחטן קודם פתיחת דלשות ההיכל דהגרלה הוה תלויה בגופו ובפתיחת דלתות ההיכל תלויה בדבר אחר וצ"ע

בענין יש חורש תלם אחד פסחים מ"ז ע"א וע"ב ומכות כ"א ע"ב

רש"י מכות ד"ה יש חורש כוונת רש"י דבחרישה לבדה הוה מצי למנקט ח' לאוין שחורש בח' צמדי' שור וחמור אלא דהא משכחת לה בכל לאוין שבתורה ועיקר רבותא שחורש בצמד אחד ואחרישה האחת הזאת חייב שמנה לאוין

רש"י ד"ה והן מוקדשין ד' רש"י הן במכות הן בפסחי' דוהן דווקא תנן ששניהם מוקדשין וד' תוס' דלאו דווקא תנן וכ' רש"י במכות בפי' ראשון דמוקדשין דחמור היינו פטר חמור לר' יהודה והק' בתוס' מה"ית נימא דלקי לר"י ונ' ד' רש"י דכיון דלר"י גלי קרא דפטר חמור אסו' בהנא' קודם פדיי' כמו בכור שור אהדרי' קרא לאי' דשור וכ"נ מד' הריטב"א כאן דפשיטא לי' דלקי ותלי' בפלוגתת רש"י ותוס' בפלוגתת ר"ת עם הר' יוסף בסוגיא דטע"כ דד' הר' יוסף דמאחר דילפי' טעם כעיקר מגיעולי נכרים אין כאן מלקות וד' ר"ת דאהדרי' קרא לאיסור' ולוקה כמו על גוף האי' וד' רש"י כר"ת וד' תוס' כהר' יוסף. ובפי' שני כ' רש"י דחמור לא נקט כ"א משום דכ' בתורה אבל מתני' מיירי בשור ושה וביאר דבריו דשור מיירי בבכור דליכא מעילה ושה מיירי בעילה דיש בו מעילה ואמנם בתוס' הק' הרי בשור לחודי' אם הוא שור לעולה שייכי הני תרי לאוי ונ' ד' רש"י דכיון דהמעילה הוא במה דעובד בקדשים לא שייך ב' מלקיות אף שהם שני מיני לאוין מ"מ העבירה שעבר היא רק אחת שעבד בקדשי' ועד"ז יש ליישב כ"כ קו' תוס' בפסחים למה לא נקט כלאי זרעים לכ"ע שזרע כלאי זרעים בכרם נ' ד' רש"י דמאחר דקיי"ל כר' יאשיה דבעי' בכלאי כרם חטה ושעורה וחרצן במפולת יד א"כ הזריעה אחת היא אינו חייב כ"א על כלאי כרם ועל זרעי' פטור דבכלל כרם הוא כמ"ש לעיל

ואמנם רש"י בפסחים כ' דחמור מיירי בקדשי בדק הבית והק' תוס' א"כ למה לא מק' הש"ס מיד הרי תמור איתא בשאלה ונ' דק' לי' לרש"י מה עלה על דעת המק' להק' והרי הקדש איתא בשאלה אטו לא ידע דמצי מיירי בקדושת הגוף דליתא בשאילה א"וו מאחר דתני חמור ותנן והן ע"כ חמור בבדק הבית מיירי והיינו דקשה לי' ומשני לי' בבכור ולמה לא שני לי' בשור שקדוש קדושת הגוף אבל משום חמור דלא שייך קדושת הגוף משני לי' מתני' בבכור וחמור בפטר רחם ומתני' ר"י וא"כ גם רש"י בפסחי' צריך לתירו' במכות דאו דמתני' ר"י דס"ל דפטר חמור אסור בהנאה או דחמור לאו דווקא כ"א שה לעולה ודברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר. ואמנם הרמב' כאן בפי' המשנה כ' ג"כ דחמור בדק הבית מאחר דתנן והן ומ"מ כתב דלא חשיב לי' ללאו וציין התוי"ט דסברתו כמ"ש התוס' דבמעילה בעי' שוה פרוטה ולא דמי ללאו דחרישה דסגי בכ"ש ומ"מ ק' כיון דס"ל דהן דווקא למאי הלכתא נקט הכי כיון דלא נ"מ מידי ונ' דלד' הרמב"ם הנ"ל פי' של והן מוקדשין שין א' מהם או השור קדושת הגוף או החמור לבדק הבית

שם במכות א"ל ר"ל לר"י יל"ד אי במקיים מיירי מתני' אטו בשביעית מקיים אסור ואמאי לוקה משום שביעית וצ"ל דר"ל ס"ל חורש בשביעית לוקה וא"צ לאוקמה במחפה

פסחים רש"י ד"ה דם צפור צפורים וחיות טובא כוונת רש"י דמתני' בחורש תלם מיירי ואטו צריך עפר דכולא תלם לכסוי הדם לזה כ' רש"י צפורי' וחיות טובא אמנם בתוס' לא ניחא להו בפי' רש"י דהרי צריך לקיים שניהם וילך לשחוט במקום אחר שיש עפר תיחוח ויכסה ולזה כ' תוס' דמיירי שהיה שם דם צפור אלא אם כן גם לר"ח ק' דאם יש שם דם צפור גם לר"ח מותר לכסות וצ"ל כוונת תוס' שבא אחד מסוף עולם ושחט שם צפור ואחרי כי א"א להמתין או לקל"פ הו"ל א"א לקיים שני' כאחד ושרי

תוס' בד"ה באבנים מקורזלות ורש"י מחקו נ' דוודאי גם לרש"י מיירי באבנים רכות דאי באבנים קשות היינו צונמא אלא דרש"י לטעמי' דמקורזלות היינו חדות הוכרח למחקו לא זולת

תוס' ד"ה כתישה נ' ליישב קושיתם דבשלמא בחרישה בהדי דחריש מכסה י"ל דמיירי כמ"ש תוס' בענין דאי אפשר לקיים שניהם אבל למאי דמשני