ליקוטי חבר בן חיים י תיח

סי' תקמ"ו מג"א ס"ק א' פי' שאין שמחין ואפשר דר"ל דאפי' בשבת אין שמחין ככ' והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה. סי' תקנ"ד מחבר סעי' ב' פ' אלו מגלחין פי' מהלכות אבילות ואילך. סי' תקס"ה מג"א ס"ק ה' ולפי ת"א שתרגם וקרא בשמא דה' א"צ להפסיק. סי' תקס"ו מג"א ס"ק ט' שהכל יודמין אולי יש לחלק בין תענית שני וחמישי לתענית הכתוב דיש בהן חיוב יותר. סי' תק"ע ס"ק ט' ותנא דעצם צ"ע דבפ"ד דביצה קאמר רבא תוס' יו"הכ דאוריית' וכ"מ מד' הרמב"ם פ"א מה' שביתת עשור וא"כ איצטרי' קרא לתוס' יו"הכ ואין לנו קרא לאכילת עיו"הכ ובאמת הרמב"ם בה' שביתת עשור לא הביא דין זה דמצוה לאכול עיו"הכ וגם לא בה' תענית כשמנה הימים שאין ראוי להתענות בהם סי' תקפ"ב מג"א ס"ק ד' א"א טובים נ' טעמיי' משום דלחיים טובים בגי' קללה ומר"ן הגאון ח"ס הקפיד שלא לומר על הכוס לחיים טובים משא"כ בנוסחות בספר חיים שאומרים לחיים טובים ולשלם. שם מחבר סעי' ט' בקול רם נ' הטעם דאמרינן יפה צעקה בין קודם גז"ד בין לאחר גז"ד. שם מג"א סוף הסי' דלכל היום כצ"ל. סי' תקפ"ה טו"ז ס"ק ז' ופי' ב"י ע' מגילה כ"ז ע"א ולק"מ. סי' תקפ"ט מג"א ס"ק ב' צ"ל גמ' ורי"ף ואח"כ כתב המג"א פירושי. בשם איש מירושלים. סי' תק"צ במג"א סוף הסי' אפי' תקע צ"ל טעה, סי' תר"ה מג"א ס"ק ג' סביב ראשו ברש"י שם בער"ה ז' פעמים. סי' תר"ז הגה סוף הסי' הנלקה לא יעמוד כצ"ל. סי' תרי"ט מחבר סעי' א' אנו מתירים אולי הכוונה על אותן שעומדים ביו"הכ במנעלים והם גם עתה עבריינים. סי' תרמ"ח מג"א ס"ק כ"א ניקב צ"ל נרקב. שם מחבר סעי' כ"ב שיעור אתרוג ע' ח"ס תא"ח סי' קפ"א. סי' תרמ"ט הגה סעי' ה' ניחא ליה לאינש ודווקא בשאר ימים שיוצא בשאול שייך למעבד מצוה בממוניה אבל ביום א' דצריך לתנו במתנה א"כ בשעה שיוצא לאו ממוני' הוא וצ"ע גבי טלית

סי' תרנ"א מג"א ס"ק ו' צריך לטלו בימינו לכאור' הא גופא ק' למה לא יטול האתרוג בימין ויברך על נטילת אתרוג. ולמ"ש המחבר דאטר נוטל בימין כל אדם ג"כ א"ש דנ"מ לענין איטר. שם ס"ק ט' ברוקח ד"ה ר"ת דפוס הענווא. שם ס"ק י"ט עמ"ש סי' תרנ"ז ע' מח"הש. סי' תרנ"ג ריש הסי' אז י"א דאינו מברך. סי' תר"ע מג"א סוף הסי' וה"ה וכו' ע' הגהות מר"ן ז"ל סי' תרע"א סעי' ד' בהגה ואין אדם יוצא ונ' דה"ה הרואה אינו מברך עליהם. סי' תרע"ב מג"א ס"ק ד' להשתמש לאורה ובזה מיושב קו' מהר"ם בב"י ובד"מ למה ידליק בשבת נ"ח משמנים הפסילים לשבת ליחוש דלאחר שדלקו כשיעור ישתמש לאורה ויטה ולתרץ זה כ' רש"ל דלכבות דווקא שרי אבל להשתמש אסור. סי' תרע"ג מג"א ס"ק י"ז שמן כשיעור ע' טו"ז. סי' תרע"ה מחבר סעי' ז' צריך שיתן צ"ע א"כ אמאי לא קאמר הש"ס הך נפקא מיני' נמי בין הדלקה עושה מצוה להנחה ע"מ סי' תרע"ז מג"א ס"ק ב' שע"כ משתמש ויש להוסיף עוד דהתם בעי' היכירא משום דמניחו על שולחנו משא"כ כאן דמניחו בטפח הסמוך לפתח סי' תרפ"ה טו"ז ס"ק ב' דאין שום קריאה כצ"ל. סי' תרצ"ב מג"א ס"ק ו' המגילה בשבת לפמ"ש תוס' במגילה שם דבמילה הואיל ואין הכל טרודין ל"ש שמא יעבירנו א"כ גם כאן ל"ש שמא יעבירנו. שם מג"א ס"ק ז' דטעימה שרי ע' מג"א סי' תרנ"ב סק"ב. שם בסו"הד להקל על האנשים כצ"ל. הערות על ש''ות מהר"ם שיק חיו"ד סי' א' ד"ה ואפשר לומר דתליא במקרים ואפשר ג"כ דהוה חזקה העשוי להשתנות. סי' ט' ד"ה אבל היותר ק' אין וזבחת למ"ד בקדשים לעולם הוה שחיטה מ"ע וכיון דלר' ישמאל היו אסורין בבשר תאוה לא היו יכולים לאכל בלא שחיטה וכשהתיר להם בשר תאוה גילה הכ' דלא הותר כ"א ע"י זביחה כקדשים

סי' ט"ז ד"ה והנה כתבתי הרי הוא כמו נדבן אבל הנדר עפ"י הדין וכיון דהדין משום איבה מותר הכי קיבל עליו ותדע דהרי אם בתוך ד' מילין לא ימצא פת ישראל אפי' פת בע"הב גוי מותר ולא יהא חמור פלטר מבע"הב מטעם נדר. באו"ד שאינו שוה בכל צ"ע כל נדר אינו שוה בכל וכי נימא דנדר מותר משום כבוד הבריות.