ליקוטי חבר בן חיים י תכ

סי' קמ"ד ד"ה וטועם הב' משום פ"ר כתבתי במקום אחר כי דברי הר"ן תמוהים מסוגיא דפ"ק דע"א דתנן מעוטרות אסורות ומפ' ר"ל מעוטרות בוורד והדס והרי התם אינו מכוין להריח ואסור משום פ"ר, סי' קנ"ה ד"ה אלא דכל זה דאמירת הרופאים צ"ע מאי ספק יש בה דמאחר שאין כאן מן האם כח הדוחה את הוולד וודאי תמות האם ואמרינן דאי מייתא אמא ולד מיית ברישי' הרי דימותו שניהם

סי' קנ"ו ד"ה אמנם ובירושלמי שם ובמס' ברכות כל האומר דבר בשם חכם שלא אמרו גורם שתסתלק שכינה מישראל. סי' קנ"ז ד"ה וא"כ גבי שט"ח שכ' מעלתו צ"ע דעיקר חסר כאן דאם הנותן שט"ח זה לחברא מקבל עליו אחריות שקורין אבליגא הו"ל רבית גמור סי' קס"ח ד"ה ולכאו' לא תונו צ"ע דהרי באונאה פחות משתות אפי' אונאה אין צריך להחזיר וטעמא משום דמחיל. סי' קע"ב ד"ה ועוד אמרתי ואני אמרתי ולדידי ד' הר"ן קשים מפ"ק דע"ז דתנן מעוטרות אסורות ומפ' ר"ל משום דנהנה מריח דוורד והדס ואף דאינו מכוון וע"כ משום פ"ר אסור זכ"כ לעיל סי' קמ"ד

סי' קע"ג ד"ה והנה הרמב"ם דגנאי הוא י"ל דמיירי דיש לו חטטין בראשו ועושה לרפואה ומ"מ לשוק לא יצא משום גנאי. סי' קפ"ג ד"ה ובכ"הג נראה המשרתת צ"ע דלגבי המשרתת הוה מלתא דלא רמיא עלה ולאו אדעתה ואולי משום החזקה כ"כ וכמ"ש לקמן. סי' ק"צ ד"ה והנה היוצא מ"הת לאדם צ"ע שדרשו את כל בשרו במים מים שכל גופו עולה בהם ושערו חכמים מ' סאה מ"הת סגי לקטן בפחות. סי' קצ"ו ד"ה ובאמת גם תי' שאינו מתכוין צ"ע במים המזלפין מתחת רגלי אדם מאי מתכוין איכא

סי' ר"ו ד"ה אלא דכל זה מ"מ אסור לו צ"ע ה"ז דומה למ"ש הרמב"ן ריש גיטין דמוספרה לה אין ללמוד ע"א נאמן באי' דהתם טעמא מתוך שנאמנת ע"ע נאמנת על בעלה וה"נ כיון דלד' הרמב"ם המדיר לוקה למה לא יהא נאמן. סי' ר"ז ד"ה מכתבו צריך להתיר צ"ע אם יש לנדר זה התרה דהוה משום גדר עבירה כמו נדר שלא לשחק בקוביא וגם היתר זה למה במקום סכנה אין הנדר עומד ושלא במקום סכנה למה יתירו לו

סי' ר"ח ד"ה ואפשר וגרם לעשו צ"ע הא הי' מצווה ע"ז מאמו שאמרה שמע בקולי ותו מה"ית אם גרם סכנה לעצמו מותר לסכן עליו אם אפשר להציל נפשו. סי' ר"י ד"ה מכתבו יכול הבעל להפר והדבר פלא מאחר שעמד הבעל וראה שאשתו מתענה וכי לא הרגיש שמחמת הנדר הוא ואם עדן לא הפר היאיך יכול להפר אחרי יום שמעו

סי' רי"א ד"ה וגם ע"י בכתב הנדר צ"ע דאי בכתב אינו מועיל אמאי לא משני הש"ס בסוגי' דנודרת דמיירי שכותבת הנדר. סי' רי"ד ד"ה אלא דיש כולם טמאים צ"ע הרי אמרו חבריא מדכין בגלילא הרי שהי' בידם אפר פרה שנים רבות אחר חורבן בי"המק. סי' רט"ו ד"ה מכתבו דדברי קבלה ע' רמב"ן פ' בחקתי ע"פ כל חרם אשר יחרם מן האדם שהוא כתוב מפורש. סי' רט"ו ד"ה וזה כדעת הרמב"ן ורם פילגש בגבעה ע' רמב"ן פ' בחקתי ע"פ כל חרם אשר יחרם מן האדם. סי' רי"ז ד"ה מכתבו ונדרה אשתו ל' זה מוקשה בשלמא נדרה מפיאה נכרית שייך ל' איסור אבל כה"ג שלא לילך בגילוי שער הוא בכלל בפיך זו צדקה ואטו נדר כזה יוכל בעל להפר וצ"ע ועכ"פ ע"כ מיירי דהבעל לא שמע מהנדר עד עמדו מחליו

סי' רל"א ד"ה ולכאור' בטל ברוב ע' מ"ש תוס' סוף מ' מעילה ולמ"ש שם דאין מטבע בטל ברוב הדרא קו' לדוכתא. סי' רמ"ט ד"ה ולענ"ד אי היתר שנתערב צ"ע למ"ד אין חוששין לזרע האב מאי תערובת שייך כאן ויותר מסתבר דבחוששין לזרע האב פליגי שם בד"ה וזה החיוב עקידה בפ' וישלח צ"ל בפ' וירא לעיל ד"ה וכל זה למען ישמעו ויראו הי"ל להמחבר להביא ד' הרמב"ן פ' כי תצא שם. סי' רנ"ד ד"ה ואפשר להרכיב עד אותו זמן וצ"ע בהא דאבעיא לן פ' בכל מערבין מהו לומר זמן בר"ה ויו"הכ. שם ד"ה והנה מלבד על תפילין צ"ע דבאותן פרשיות שאין אנו רגילין הרי אין בהם פלוגתא. סי' רנ"ה ד"ה ואפי' לשטת ורק למצוה צ"ע דל' הש"ס הקונה ס"ת כאלו חטף מצוה הגי' בה אות אחת כאלו כתבה ש"מ דהקונה לא הוה ככתבה. סי' רס"ה ד"ה מיהו י"ל היינו מטעם זה צ"ע דא"כ וקשרתם וכתבתם ל"ל הרי אפי' במצת מצוה לא מהני מטעמא דלא מכוין לשמה. סי' רס"ו ד"ה אלא דהמרדכי נתרצה לצורך וע' רמב"ן