ליקוטי חבר בן חיים י תכט

מי שרי ליהוי כעיסה חציה של גוי דאסור לאפותה ביו"ט ותי' דהכא ל"ג משום תיקון חלה וכ"כ במ"הק לפ''מש לעיל דגם לר"א מהני הטלת צונן אלא דלא רצה לסמוך ועכ"פ מאי תיקון חלה שייך ועוד הק' תוס' למה לי' לר"א הואיל הרי מסקי' בביצה כרשב"א דממלאה אשה תנור פת אעפ"י שאינה צריכה אלא לפת א' כדי שתהא נאפה יפה ותי' בדוחק דבשמעתין באופה ע"ג גחלים מיירי ולולי דברי' י"ל דע"כ לא התיר רשב"א אלא היכי דכל חדא חזיא אבל הכא אי קרא לה שם לא חזיא ומעתה בשלמא בגוי דהחציה שהוא של גוי לא חזיא אסור לאפות חלקו של גוי וה"ה בקרא לה שם אבל היכא דבצע מכל חדא פורתא כה"ג וודאי יש לסמוך דמותר לאפות גם ההוא פורתא שתהא הפת נאפה יפה

וכ' רש"י בסו"ד דקסבר ר"א הסל שהוא רודה לתוכה מצרף לחלה והשיבו עלי' בתוס' ד"ה הואיל דהיכא דאיכא חיוב חלה צירוף סל ל"ל וד' הרי"ף תמוהין עוד יותר שהביא ראיה דהל' כר"א מדקיי"ל הל' כר"א דצירוף סל מהני ותרווייהו חד טעמא והניחו הראשונים דברי' בתימא ואמינא נחזי אנן במתני' חלה שם פליגי ת"ק ור"א דת"ק ס"ל דאין צירוף אלא ע"י נשיכה ועלי' קאמר ר"א ה"ה רודה לסל מצרף ונ' טעם פלוגתתם בהאי קרא והיה באכלכם מלחם הארץ חלה תרימו מראשית עריסותיכם ומהאי עריסותיכם ילפי' השיעור דעיסת מדבר וס"ל לת"ק דבעיסה לחוד תליא מלתא וממילא אין צירוף אלא בעיסה אבל ר"א סבר מדאתחיל קרא בלחם ש"מ דגם בלחם שייך צירוף ולא בעי' אלא בלחם ששיעורו שיעור עיסת מדבר ומדעתה היינו טעם פלוגתייהו במתני' בן בתירה ס"ל מאחר דאין לוקחין בפסח שיעור גדול משיעור חלה ואדרבה מדקדקין ליקח כשיעור מצומצם יש לחוש אם לא יקרא לחלה שם קודם האפיי' שמא בשעת האפיי' יתרמי שיקח מעיסה שלא היה כשיעור על עיסה שהיה בה כשיעור והפריש מן הפטור על החיוב מאחר דצירוף ל"מ אמנם ר"א לטעמי' דס"ל דסל מצרף אפי' אם לא היה כעיסה כשיעור ושפיר קאמר ר"א דלא יקרא לה שם והנה פלוגתא דר"ז ור"י לא הוה כ"א אם הל' כר"א או כבן בתירה אבל כר' יהושע פשיטא דלא קיי"ל והיינו משום דקיי"ל כרבה דאמרי' הואיל ואי בעי מתשיל ושפיר הוה חמץ שמוזהרין עליו ובהא לא פליג בן בתירה דאי ס"ל כרבי יהושע הטלה בצונן ל"ל וטעם בן בתירה משום דלית לי' צירוף סל ואתי לאפרושי מן הפטור על החייוב וכמ"ש ושפיר כ' הרי"ף דר"א ובן בתירה בצירוף סל פליגי וכיון דקיי"ל כר"א בצירוף סל למה נסמיך כלל וכלל אהטלת צונן. ואמנם למה לא קיי"ל כר' יושע לגבי ר"א כבשאר דוכתי משום דקיי"ל אמרי' הואיל א"כ שפיר כתב הרי"ף דמדקיי"ל כר"א ש"מ דהל' כרבה ובדעסיק הרי"ף לגבי בן בתירה כ' דקיי"ל כר"א משום דטעמא דבן בתירה דל"ל צירוף סל ואנן קיי"ל כר"א בצירוף אבל לענין הואיל ע"כ גם בן בתירה ס"ל כר"א דאי כר' יושע הטלת צונן ל"ל

אמנם תוס' כ' דר"א ור' ישוע תרווייהו ס"ל כבן בתירה אלא דר"א ס"ל דחשש חימוץ מ"מ איכא ועדיף מני' שלא לקרות שם ולאפות הנה מ"ש דגם ר' יושע אי' לי' כבן בתירה נ' דנפקא להו מדשתיק בברייתא כשהק' לו ר"א הרי עובר בבל יראה והיינו משום דעכ"פ יוכל לעשות כבן בתירה ולא יעבור אבל מאחר שכ' דגם ר"א אית לי' דבן בתירא ק' א"כ מאי מקשה עליו דר' יושע ונ' דוודאי הטלה לצונן ופ"א א"א שיספיק לכולא יומא דהצונן נעשי' פושרין ויחמיצו וע"כ צריך להטיל פעם אחר פעם צונן לתוך הצונן שלא יפשרו ומעתה בשלמא אי אמרינן הואיל א"כ חלה זאת עדן ברשות ישראל עומדת ושלא לעבור עליו בבל יראה התירו לטרוח בעדה אבל לר' יושע דלית לי' הואיל אם אין כאן חשש בל יראה אסור לטרוח עבורה אא"כ עכ"פ לא מקשה ר"א אר' ישוע לדבריך הרי הוא עובר בבל יראה ולזה נראה דה"ק ר"א מאחר דאתה אומר דבאפיי' עובר על ולא תעשה מלאכה א"כ בהואיל הוא דפליגת עלי אבל אתה מודה דטובת הנאה ממון וא"כ הטלת צונן ל"ש לדידך דהרי מטריח למידי דלא חזי לישראל מאחר דלית לך הואיל ועל בעל יראה יעבור משום טו"ה ממון וע"ז השיב לו ר"י במתני' גם טו"ה ממון לית לי ואין זה חמץ שמוזהרין עליו והטלת צונן איננו מתיר משום דטרח במידי דלא חזי אלא מנחתה ואם החמיצה החמיצה ומבואר למאי הל' קאמר ר"י הא דאם החמיצה החמיצה ומ"מ מבואר דבן בתירה מדמתיר הטלה לצונן פעם אחר פעם וכמ"ש

וכ' הרי"ף דבחלח חו"ל אי איכא כהן קטן יוכל לה להאכילו ומותר אפי' לקרות לה שם תחלה והקשו עליו הרי גם לכו"ג שטבל לקריו שרי ולמה נקט כהן קטן ויותר קשה ע"ד תוס' שכ' בהדיא בבכורות שם דה"ה לכו"ג שטבל לקריו שרי ונ' ד' תוס' דאם נאכיל לכו"ג שטבל לקריו חלה בפסח ובפסח הכל אופין ביום ראשון יהיו החלות מרובות וכ"כ המג"א דאף שטבל לקריו אם ראה מים חלוקים או עכורים בטלה לה טבילתו וכיון שהחלות מרובו' א"א שלא יראה בנתים מים חלוקי' או