ליקוטי חבר בן חיים י תכח

קאמר ר"י כי באמת תוכל להפריש כדאמרת לקיים מראשית עריסותיכם אמנם תוכל כמו כן לקרות שם דזה בכלל אבל אתה רואה של אחרים ולזה סיים ר"י אלא מפרשתה ומנחתה עד הערב והיינו דקאמר תני' כיצד מפרישין חלה בטומאה לר"א תפריש ולא תקרא שם ולבן בתירא תקרא שם ותטיל בצונן ולר"י תפריש ותקרא שם ואפי' צונן אינו צריך דאינו מוזהר עליה

ביו"ט הוסיף ביו"ט של פסח ולמה קוצר התנא ולא תנן של פסח ונ' דאי תנן ביו"ט של פסח הייתי אומר מאחר דסבר ר"י דאין זה חמץ שמוזהרים עליו א"כ איכא למימר דאפי' בחו"ה אם רצה מניחה עד שתחמיץ ובאמת בחו''המ מחויב לאפותה שלא תחמיץ וטעמא מאי שהוא כמשיב אבידה דאם תחמיץ לא יוכל הכהן להסיקה תחת תבשילו ולרש"י אינו רשאי להאכילה לכלבים ולכך הישראל מוזהר לאפותה ולהוציאה מחימוץ ופסידה ואי תנא ביו"ט של פסח סד"א גם בחו"ה מיירי מתני' והיינו אליבא דר"י ולהכי תנן ביו"ט סתם כלומר דדווקא ביו"ט ממש פליגי ולא בחו"המ

וכ' רש"י דבין לשורפה בין להאכילה לכלבים אינו רשאי דמ"מ מקרי ביעור והתורה אמרה אין מבערין קדשי' ביו"ט וביאור יותר דבריו בפ' אין צדין ובפ' במה מדליקין דמאחר דהדלקה אסורה ע"כ האיסור תליא במצות ביעור דעל מצוה זאת לא ניתן יו"ט לדחות וע"ז מק' תוס' למה נימא דמשום דעבד ג"כ מצוה מגרע גרע ונ' ד' רש"י דאחר דהבערה התירה התורה ביו"ט ואפי' שלא לצורך הרי אמרי' מתוך ולד' רש"י לא בעי' אפי' צורך קצת ומה"ט אצטריך קרא לשריפת קדשים דאינו דוחה יו"ט אף דהוה הבערה שלא לצורך כלל דהרי אינו יכול ליהנות בשעת שריפה אלא דס"ד משום מתוך ולזה כתבה תורה בבקר בבקר לתת בקר שני לשריפתו ומ"ט אלא וודאי הקפידה תורה שלא לבער קדשים ביו"ט וא"כ אין חילוק בדאוריית' בין נהנה בשעת שריפה או לא ובין ע"י שריפה בין ע"י מאכילה לכלבים זה תו"ד רש"י אמנם תוס' בתי' ר"י מסקי אפכא דהא דאצטריך קרא בקדשי' היינו לגלות דלא אמרי' אפי' מדאוריי' מתוך אלא היכי דאיכא צורך קצת ומעתה אי לאו דכתב רחמנא לתת בקר שני לשריפתו היה המצוה צורך קצת כמו לולב לבי"ה כיון דמצות היום בלולב משא"כ עכשו דיוכל לשורפה אחר יו"ט אין שריפתה דוחה יו"ט וז"ש ר"י ומהתם גמרי' דבעיל צורך קצת ובתרומה דאיכא צורך קצת באמת מדאורייתא שרי כיון דיכול ליהנות בשעת שריפתה אלא דרבנן גזרי על כל ביעור שלא יבאו לשרוף גם קדשי' ביו"ט

והנה הרמב"ם בפ"ג מהל' יו"ט כשהביא למתני' דידן כ' דמאחר דאינו יכול ליהנות בחלה טמאה בשעת שריפה הבערה כזאת לא התירה התורה ביו"ט ודבריו תמוהי' ולא נתעוררו עליו נו"כ דתינח חלה אבל שמן תרומה שנטמאת שנהנה לאורה דלכאורה היינו וכיו"ב שכ' הרמב' שם לומר דאוכל נפש ל"ד ה"ה הדלקת הנר לאורה וא"כ קשה משמן תרומה טמאה אמנם בפי' המשנה בפ' במה מדליקין שם כ' תחלה כלשונו כאן דלא התירה תורה אלא הבערה לצורך או"נ ודלא תק' לך הרי הדלקה מותרת סיים הרמב' בפי' המשנה שם ואמר קרא בבקר באש תשרופו לתת בקר שני לשריפת י"ל דבריו על ב' פנים דאם נאמר דד' הרמב"ם דבהבערה לגמרי מותר מטעם מתוך וכד' ה"ה משום דכ' לא תבערו ביום השבת מ' ביו"ט מותר וא"כ אפי' שריפת קדשים לשתרי לזה כ' קרא בבקר בבקר לתת בקר שני לשריפתו לומר דביער דקדשי' אסרה תורה בהדיא וממילא ה"ה שריפת תרומה טמאה ווע"ל דמאחר דלקדשי' לא אצטריך דהוה שריפה שלא לצורך ע"כ קרא לתרומה אתא ומ"מ הענין תמוה שבחיבורו לא ביאר זה וכ' בחלה מ"ש ואשמן תרומה לא כ' טעם

והנה מ"ש תוס' דאפי' למ"ד נו"נ קריבין ביו"ט מ"מ אסור לשרוף תרומה נ' להסביר עד"ז דהתורה חייבה אותנו ברגל בשלמי שמחה ואמרו אין שמחה אלא בבשר שלמים נמצא דעיקר הקרבת שלמים לשמוח באכילתן ועיקרן לצורך הדיוט משא"כ בתרומה טמאה דאסורה בכל הנאות רק אם אתה מקיים מצות ביעור רשאי אתה ליהנות בשעת הביעור א"כ אדרבא עיקר ההדלקה לקיים מצות ביעור

וכ' רש"י שתאפה תחלה נ' דרש"י בא להוציא אותנו מטעות שלא נאמר כיון שהדביקה הפת בתנור מותרת לקרא לה שם והיה מ' כן הל' ועד שתאפה דהול"ל שתאפה ובאמת מבואר בשבת דאם הדביק הפת בהיתר ונאפה אח"כ בזמן האסור חייב חטאת לזה כ' רש"י דהו"ל כאלו תנן שתיאפה ר"ל שתיאפה החלה תחלה: וילד"ק למה לא תנן עד לאחר האפיי' ונ' דס"ד דאפי' להפריש אסור עד לאחר האפיי' לזה קתני לא תקרא לה ר"ל לחלה שהפרישה שם חלה עד שתיאפה

וכ' רש"י דמותרת לאפות כך משום הואיל אי בעיא בצעא מכל חדא פורתא והק' לקמן בתוס' וכה"ג