ליקוטי חבר בן חיים י תל

עכורים ואין לסמוך אטבילתו ומתריץ ג"כ ד' הרי"ף ונ' דנפקא זה לתוס' מד' רבה דמבטלה ברוב ואכיל לה בימי טומאתו ולמה לו לבטלה הרי היה יכול לאכלה ע"י טבילה אלא דלרכ' ע"י שהיה ת"ח ונותנין מנת למי שמחזיק בד"ת היו תרומותי' מרובי' ולא רצה לסמוך אטבילה משום מים חלוקי' או עכורי'. ואמנם כ' תוס' דמה"ט גופא נוכל לתת לכו"ג והרי"ף לא כ"כ וכ' הרמב"ן במלחמות דהרי"ף ס"ל דלא עדיף תרומת ותלת חו"ל מעצים שנשרו מן הדקל שנתערבו ברוב מעצמן ולהוסיף הוא דשרי ולא לבטל לכתחלה והיינו שהשמיט הרי"ף ד' תוס' ודפח"ח וש"י ועפ"י ד' הרמב"ן נבא בע"ה ליישב ד' רש"י בבכורות שם שכ' מבטל לה ברוב להאכילה לזרים וק' הרי בהדיא קאמר הש"ס ואכיל לה בימי טומאתו ונ' דק' לי' לרש"י הרי אין מבטלין כה"ג אפי' איסר דרבנן ולזה כ' רש"י דרבה דכהן הוה א"כ לגבי' נפשי' דשרי' לי' אין כאן ביטול אמנם אי לאו דאכיל לה בימי טומאתו אפי' בלא ביטול אכתי הוה ביטול אי' דהיינו אי' לאכול בטומאה אבל בטומאה אכיל לה רבה ולא חש לה בתרומת חו"ל ולא הוה ביטול אי' כלל אא"כ למאי נ"מ א"וו לה להאכילה לזרים עניים ותרתי קאמר הש"ס רבה מבטל לה ברוב להאכילה לזרים ואכיל לה בימי טומאתו אפי' בלא ביטול

טו"ה אינה ממון י"ל אם קיבל בע"הב זה מעות מישראל לתת לבן בתו כהן מי מודה ר"י דחייב לבערו דהרי הוא ממון כהן ידוע ואולי דבהא גופא פליגי ר"א ור"י וס"ד דמאן דאמר ממון ס"ל דהו"ל מקח גמור ואינו יכול לחזור בו ומ"ד אינו ממון ס"ל מילי בעלמא נינהו ואם בא לחזור יותר ממי שפרע אין עליו

רש''י ד"ה ר"א סבר בסו"ד בלא שום הואיל וכד' ר"י כ' רש"י דעל אפייתה עובר דאיכא חדא דלא חזיא לי' אמנם פי' ד' דרש"י דבדר"א נקט רש"י ד' ר"פ ולר"פ אין כאן הואיל ובדר' יושע נקט רש"י ד' ר"י בריה דרב אידא ולדידי' מקרי' כה"ג הואיל לר' יושע

ועכ"פ דייק רש"י דב' ר"א בסו"ד בלא שום הואיל והתוס' בכל זאת נתקשו בד' רש"י אמאי לא אמר ר"א תטיל בצונן דליכא שום הואיל מ' להו לתוס' דע"כ ל"ד קאמר רש"י בלא שום הואיל דהרי ר"ד גופא קאמר ע"כ לא קאמר ר"א התם הואיל וכו' ש"מ דגם כה"ג דכל חדא חזיא לי' הואיל מקרי ולד' רש"י י"ל דלד' רי יושע קאמר אף דלדידך חשיב גם כה"ג הואיל היה לך להודות משום דכל חדא חזיא לי'

ואמנם קו' תוס' יש לתרץ ע"ד שכתבתי למעל' דהטלת צונן פ"א לא סגי דנעשו פושרין ומחמיצין כ"א צריך להוסיף עליהם צונן בכל שעה וא"כ האיך מטרח במידי דלא חזיא לי' וע"כ דבן בתירה אית לי' הואיל ואי בעי מתשל ושפיר טרח א"כ גם בהטלה בצונן סמכי' אהואיל

וכ' תוס' ועוד י"ל דהואיל ואי בעי מתשיל לא שכיח ולא רצו לומר דהו"ל מחוסר מעשה דא"כ האיך ר"א כרבה ס"ל הא לרבה היכא דמחוסר מעש' אפי' לחומר' לא אמרי' הואיל לקמן פרק תמיד נשחט ס"ב ע''א אלא וודאי מחוסר מעש' דרבה היינו מילה דווקא ולכך כתבו תוס' משום דלא שכיח א"כ לרבה דווקא בשכיח ולא מחוסר אמרי' ובחד מהני תרתי לא אמרי' ונתזי אנן לר"ח דס"ל הואיל לחומרא אמרי' לקולא לא אמרי' א"כ הא דלר"א עובר בבל יראה היינו ג"כ משום דלחומרא אבל אפיי' למה מתיר אע"כ רב חסדא כר"פ ס"ל דהיכא דכל חדא חזיא ליכא הואיל

ולרמי בר חמא ר"ח כבן בתירה ס"ל לחומרא אמרי' הואיל וצריך הטלת צונן ואפייה אסורה

והביאו תוס' ראיה דכה"ג לא אמרי' להתיר משתי הלחם ולחם הפנים וגם סותר למ"שכ תוס' בדיבור שאח"ז דבקודש לא מהני הואיל וכן למ"ש דביד גזבר לא שייך הואיל ונ"ל דתוס' בדבו' זה נקטו לעיק' התי' דבנתחמץ לא שייך פריק ומיושב בזה קושי' רש"י דאי אמרי' הואיל ובעי מתשל למה לא יעבר בשל גבוה אמנם הקו' ממצת מע"ש במקומ' עומדת אלא י"ל דלמא ר"מ כרי יושע ס"ל דאפי' לחומר' לית לי' הואיל אמנם קו' רש"י י"לת בלא"ה ע"ד שכתב הירושלמי על מכרן וקידש בדמיהן מקודשת בשאין דמי' ופי' הראשוני' דר"ל כיון שאסור בהנאה אין לו דמים והדמים היתר וה"נ אין ההקדש בנתחמץ יוצא לחולין ע"י פדיון כיון דאין לו דמים אין הפדיון פדיון

שם ור"י מקש' וכו' יש לתרץ ע"ד שכתב למעלה דהא דאסרי' עיסת נכרי משום דל"ש כל חדא חזיא לי' ובזה מתורצת קו' הרשב"א דדווקא אי שרי להפריש א' על כולן שפיר כל חדא חזיא לי' וא"צ למפלגא בלישא אבל אי אמרת דצריך לבצוע מכל חדא א"כ הו"ל כעיס' חציה של נכרי ואסור לאפרושא

רש"י ד"ה לוקה משום לא תעשה כל מלאכה אבל לא כ' פסוק זה אצל יו"ט כ"א בפ' בא כ' כל מלאכה לא יעשה ובפרשת ראה גבי שביעי של פסח לא תעשה מלאכה והנה שבק רש"י קרא דכל מלאכת עבודה לא תעשו דכ' בכל המועדים בפ' אמור משום דמפר' ליה