ליקוטי חבר בן חיים י תכז

ס"ל מצרף וצ"ל משום דקאמר דעבדן כר"א שרודין לסל ולא סמכי אתנור קאמר ואר"י א"ש הל' כר"א. ועדן ק' מנ"ל לרש"י הא ונ' דמ' לי' בשלמא אי ר''א ור"י בסל שוין שפיר אבעי' להש"ס אי לא בעי' סל דומיא דתנור שיש לו תוך אבל אי בהא גופא פליגי אי סל מהני למה נשוי פלוגתא רחוקה דלר"י תנור דווקא ולר"א אפיל' כלי שאין לו תוך

אמנם פלוגתת ר"א ור"י נ' דר"א ס"ל דהצירוף צריך להיות או בעיסה ע"י נשיכה או בלחם דהיינו בסל דעיסה ולחם כ' בחלה משא"כ בתנור ליכא לא עיסה ולא לחם ור"י סבר דכ"ז שלא נאפה עיסה מקרי

רש"י במתני' או להאכילה לכלבים עיי' רש"א ורש"ל ולא זכרו שניהם ד' רש"י פ' אין צדין וכבר בארנו לעיל

תוס' ד"ה לא תקרא תרומה טמאה דאסורה בכל הנאות לטעמייהו אזלי דס"ל דשריפה דווקא בעי' ולא להאכילה לבהמת כהן

בסו"ד דגזרי' לצורך אטו שלא לצורך עיי' מ"ש רש"א פ' במה מדליקין שם דבחולין לא שייך האי גזירה ותו"ד דמה''ית ישרוף חולין שלא לצורך בשלמא בתרומה עביד לשם מצוה

תוס' ד"ה עד שתאפה דהא אי איכא כהן קטן וליכא למימר דלמא מקלע כהן קטן דמטעם מקלע להתחלה ע"כ אסור מדבעי' מיו"ט לשבת עירוב תבשילין. באו"ד ואמר רבא הל' כרשב"א עיי' מ"ש לעיל ליישב בזה

תוס' ד"ה תטיל דר"א ור"י ל"פ אבן בתורא ודקאמר לקמן הל' כר"א ר"ל דמותר לאפות משום הואיל וכמ"ש בסמוך דהואיל שהוא בידו אפי' לכתחלה שרי

בסו"ד או ר"ת דתטיל בצונן ר"ל היכי דליכא כהן קטן ומשום הואיל ואי מקרי לא שרי לכתחלה

תוס' ד"ה הואיל ותי' שלא הטריחו חכמים ולולי דברי' הייתי אומר מאחר דבחלת א"י עסקי' דבעי' כדי נתינה ואפילו בחלה טמאה א' ממ"ח ואי בצע מכל חדא הו"ל פירורין ואיכא בזיון ימ"כ וקרא אמר למשחה

בסו"ד בעינן נגיעה צ"ע התם בהקפה מיירי שנוטל מן הטהור על הטמא לר"ח ובעי' נגיעה משום דחד טמא אבל בצירוף מה"ית נימא דבעי' נגיעה ואולי מ' לתוס' דמוקף עדיף מצירוף ואכתי י"ל דהתם דווקא משום דחדא מנייהו טמא

תוס' דבור שני הואיל ואי בעי עיי' רש"י דעתו דאפי' אי' לתי' תוס' דהואיל ומתשל לא שכיח מ"מ ק' להו למה במע"ש אפיל' דעיבד לא יצא ודברי' קשה להולמן אדרבה התם שאכל מצה של מע"ש ולאחר שאכלה לא שייך הואיל ואי בעי מתשיל מה"ית נימא דיצא בדעיבד ותו קשה לי גם אדברי תוס' דגם אי מתשיל אנדרי' הו"ל טבל ושוב אינו יוצא בו וכ"ת דמפריש עליו ממק"א הא ביו"ט קאי ואין מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט כדתנן פ' משילין

ועוד תי' ר"ת יל"ד מאחר דהני ב' תירוצים אחרונים לא קאי אהקדש ולענין מע"ש סמכינן אתירוצא קמא משום קדש לה' ובהא גם לגבוה מתורצת למה להו לתוס' הני תי' ועיי' רש"א בדבריו מיושב קצת אתי' שני

תוס' ד"ה רבה אמר אינו לוקה דאמר בהמצניע ד' תוס' כאשר הם לפנינו אין להם מובן אבל בפ' המצניע ביארו דמ"הת כל מלאכת או"נ שרי וצ"ל שרודה מיו"ט לחול ומשו"ה לוקה לר"א וק' הא ר"א אית לי' הואיל

והנה מה דפשיטא לתוס' הכא והתם דכל מלאכת או"נ שרי ביו"ט מ"הת ובריש ביצה ד"ה שמא יעלה ויתלוש מסקנתם עפ"י הירושלמי דקצירה אסורה מ"הת ולחד תי' בהירושלמי אפיל' טחינה והרקדה וכ"מ לכאורה מסוגיין דביצה דפריך אביי לר' יוסף ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה ומשני כולא חדא גזירה היא ואי תלישה לא הוה כ"א מדרבנן הדרא קו' לדוכתא אפירות הנושרין הא הוה לי' גזירה לגזירה ועיי' ברמב"ן בחומש פ' אמור דביו"ט מלאכת עבודה אסר רחמנא ודווקא בישול ואפיי' וכיו"ב לאו מלאכת עבודה נינהו משא"כ קצירה ודכוותי'

בסוגי' הנ"ל מה"ב

כיצד מפרישין הל' מוקשה וכי בהפרשה מחלוקות ונ' דמל' לא תקרא לה שם מבואר דמודה ר"א דתפריש חלה אלא דלא תקרא לה שם וטעם הפרשה זאת לקיים מראשית עריסותיכם ואע"ג דלא תקרא לה שם עד שתאפה כיון שלאחר אפייה עכ"פ ניטלת אותה חל עלי' שם חלה למפרע ושייך שפיר מראשית עריסותיכם ואמנם אדרבה מה"ט פליג ר' יושע על ר' אליעזר וקאמר וודאי אילו לא הפרישה כלל והיתה אופה המצות סתם היינו סומכין דוודאי תבצע מכל חדא פורתא ואא"צ להואיל אבל לדידך דאמרת שתפריש מיד אלא שלא תקרא לה שם נהי דמ"מ תוכל לבצוע מכל חדא פורתא ולא שרינן מאחר דכבר גלתה דעתה שתהא מצה זו חלה לא שרי' מטעם הואיל ואמנם דלא תטעה בדרבי יושע ותימא דס"ל דלא תפריש כלל מן העיסה