ליקוטי חבר בן חיים י תטז

סי' ר"ד מג"א ס"ק ט' משא"כ בשכר ויע"ל דבעת מבשלין אותם כבר נבאשו בגיגית כמה ימים ולא היו ראוים לברך עליו בפ"הע. סי' ר"ה מג"א ס"ק י' ובנ"ר נ' דר"ל אם בישל תאונים וענבים וכיו"ב סי' ר"ו מג"א ס"ק א' אם בירך בפ"הע ונ' הה"ד אם בירך על ענבים בפ"הג יצא וה"ה על יין בפ"הע. שם מג"א ס"ק ד' צריך לברך ואמנם בשבת ויו"ט דהבוצע מברך המוציא ומוציא המסובין משום לח"ם אין קפידא להפסיק בשתיקה ומר"ן הגאון ח"ס נתן להמסובין תחלה כזית מצה בליל פסח להמוציא ממצה העליונה והניחו אותה עד שנתן להם אח"כ כזית ממצה האמצעית לשם מצות מצה ואחר שחלק לכל המסובין בירך הוא וכל המסובין על אכילת מצה ואכלו השני זתים ביחד והמסובין היו מרובין וממלא גם ההפסק בשתיקה הי' כמה מנוטין. שם מג"א ס"ק ו' ואל יתחוב בסכין אמנם דבר שדרך אכילתו בכך וודאי אין קפידא. שם ס"ק ז' הגיה ה"ר פרץ כצ"ל. סי' ר"ז מג"א נקודה בצירי ע' א"ר כאן וחיי אדם וש"י. סי' ר"ח מג"א ס"ק ט"ו עם קמח ר"ל עם קמח שאר מינים כ"א שאר מינים בעין ע' מח"הש. שם ס"ק ט"ז מג"א ושמחנו בה ובסי' לפנינו הנוסח ונאכל מפריה ונשבע מטובה ונברכך עליה בקדושה ובטהרה. שם ס"ק י"ח במג"א וזכרינו לטובה ובסי' בג' רגלים ושמחנו ביום חג פלוני חוץ מר"ה שאומרים וזכרינו לטובה. סי' ר"ט מג"א ס"ק בי ר"ח סי' ג' צ"ל רס"ח סי' ס"ד, שם במג"א ס"ק ב' כאילו מעל וכ"ה להדיא בכל בו סוף ה' ברכת הפירות. שם ודלא כהרשב"ם צ"ל הרשב"א. סי' ר"י מג"א ס"ק ו' א"צ ברכה ואין בה משום הפסק תענית כ"ה שם באגדת שמואל. שם מג"א בסוף הסי' נ"ל לברך צ"ע מאי ס' ברכות להקל שייך להתיר לכתחלה יכוין ליהנות ויברך. סי' רי"א מג"א ס"ק ח' במ"מ ר"ל דשעורים דרך גררא אלא דרך כוונה כצ"ל. שם סוף הסי' במג"א זה הכלל ע' פ"מג ומח"הש. סי' רט"ז שו"ע בהגה בסוף הסי' ריח טוב בפת כצ"ל. סי' רי"ח במג"א סוף ס"ק ג' בפסח לא כ' בהדיא ע' מח"הש. סי' רכ"ה מג"א סוף ס"ק ה' עתה הבן נענש הק' תלמיד א' א"כ גם הבן הי' לו לברך ונ' דאין לבן לחשוב לאביו כלל עובר עבירה. סי' ר"מ מג"א ס"ק ח' בשעת תשמיש כ"כ ליישב הקושי' מלאה אמנו וע' מ"ש הרמב"ן בחומש פ' ויצא ע"פ כי שנואה לאה. שם ס"ק כ"ד מאירין היטב וכ"מ פשטא דגמ' שמא יראה בה דבר מגונה. סי' רמ"ג הגה' דר"ע איגר במג"א ס"ק ב' באו"ד ע' מח"הש ולק"ח. סי' רמ"ד מג"א ס"ק י"ב ב עשאוהו שלא מדעתו כ"כ הר"ן שם. סי' רס"ח מג"א ס"ק ג' אוהבי שמך ובנוסחתינו מקדשי שמך. שם באו"ד ובמנחה וינוחו בם שמעתי בשם ס' דברי צדיקים הכוונה עפ"י מה שאחכז"ל אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות הן נגאלין והיינו וינחו בם ר"ל מאו"ה ע"י שתי שבתות ואומרים אותו במנחה משום סמיכות לובא לציון גואל. שם ס"ק י' בסוף הס"ק שבקידוש מעומד מ' דלא כטו"ז שכ' ס"ק ה' דיחיד לא יתכוין לשם עדות. סי' רע"ח טו"ז סוף הסי' בנר של חלב יש לצדד דבנר חלב וודאי ימחוט כמ"ש תוס' גבי שמא יטה ואין כאן גזירה לגזירה. סי' רצ"א מג"א ס"ק ד' וכי בשביל זה צ"ע למה לא הרי לר"ת סכנה בדבר ולמעלה בתר ציבור אזלי. סי' רצ"ח מג"א ס"ק ז' שיום זה קדוש כצ"ל. סי' ש"א מג"א ס"ק כ"ג חתיכות ב"פ כצ"ל ר"ת בגדי פשתן. סי' ש"ב בלבושי שרד ע' במח"הש פי' ד' מג"א אלו. סי' ש"ד מג"א ס"ק א' כמו שביתת בהמתו לכאור' להפוסקים דשביתות בהמתו לא הוה רק עשה דהלאו קאי אמחמר בעבד מודה דאיכא לאו. שם מג"א ס"ק י"ב דהא קיבל עליו צ"ע כיון דלא נכנס לברית א"כ היכן מצינו מצות נדר בגוי ושבת וודאי לא מצו לקבל עליו דהרי גוי ששבת חייב מיתה. סי' ש"ו מג"א ס"ק כ' ואפשר דס"ל ועוד צ"ע דר"מ לא מתיר בסוריא כ"א שדה וי"ל דאין משכירין לגוי שדות בסוריא אבל בבית לא שרי בב"ק כ"א בא"י. סי' ש"ח מג"א ס"ק נ"ז וע"ק צ"ל ועוד קמוע. סי' שי"ח טו"ז ס"ק י"ז כדי להפרישן צ"ל כדי להפשירן. סי' שי"ט סוף הסי' בהגה מפזר הרוק חייב ר"ל אם כיון לכך. סי' ש"כ ס"ק י"ט דשא"מ מותר כצ"ל.