ליקוטי חבר בן חיים י תלג

אבל מאחר דתטיל לצונן ולא תחמיץ עד מיו"ט לא שרי' בלא הואיל

תוס' ד"ה רבי אומר וכן מנהג לכאורה ד' תוס' אלו סתרי מ"ש לעיל דבחלת חו"ל א"צ לדר"א ואפי' ליכא כהן קטן ונראה דעתם כאן ע"ד שכתב הרמב"ן במלחמו' דהא דרבה מבטל לה ברוב היינו אם נתערב' מוסיפין עליו כמו בעצים שנשרו מן הדקל ובשלמא אי מיירי בתרומת מח"ל דקל אירע שנתערבה בין פירותיו והיה מוסיף עליו לבטלן אבל גבי חלה שמביאים לכהן דבר מועט לשם חלה מהי"ת תערב לו בין שאר מצות. בסו"ד ור"י דוחה מבואר מד' תוס' דמס' להו אי הלכ' כר"ח דצרכי שבת נעשין ביו"ט או כרבה דאי פשיטא להו דהלכה כרבה ממילא הלכה כר"א וכמ"ש הרמב"ן במלחמות והיינו דכ' תוס' בריש ביצה וא"ש גם לדידן כלומר אי קיימ"ל כר"ח מ"מ אית לן דרבה אלא דלא דרשי' והכינו אלאפות ולבשל אלא אביצה וכן הבין דברי' הר"ן בשמעתין עיין בדברי' ותמצא

גמרא וכמה שיעור עיסה י"לד מה ענין זה לכאן ונר' דהכא קתני דע"כ נחלקו ר"א ובן בתיר' בשיעו' עיסה שחייב חלה קודם אפייה אבל אם אין שיעור עיסה אף דלבסוף הסל מצרפן כ"ע מודו דמות' לאפות כיון דבאותה שעה אין כאן חלה טמאה. וכתב הרי"ף דהלכה כרבה מאחר דקיי"ל כר"א דאמרי' הואיל ואי בעי מתשל עלה והקשה הר"ן מאחר דמסקנת הש"ס בקידושין דטו"ה ממון א"כ מנ"ל דר"א אית לי' הואיל ואי בעי מתשל עליו ויש לתמוה על שהביא לחמו ממקו' רחוק ולא בא לפר' אי האי הואיל דקאמר רמי ב"ח היינו הואיל ואי בעי מתשל עלה א"כ מאי קאמר ר"פ דלמא לא היא וכו' מאי ענין ד' ר"פ לד' ר"א לענין ואי בעי מתשל עלי' ונ' ד' הר"ן דהרי"ף גורס כמו שהוא לפנינו ור"א ס"ל ג"כ טו"ה אינה ממון וא"כ אין כאן בל יראה ואמאי יאפה אמנם אית לי' הואיל ואי בעי מתשיל עליה ואיכא בל יראה ואכתי מוטב לעבור אבל יראה מלעבור אלא תעשה מלאכה וכמ"שכ רש"י אלא וודאי מאחר דר"א כרבה ס"ל דאמרי' הואיל לקול' אין כאן לא תעשה כל מלאכה והא שפיר דחה ר"פ. רש"י ד"ה כזית צלי כוונתו ליישב דלצלות לחוד כמאכל בן דרוסאי הוה זמן מועט ביותר לזה כ' רש"י דצריך כמו כן זמן להפשיט וכו' יכול לאכול ד' רבה דאף דלא בעי למיכל כשהוא שבע בזמן לחוד תליא מלתא ור"ח מסיק אדרבה הפי' שיכול לאנס עצמו ולאכל

תוס' ד"ה ונאכל כוונתו ליישב הלכה שכת' רש"י כגון שבאו עדים מן המנחה ולמעלה הלא בדלתא ובאו עדים סגי לזה כתבו תוס' דאם מ"מ באו קודם מנחה ונמצא יום שני חול הלחה"פ נפדה

תוס' ד"ה ואי אמרת בסו"ד שאין חסרון בגופן ר"ל דאם יאפו אותן מעיו"ט מה חסרון יהי' משא"כ בעיסה ושחיטת בהמה ביקש להאכיל לאורחין פת חמה ולאכול בלח ולח שנשחט היום ומכ"ש שמצוה לשוחטן ביו"ט

גמרא שבות רחוקה עיי' מג"א סי' תקכ"ז שהביא ל' זה וציין סופט"ו דשבת ולא רצה לרמז על סוגין דאזלא לרב חסדא ואנן כרבה קיי"ל משא"כ במסכת שבת אזדא הסוגיא לכ"ע. ואמנם ל' שבות רחוקה ק' ליישב כיון דאיכא יום חול בנתים למא לא יהא אסור מדאורייתא: רש"י ד"ה ביד רב אחא כוונתו דאי שלח לו כתב אגרת מאי נ"מ ע"י מאן שלח לי'

רש"י ד"ה והן מוקדשין לאוין מחולקין כלומר דאם לא כן היינו יכולים לומר דבשור בדק הבית מיירי דאית ביה תרתי אבל אין כאן לאוין מחולקין

תוס' ד"ה ושביעית באו לבאר ד' רש"י דבחרישה לאחר זריעה מיירי כלומר דכה"ג לכולי עלמא לוקה: רש"י ד"ה באבנים מקורזלות ורש"י מחקו רצה לומר משום דלית לי' דמקורזלות רכות

תוס' ד"ה וכתישה ופי' רשב"ם צ"ע כיון דחרישתו עכ"פ לצורך גופא הוה מאי אכפת לן בכסוי דם צפור איהו מיהו לגופא מכוין תוס' ד"ה אהבערה לא ליחייב צ"ע הא רבה ס"ל בעירוב והוצאה פליגי ב"ש ובית הלל

ס"ב ע"א רש"י ד"ה בהאי קרא פליגי תוכן ד' רש"י דכ"ז שהערלים מנוים לא שייך עליו ולא על חבירו ואם עלי' לבד כיון פסול דכלו לערלים פסול אבל אם עליהם ועל מולים כיון כשר דהוה לאוכליו ושלא לאוכליו אבל בשאינם מנוים בשחיטה דלאכל' עליו כשר אבל בזריקה בעי' עליו ולא על חבירו ובהא פליגי רבה ורב חסדא

ובענין פלוגתת רבה ורב חסדא י"ל דרבה יליף לי' דמחוסר מעשה לא אמרי' הואיל מדאמרה תורה אבל אתה רואה של גבוה והרי הואיל ואי בעי פריק ש"מ במחוסר מעשה לא אמרי' הואיל אבל לקולא אמרינן הואיל מדר' אליעזר דס"ל הואיל אפי' לקולא ורב חסדא סבירא ליה אפכא רבי אליעזר לחומרא אית ליה הואיל מדאמר לר' יהושע לדבריך עובר בבל יראה לקולא לית ליה הואיל מדלא אמר דאפיל' יקרא