ליקוטי חבר בן חיים י תלב

בצונן ע"כ אית לי' הואיל ואי בעי מתשל אבל לרש"י שמחק הך דהואיל ואי בעי מתשיל ורק בהואיל דמלאכת יו"ט פליגי ק' טובא ונ' דלא ר"ל דר"א ובן בתירא דלא נדע הי רבה ור"ח דקאמר דבפ' תמיד נשחט פליגי ג"כ רבה ור"ח היכא דלא אמרי' הואיל כגון במחוסר מעשה אי לחומרא מ"מ אמרי' הואיל וס"ד דבן בתירה כר"ח דלחומרא אמרי' הואיל ולא לקולא הלכך נטיל לצונן ולא תאפה אבל השתא דקאמר ר"א ור"י ידעי' דע"כ רבה ור"ח דשמעתין קאמר דהרי ר"י אפי' לחומרא לית לי' הואיל

והנה דחה רש"י הגי' מהואיל ואי בעי מתשל משום דא"כ גבי הקדש נמי נימא הואיל ואי בעי פרק ואמנ' תוס' לעיל ד"ה לאט קרא דחו זה דלמ' ביד גזבר וד' רש"י דמאחר דר"י קאמר לא זהו חמץ שמוזהרין דהו"ל כאחרים על גבוה ואי גבוה דווקא ביד גזבר ומטעם דאי בעי פריק א"כ אמאי אין זה חמץ וכו' הרי יכול למתשל עלה ה אלא ש"מ בכל גבוה אמרה תורה דאינו עובר ומטעם שכ' רש"י

אמנם לא ביאר רש"י היאיך נגרוס במסקנא לעיל דאי גם ר"א ס"ל טו"ה אינו ממון א"כ לא זהו חמץ שמוזהרין עליו ונ' ע"ד שכ' לעיל דלכאורה כ"ז אם אנו דנין על הטו"ה כ"ז שלא קיבל אותה הבע"הב בשביל בן כהן אבל אם כבר עשה מקח עם ישראל על בן בתו כהן הרי הכהן זכה בה ואין הישראל רשאי להשהותה ע"כ ר"א דאית לי' הואיל התיר בכל עיסה טמאה משום דלמא מתרמי כה"ג ור"י דלית לי' הואיל אינו מתיר

רש"י ד"ה מלתא דק' לן בסו"הד ומוטב לעבור על בל יראה לכאורה מבואר מד' רש"י אלו דפליגא אד' תוס' דמשהה חמץ ע"מ לבערו אינו עובר דלד' תוס' כיון דלערב ישרפנה לא עבר כלל על בל יראה

אך אי ק' לד' תוס' הא ק' דמק' ר"א לר"י הא עובר בבל יראה ולד' תוס' הרי לכ"הפ קאמר ר"י בברייתא מפרשתה ומנחתה עד הערב כדקאמר במתני' ולמה עד הערב דאח"כ תשרפנו וא"כ עכ"פ לא עבר למפרע אבל יראה ונ' דטעמא מאי אינו עובר כמו שביאר המג"א סי' תמ"ו משום דבל יראה ניתק לתשביתו וכשמקיים תשביתו עקר לבל יראה אמנם הכא בחלה טמאה עסקינן דכשם שמצוה לשרוף קדשים שנטמאו מצוה לשרוף תרומה שנטמאה ואם תשרפנו לקיים שריפת חלה טמאה לא תנתק ע'' שריפה זאת הלאו דבל יראה כלל וה"ז כאלו נאבד ושפיר קאמר ר"א דעובר בבל יראה ומיושב עפי"ז מאחר דקאמר ר''י במתני' אין זה חמץ שמוזהרין עליו למה קאמר ומנחתה עד הערב הרי גם בערב אינה מצוה לשורפה ולמ"ש א"ש דמשום חלה טמאה ע"כ תשרפנה

וכ' רש"י דמוטב לעבור על בל יראה מלעבור על לא תעשה מלאכה ויש לעורר עפ"י מ"ש המג"א תמ"ד דלאחר ומן אי' חייב לחזור אף שיבטל מן המצוה משו' דבל יראה עובר עליו כל שעתא וא"כ ה"נ כן הוא על לא תעשה מלאכה אינו עובר אלא פ"א ואבל יראה כל שעתא וצ"ל דהמג"א בשב וא"ת כ"כ משא"כ הכא כמ"ש רש"י עושה מעשה בידים אבל אי בתרוויי' עושה מעש' בידים נחתי' שוב לסברת מג"א לחלק בין לאו של פ"א ללאו כל שעתא ומצינו כיו"ב בפוסקים שמוטב לשחוט בעד חולה שיש בו סכנה בשבת מלהאכילו כילו נבילות משו' דבנבילות עושה מעשה בכל כזית וכזית ואולי למ"ד לאו שאין בו מעשה לוקין גם הכא י"ל דבל יראה חמיר משום דעבר כל שעתא ושעתא. ואמנם אי קש' הא ק' הא ר"א לית לי' בר"ה ובזבחים הך סברא וס"ל דנותן מתן ד' אף דעביד מעשה בידים ועבר על בל תוסיפו

והנה כ' לעיל דלא ביאר רש"י אי גרסי' דכ"ע טו"ה אינו ממון אבל במסקנא ד"ה אהדר לי' במכלת' אחריתא ביאר דבריו דגי' כגו' דכ"ע טו"ה אינו ממון אבל עדן לא ידענו מהא דפריך ר"א לדבריך הרי הוא עובר על בל יראה וא"כ לפי הס"ד אנו צריכין למ"ש למעלה

ושתיק לי' ר"י י"לד לפמ"ש רש"י דנח לעבור על בל יראה בשב וא"ת מלעבו' על ל"ת מלאכה בידי' א"כ שפיר עביד ר"י דשתיק לי' הואיל דסמך עצמו אמאי דאמר התם מוטב לעבור על בל תגרע ולא לעשות מעשה בידים וכו' ונראה דקשה לכאורה לאיזו ענין קאמר ר"י לא זהו חמץ שמוזהרין עליו דכיון דלית לי' הואיל א"כ א"א לעשות כד' ר"א וכמ"ש רש"י ומ"מ תטיל לצונן אמאי לית לי' ואהא מקשה ר"א לדבריך דאפי' תטיל לצונן לית לך הרי הוא עובר בבל יראה ומהדר לי' במתני' לא זהו חמץ שמוזהרין עליו

רש"י הל' כבן בתירה תטיל לצונן ומאי בעי רש"י בזה ונ' דלכאורה מ' כד' רש"י קצת דאי הל' כבן בתיר' אין הל' כרבה דהרי גם בן בתירא שאינו מתיר לאפות כר"א לית לי' הואיל אא"כ מאחר דכר' יהושע וודאי אין הלכה למה לא קאמר רמי בר חמא הא דר"ח ורבה דר"א ובן בתירה היא דע"כ כחד מניי' ס"ל א''וו לעולם י"ל בן בתירה כרבה ס"ל אלא דס"ל דרבה אינו לוקה קאמר אבל איסור איכא כמ"ש הר"ן עיי"ש אלא היכא דאי אפשר משום דיעבור על בל יראה התירו רבנן