ליקוטי חבר בן חיים י מב

על הנודר אנו דנין כגון באשה משא"כ בטבח דלדידן ד' הרשב"ן ומהטבח לא מיירי מידי אין כאן חשש. כ' רש"י לא הייתי נדה כלומר דטבלה וודאי נאמנת ע' בפוסקים

כוונת הרא"ה דשמואל מס' לי' דלמא גם אמתלא הוה קצת ספק וניד' הוה דשיל"מ ואפי' ס' כ"ד אסור

בענין באו עדים וניסת

תוס' ד"ה מאן דמתני י"ל בנתרץ קו' הראשוני' כיון דמשום דרב המנונא לא תצא אפי' ניסת אחר באו עדים נמי ולולי דברי' י"ל משום דבשבויה דליתא לדרב המנונא ומשום דניסת בהיתר אתי' עלה נקט גם בא"א ניסת תחילה אמנם תינח אם בשבוי' ג"כ באו עדים תחלה לא תצא

אך הי' ק' לכאורה דלא אדרבא משום דבשבוי' ליתא לדרב המנונא אפי' ניסת תצא ונ' דא"ה דבסיפא ליתא להאי דינא ל"ל לתנא למתנייא בסיפא לתניי' ברישא בשלמא מוס' הק' שפיר דיש בכלל ר' ק' משא"כ השתא אי נימא דשבויי' תמורה וע'

א"נ י"ל ע"ד שכ' הראשונים דמשום דרב המנונו אכתי תצא אלא משום דניסת בהיתר וא"כ בשבוי' מ"ש דתצא כה"י

ואמנם באמת כוונת הראשוני' י"ל עד"ז דחזקה דרה"מ לא מהני כיון דחזי' דמעיזה אחרי שלא התירוה להנשא ולהכי בעי ניסת ואח"כ באו עדי' ואז מהני חזקה דרה"מ

תוס' ד"ה אית לי' דרה"מ ההסבר נ' דמה דלא מהניא חזקה דרה"מ משום דהוה שלא בפניו להכי אהני שוב מיגו דידה שהתירוה עליו דאי בעיא הוה אמרה מעיקרא פנוי' וע'

כ' תוס' דכאן ליכא לזית ואי לא הוה קאי כ"א אשבוי' וודאי דא"ש דא"ל התם לא חששו ואמנם למ"ש הראשוני' דגם מא"א קאי אבוה דשמואל צ"ל דלזית ל"ש כ"א בעדי' המכחישי זא"ז דאיכא דמאמין לזה איכא לזות משא"כ הכא דאין העדי' אומרי' שלא נתגרשה יאמרו הב"ד וודאי חקרו היטב וכיוצא

תוס' ד"ה לא תצא כוונתם מדלא קאמר הש"ס תנ"ה לא נעעי וכ"ת מה"ית דא"ל הואיל והיא אמרה י"ל עדי' והעדי' אומרי' לא ידענו. ודלא קאמר הש"ס ע' בר"ן

רש"י ד"ה כמה בני' נ' כוונתו דמ' אפי' בני' גדולי' ואם אירע זה לאשת כהן שיושבת תחת בעלה קיי"ל דאסור לבוא עלי' ומותר לדור עמה לזה כ' רש"י דהכי מיירי שנשאה באיסור

לנהרדעא כ' רש"י לפדותה כוונתו דלמ"ש תוס' דהני נטורי לאו שיעידו בב"ד כ"א שלא יבואו לידי עברה ואטו השבויי' צייתי להו לזה כ' רש"י מתוך שהי' רוצי' שיפדי אותן וודאי צייתי

ואמנם הרמב"ם פי' כזה כי אותן שבוייות עבדו כבנתי' דמר שמואל ושפיר אהני להו הני נטורי

תוס' דלמא איכא עדי' לכאור' בס"ד לא מק' מידי דש"ה דקיימי שבאי ומ"מ פשט ד' מוכח דגם בס"ד צריכי להכי וצ"ל דהרי מ"מ גם במתני' אמרה נשבתי ודלמא איכא סהדי

שם ומיהו ק' ולכאור' דלמא הק' בס''ד שיצא קול שהעידו עדי' כבר לפני ב"ד וצ"ל דא"כ למה משני עידי טומאה וצ"ל באמת דס"ל להש"ס דקול כה"ג הוה אוסרה ואמנם אי לאו בקול כ"א בדילמא קמיירי לא הוה אסירא ולהכי הקדימו תוס' דלאו בדלמא קמיירי והיינו ל' ומיהו שכ' וע'

ד"ה מ"ט ובקידושין הביאו תי' זה בשם י"מ דהכא ס' וכ"כ רש"י לפנינו שם ותוס' לא מק' שם ונ' דלא אתי' הכי לתי' ע"ט כ"א דלא לפליג ר' חנינא עם אבוה דשמואל וכן ס"ל לר"ח בקידושין דל"פ ופסק כן שם ואמנם אביי ורבא ס"ל דר' חני' פליג אאבוהו דשמואל ולעולם בעידי שבוי' מיירי

והנה החילוק עוד בין סוגי' דידן לסוגי' דקידושין דהכא יצא הקול אחר שכבר התירן ר"ח כדמוכ' והתם כשרצה ר''ח להתור מיד א"ל רבנן דאיכא קלא ולכאור' הו"ל להש"ס למימר דה"ט דפליגו אביי ורבא אלא ש"מ דאין חילוק בין יצא הקול קודם או לאח"כ ומיושב קו' הבי"ש סי' ז' על הרמב' דלא מחלק וע'

ע"ב תוס' ד"ה זאת אומרת בד' מיושב למאי הל' תניא תנא אלא כד'. ויע"ל דס"ד דנאמנת במגו דאי בעיא העידה על חברתה ובאמת דאינה נאמנת נ' הטעם דאתחזקה באי' ע"י עדי' בב"ד וכה"ג לא מהני מגו וע"ד שכ' לעיל בסוגי' דמו"מ

מהו דתימא תמות וכו' מכאן נ' שהוכיח הש"ג דסוגיין באשת כהן ולא בפניי' כד' הח"מ סי' ז' בא"ע כי זה כוונתו ע' דאי בפנוי' מאי אהני לן מהו דתימא מ"מ שויא חד"א א"ו ביושבת תחת בעלה ואי לאו דהוי' חד"א בבירור לאו כמינה

בד' הר"ן דיש חילוק לכאור' בין מתיר בתחלה או איסר בתחלה מיושב קו' תוס' דלא קאמר רישא