ליקוטי חבר בן חיים י תיט

סי' י"ז ד"ה והנ"מ בסו"הד וע' במ"ש הראש בענין זה פ"ק דחולין בסוגי' דבשר תאוה. ועוד נ"מ לענין ערלה דהוה הל"מ בחו"ל ומ"מ ספיקו מותר. סי' כ"ד ד"ה ונ"ל גבי מתנה הוכיח סופו ג"כ לא אמרינן כ"א בחדא מעשה. סי' כ"ו ד"ה אמנם בתר רוב הם וע' בזה בר"ן ביצה גבי גוי שהביא ביצים ביו"ט. סי' ל"ו ד"ה ואין לפשוט פריך שפיר בלא"ה יש לתרץ דנקובת תירבוץ הוושט הרי לא הוה כ"א טריפה. סי' נ"ח ד"ה מכתבו בסו"הד ע' מ"ש בזה בס' ליקוטי חבר חלק חמישי בש"ות להגאון מו"ה יוסף שאול בלבוב. סי' ס"ו ד"ה והייני דקאמר וצ"ע מ"פ ר"מ לר"י בפי' דהאי קרא הא צריכה ליכתב כה"ג. סי' ע"ד ד"ה מה שפלפל מידי דרבנן צ"ע הרי כל הברכות אעפ"י שיצא מוציא והיינו מטעם ערבות והרי רוב הברכות דרבנן. סי' ע"ו ד"ה והנה פשוט אפי' להרמב"ם ל"ד נקט דאטו שאר טריפות להרמב"ם אינן מן התורה

סי' פ"ד ד"ה ומי שבקש בסו"הד וע' ש"ך יו"ד סי' ר"י ס"ק ה' דדין נדר זה כמו נדוי מ' דמטעם נדוי נגעה בה וא"כ ליתא לסברת המחבר. סי' צ"א ד"ה בעובדא הגויה אמרה צ"ע שפחה זו הרי אינה מסל"ת ומאי נ"מ בזה וע' בסוף סי' זה ד' המחבר בזה. סי' צ"ה ד"ה ונ' ליישב דמחובר אינו ע"ז ל' זה קשה דהרי הר מותר ועובדו בסייף ד"ה ואפי' לפי ד' הש"ג וליכא ביטל מצוה ע' חי' רשב"א ור"ן סוגי' דכבתה דאפי' בדבר מצוה דליכא ביטל מצוה שייך ביזוי מצוה ואסור לאכול סעודת שבת אצל נ"ח ומדליקין מנר לנר שאנו עיי"ש. סי' צ"ו ד"ה ובלא"ה נ' לי להזות על המזבח אמנם בסברא זאת כבר הביא הרשב"א פ' כל הבשר בשם העיטור בדם שנקפה ועיי"ש דלענין כרת דווקא מהני סברא זאת ולא לענין מלקות

סי' צ"ז ד"ה ומטעם זה שהוא מן הנשרפין ונ' דלדעת רש"י דתרומה טמאה מאכיל הכהן לבהמה והוה נשריפה כיון דכלה ה"ה בנטיעה שזרעו כלה. סי' צ"ח ד"ה על דבר גדולים יותר המחבר לא ביאר השינויים ואמנם שינוי הא' קולה ושונה משאר תרנגולים הב' אין בהם כח עפיפה לפרוח אפי' על תל גבוה קצת אבל בני התערובת המה מעופפים כשאר תרנגולים ובאמת לא הובאו לארצינו כ"א הזכרים וע' בס' ליקוטי חבר חלק חמישי בסוגי' דנשר באריכות. סי' צ"ט ד"ה ולפי דבריו דמנה זה למ"ע צ"ע ברש"י פ' קדושים ע"פ והבדלתם שכ' אצל חמור לפרה אלא בין נשחטה רובו של סי' ואי כהנ"ל הרי צריך קרא למ"ע דהבדלה. סי' ק' ד"ה ולכאו' דאין טהור וע' בסי' צ"ט הביא המחבר ד' ח"ס דעוף ליתא בכלל זה. סי' ק' ד"ה אמנם דמגופא קא רבו צ"ע א"כ למה צריך בת היענה להודיע דביצת עוף טמא אסור, סי' ק"א ד"ה אמנם מ"מ כשר צ"ע א"כ למה הוא דג טמא דאי נולד בכלי טהור הוא וע"כ צ"ל דהמים גררוהו שם וא"כ טמא הוא. סי' ק"ג ד"ה ובלא"ה קמא קמא בטיל ולד' הפוסקים דאם נולד האי' בתערובות ל"ש ביטול לק"מ. באו"ד לגבי ב"נ ע' רמב"ן פ' נח דקיי"ל דם מן החי מיתר לב"נ. סי' ק"ד בסוף הסי' אדרבא מקילין בי' צ"ע הא נהרג בלא התראה. סי' קי"ב בריש הסי' ובאי' דרבנן צ"ע תק' לי' להפוסקי' דעד ס' הוא מדרבנן ואמאי בשומן גיד דהוא ג"כ דרבנן בעי' ס' א"וו לא ראו חכמים לחלק בדבר דבקל מתהפך דרבנן לדאוריי' סי' קט"ו ד"ה ומאי שהקשה נתהפך למצה צ"ע דעכ"פ אינה מצה משומרת ואיך יוצאין בה. סי' ק"כ ד"ה ולכאו' גם בתרומה בז"הז אבל עשאו כדאורייתא משא"כ בחלת חו"ל דאוכל ואח"כ מפריש. סי' קכ"א ד"ה ולכאו' וחלב שהתורה התירה הנה בחלב וודאי ל"ש לאשהויי דאינה מתקיימת ובבצים אם אתה בא לאוסרה אף הוא אסור להשתמש דאתי בה לידי תקלה. סי' קכ"ט ד"ה אמנם איכא חזקה צ"ע מאי חזקה שייך במלתא דתליא בסברא דהרי קודם שבאו לגמר דין המזכה נכתב בספר המזכין וכן המחייב בספר המחייבין ובעת באים לגמר דין שאלו המחייבים אם רוצים לחזור בהם

סי' ק"ל ד"ה ולפי ענ"ד דיש לו פדיון לכאור' כוונת התו"ח ע"ד שכ' המרדכי בשומן שנפל לקדירה דאם תצטנן הקדירה יוכל לקולטו מקרי ניכר האיסור וה"ה בפדיון שייכא הך סברא. סי' קל"ו ד"ה אלא דלכאור' ואפי"ה יעשה לכל מלאכה צ"ע דלמא בנזדמן דווקא שרי. סי' קל"ז בריש הסי' ובפרט בחזיר אמנם דווקא במגדל אבל לא בקינה חזיר למכור.