ליקוטי חבר בן חיים י מא

דעבד תשובה ע' תוס' ור"ן ולי נ' דלא אמרי' משום דבב"ד צריך לאכשורי דא"כ אם יאמרו העדים דבב"ד הוכשר מא"ל א"וו ה"ט דבפגם משפחה דידעי הדיינין דאין ממש בדברי' לא נתבטל וועד המושב משא"כ בגזלנותא וודאי בטל וועד המושב משום גנאי עד דבעי דעבד תשובה

א"א הייתי וגרושה אני יל"ד ופנויה אני הו"ל למימר דהכל בכלל ונ' דמשום סיפא נקט גרושה דדווקא גרושה אינה נאמנת אבל אלמנה דהיינו מת בעלי נאמנת וא"כ מסולק קו' ה"ה על הרמ"ך למה לא נקט תנא לחלק בין כ"ד לאחר כ"ד לא היא דתנא בגרושה רצה לחלק בין יש עדים לאין עדים ולמידק הא אלמנ' בכ"ג נאמנת

א"נ י"ל דגרושה נקט תנא לרבותא דאעפ"י דהו"ל לאחוויי גיטא לא אמרי' אנן סהדי אילו הוה לה גיטא לא אבדה אותו קמ"ל ועד"ז יתיישב ג"כ בסיפא למאי אצטריך פשיטא כיון דיש עדים דאינה נאמנת אמנם נ' דס"ד דתיהמן במגו דאי בעי אמרה מת בעלי קמ"ל דהוה מיגו במקום עדים ומ"מ הוה דומיא דרישא דהוה ג"כ מיגו וכעין אנן סהדי ומ"מ מיושב שוב קו' ה"ה דתנא במגו קמפליג

ואמנם בד' הלח"מ דבנשבתי ע"כ יש חילוק בין כ"ד לאחר כ"ד וא"כ בנשבתי ע"כ אצטריך לחלק בין יש עדים וגם בא"א מחלק תו בכך

נשבתי וטהורה י"לד פשיטא כיון דבאי' א"א מהני הפה שאסר מכ"ש באי' זונה לכהן ונר' דס"ד דהוה מיגו במקום דאנן סהדי דרוב נכרים פריצים בעריות וכעין שאר"י בראוה מדברת קמ"ל

ואם יש עדים ק' פשיטא בשלמא ברישא כ' דס"ד מהימנא במגו דאי בעיא אמרה מת בעלי משא"כ בהך מאי קמ"ל ונ' דלכאור' אדרבא יק' למה לא תהימן מ"ש משאר אי' כשחיטה וחלב דע"א נאמן בשלמא ברישא הוה דבר שבערוה וגזי"הכ דאין דבר שבערוה פחות משני' משא"כ כאן מ' דהתם ה"ט משום אין אדם חוטא ולא לו דלמה לי' למספי איסורא לאחרינא ואפי' מכר לו הרי בידו הי' לשחוט וכמ"ש תוס' ריש גיטין משא"כ כאן דרוצה להנשא לכהן וכ"ת הרי גם נדה נאמנת התם ג"כ כמ"ש תוס' דבידה לטבול ומ"מ הא קמ"ל מתני'

תוס' ד"ה מניין בסו"הד אם אינו ענין ונ' להביא ראי' לתי' זה דהרי בקרא מיירי בעיר שנישאו והתם הרי הוחזקה א"א וכ"הג לא מהני הפה שאסר אלא ש"מ דאם אינו ענין דרשי'

סברא היא הק' הרא"ה ומתני' למאי אצטריך ואמנם למ"ש במתני' דגרושה קמ"ל דלא הוה מיגו במקום אנן סהדי דשמרה גיטה ל"ק. ויע"ל דאאב דל"ש גבי' שויא חתיכה דאי' ומטעם עדות מהימן הוא דפריך הש"ס טיט אסר וטיט שרי משא"כ במתניתן דבדידה ס"ד דהיכא דשויא נפשה ח"דא לא מהני מיגו קמ"ל: . לדבריו ר"ל שיהא מסכים לדברי' ואין כל העניני' שוין גבי אמתלא

הק' הח"מ אד' הרא"ה דתהא נאמן במיגו דגירשתני ונ' דכיון דבשעה שנתנה אמתלא לא הי' אותו פלוני לפנינו ולא הוה לה אז מיגו דשלא בפני בעלה מעיזה ומשו"ה אפי' בפני בעלה אינה נאמנת אח"כ כדקיי"ל

והנה הרמ"א הביא דין הרא"ה בשם י"א ונ' דה"ט ודמ' לי' דהרמב' חולק וז"ש הרמב' עד שיבא ארוסה ונדחק ה''ה והבי"ש כפי' אמנם כוונת הרמב' להיכא דאמרה לפלוני נתקדשתי

אמרה כ' רש"י לבעלה ע' טו"ז יו"ד סי' קפ"ה וי"ל עוד ע"ד אחר דהנה הרא"ה הסביר ד' שמואל דמס' לי' ע' בדברי' אמנם נ' דגם תוס' הביאו מפני זה הירושלמי ולמימר דכה"ג דווקא היא דמס' לי' לשמואל דל"ל למימר הכי וכי יכפנה הבעל ויהא אץ ברגלי' חוטא ומשו"ה מס' לי' לשמואל והיינו שכ' רש"י לבעלה כלומר כשבעלה תובעה והיינו דמס' לי' ובהכי מתיישב לי למה הביא הרמב' אמתלא אחרת ולא אותה של הירושלמי דהנה הרמב' לא הביא שבעל נפש וחמיר אף שהריף הביא להכי הך דשמואל לא עבד עובדא והיינו דשמואל לא החמיר כ"א בגוונא של הירושלמי והרמב' הביא אמתלא אחרת

נחלקו הש"ך והטו"ז סי' קפ"ה בכוונת הרמא בתשוב' אם הטעם השני של הרמ"א שהוכרחה ללבוש בגדי נדות מספיק להתירה ונ' להכריע כהטו"ז דאינו מספיק דהרי עכ"פ לבעלה היתה יכולה לגלות א"וו משום דבאמת גלתה וכ"ת ק' כהחו"ז למה לי טעם שני ונ' דהא דגלתה לבעלה לא מהני כ"א אי טעמא דשוי' ח"דא משום הודאת בע"ד משא"כ אי טעמא משום נדר וע' בזה בס' ש"ת ח"א באריכו' אם לא הוכרחה ללבוש נדות מ"מ חיישי' לנדר א"וו משום דהוכרחה ג"כ

ועד"ז י"ל קו' האחרונים על המחבר שפסק כהרשבא סי' קפ"ה ובסי' א' יו"ד הביא בטבח שעשה סי' ד' הרשב"ץ ואמנם נ' ד' המחבר דשוי' חד"א הוא מטע' נדר ולהכי במעשה לא מהני אמתלא ואמנם משום נדר