ליקוטי חבר בן חיים י תכה

בסוגי' דהואיל פ' אלו עוברין לש"הג ולימי הפסח תרמ"ט מה"ק. רש"י ולהאכילה לכלבים עיקר סברת רש"י דלהאכיל' לכלבים הוי כמו שריפה, ביאר רש"י פרק אין צדין כיון דמצוה לבער תרומה אחשבי' רחמנא להאי ביעורי' ומה לי מבער ע"י שריפה או ע"י מאכיל לכלב ואמנם נ' דרש"י בזה לטעמיי' שכ' בפר' במה מדליקין דגם שריפת תרומה דאסורה ביו"ט הוה דאורייתא כמו שריפת קדשים דתרומה בכלל קדש ושפיר שייך רחמנ' אחשבי' אבל לשטת תוס' שבת שם דשריפת תרומה ביו"ט רק מדרבנן אסורה אין מקום לד' רש"י באין צדין דקדשים אינו רשאי' להאכיל לכלבים ודוקא שריפ' בעי' אבל תרומה אי שרי להאכילה לכלבי' למה ביו"ט לא תאכילנה כיון דלא שייך גזירה תרומה אטו קדשים ואמנם מה דפשיטא לרש"י דמותר להאכילה לכלבים נ' דכיון דתרומה טהורה מותר להאכילה לבהמה מהי"ת נימא דתרומה טמאה כיון דאמרה תורה שלך תהא לא יהא שרי להאכילה לבהמתו

רש"י לא תקרא לה שם עד שתאפה כ' רש"י והאריך עוד כוונת דבריו דלכאורה כיון דלבסוף יפרוש חלה אחת ואמאי שרי לי' ר"א לאפות כלם הרי ע"כ אחת נאפית באיסור ולזה כ' רש"י דה"ז דומה למאי דאמרי' פ' אין צדין מערים ומלח גרמא גרמא ה"נ כיון דבשעת אפיי' יוכל להיות שיבצע מכל חדא חלה ולא תהא אחת נאפית באי' רשאי' לאפות כלם ולאחר שאופה תחלה ולא גילה דעתו שיפריש א' על הכל לאחר אפיי' שפיר מצי להמלך ולהפריש א' על הכל

ולכאורה י''להק כיון שקודם שנתחמצה החלה אפילו ביו"ט מהני הביטול למה לא יקרא לה שם ויבטלנה לאם תתחמץ אח"כ והנה לד' רש"י דתשביתו לאו משום הפקר נגעו כ"א דווקא בעינן שיאמר ליבטל כעפרא דארעא א"כ לק"מ דכי יש בכחו לומר על חמץ של אחרים שיהא כעפרא דארעא אבל לד' התוס' למה לא יוכל להפקיר הזכות שיש לו בחלה זאת וצ"ל מאחר דרבנן אמרו דביטול לא מהני אף דכ' הירושל' דהטע' משום דלמא לא מפקיר לי' בלבו וזה לא שייך דעכ"פ אינה שלו מ"מ כיון דכיילי רבנן ואמרו ביטול אינו מועיל עובר בבל יראה דרבנן

מתני' בן בתירה ונ' דטעמא דר"א דהצונן בעוד היום יתחמם וכ"ת ירוק החלה בכל עת אל כלי אחר הרי החלה אסורה בטלטול וממילא הכלי בסיס לדבר אסור ולא יוכל לטלטל הכלי בעוד שהחלה בתוכו ועדן יבא לידי חימוץ ונ' דלזה רמז ר' יהושע מפרשת' ומנחת' כוונתו ומנחתה בצונן ואם בכ"ז החמיצה החמוצה ולית לן בה

וי"לד לר' יהושע תינח חלת ישראל חלת כהן שנשארת לו לאחר הפרשה מא"ל וצ"ל דבחלת כהן כיון דא"א בע"א וודאי מודה ר' יהושע אלא דר' אליעזר גזר חלת ישראל אטו חלת כהן ור' יהושע לא גזר

מו"ה רש"י טו"ה כל תרומותיך לבן בתי כהן כ' רש"י כל תרומותיך כלומר דודאי בחלה זו בפרט ל"ש טו"ה דלמאי חזי' לבן בתו כהן שיתן לבעלים אפי' דבר מועט בעבורה אבל ר"ל הישראל השווה עצמו לתת כל תרומותיו לתת לבן בתי כהן ושאר דברי רש"י מבואר כוונתו דר"ל דאין לדמות לר"א חלה לאחרים וגבוה דבאחרים וגבוה אין לו לישאל שום זכות בהם אבל כאן כיון שיש לו טו"ה לא מקרי אחרים וגבוה וכ' עוד רש"י ואפילו אם באמת עשה בעל החלה הזאת מקח כי האי עם ישראל אחר מ"מ לא עבר הכהן על חלה הזאת אם נתחמצה דאכתי לא אתיא ליד כהן דוק ברש"י ותמצא שזה כוונתי

ועד"ז ביאור רש"י פלוגתיי' במסקנא כדפליגי בהואיל דלר"א ע"י הואיל מקרי דיש לו זכות עדן בגוה אף דודאי לא מתשיל עלה דלמאי נפ"מ כיון דהדרא לטיבלא מ"מ לא מקרי של אחרי' ור"י לית לי' הך סברא אא"כ יק' מנ"ל דר' יהושע לית לי' הואיל דלמא לעולם אית לי' אלא דמ"מ מה"ט עדן כ"ז שלא אתשיל מקרי של אחרים ונ' דזה יישב רש"י במ"ש ולר' יהושע אסור לאפותה כיון דלית ליה הואיל ר"ל דלכאורה היה דיו לר' יהושע לומר לא זהו חמץ סיפא אלא מפרשתה וכו' למה לו אלא ש"מ דר"ל אפי' לא תקרא לה שם אסור לאפותה כיון דעכ"פ אחת תאפה באיסו' ור"א מטעם הואיל כל חדא חזיא לי' הוא דשרי ולר' יהושע דלית לי' הואיל אסור ומסיפא דייק הש"ס דר' יהושע לית ליה הואיל

ואמנם מה בעי רש"י במה שאמר הסל מצרפן מלבד שדבריו מוקשים כמ"ש בתוס' דהכא באיכא שיעור חלה מיירי וצירוף סל ל"ל י"ל כוונת רש"י ותו"ד דלכאורה כיון דאית לי' לר"א הואיל נתיר לו מה"ט לקרא שם לקיים ראשית עריסותיכם ונתיר לו כמו כן האפיי' מטעם הואיל ובעי מתשל עלה וע"ז ביאר רש"י דהואיל מדאורייתא מהני אבל מדרבנן לא שרי אלא במקום פסידא כמסוכנת ואי הוה הכא פסידא דמצוה ג"כ הוה שרינן לי' אבל מאחר דאחר האפיי' יוכל להפריש חלה למה נתיר וכ"ת משום דעכ"פ ראשית עריסותיכם