ליקוטי חבר בן חיים י שצו

מ"ה ע"ב תוס' ד"ה ורבנן בסו"הד וצ"ע דדחי לי' הש"ס התם. נ' ע"א רש"י ד"ה באיסורו צ"ע הרי לר"י דווקא אבשר קודש קאי ולא על החמץ שם בתוס' ד"ה מקום שנהגו דכתיב ואספת דגנך הק' תלמיד א' הא מקמי הכי כ' ששת ימים תעבוד ואפשר דהאי קרא כי קודם שנבנה המשכן משא"כ ואספת דגנך כתיב אח"כ

נ"ה ע"ב רש"י ד"ה דנין ששה וכו' הדרים ביריחו, ר"ל דלאו את"ח ביריחו קאי כ"א אישראל סתם שהיו דרים שם. נ"ו ע"א רש"י ד"ה גירר ויוסרו הרשעי' נ' דר"ל ע"י קידוש השם הזה היה לאביו כפרה. נ"ז ע"א רש"י ד"ה שטימאו אשר ישכבון ועיי' שבת נ"ז ע"ב וצ"ע. ס"ח ע"א רש"י ד"ה ששמת משענתי על שהחיה ר"ל פעמי' אחרי' היה מחיה במשענתו. ע"ד ע"א תוס' ד"ה מולייתא אחר שחלטנהו צ"ע דלר"ת חולין שם הכבד מדאוריי' שריא ואין ראיה מכבד. שם ע"ב גמ' ר' אחא ורבינא צ"ע כתובות ל"א ע"ב. פ"ב ע"ב תוס' ד"ה אבל נטמא קל וחומר מתרומה עיי' שבת כ"ה ע"א תוס' ד"ה כך אתה. ליקוטי מס' ביצה. מתני' י"ד ע"ב ולא בקנון עיי' רש"י לעיל י"ב ע"ב. י"ז ע"א תוס' ד"ה מ"ט בסו"הד גבי ביצה וע"כ צ"ל כן דהא ר"י ס"ל טעמא דביצה משום משקין שזבו משום דהכנה לית לי' ועיי' תוס' עירובין ל"ח ע"ב ד"ה אמר רבה. כ"ו ע"ב גמ' דחזו ואדחו עיי' שבת צ"א ע"א גמ' אי יש דיחוי אצל שבת. ל''ו ע"ב תוס' ד"ה והא מצוה בסו"הד שלא כנס. ליקוטי רש"א ביצה

ה' ע"ב ד"ה ובקש בסו"הד וכן הוא בתוס' פ"ד דר"ה עיי"ש וד' רש"א אין ענין לד' תוס' ולק"מ דמדרבנן מיהת נוהג כמו בחו"ל. כ"ג ע"ב בד"ה וג' מחלוקת וצ"ע א"כ מאי הל' כר"ש שכתבו תוס' דלרש"י בשל עץ ליכא פלוגתא ועיי' שיטה מקובצת שמפרש ד' תוס' שחולקין על רש"י. פ"ד סי' ד' ולא יוכל להבעירו כצ"ל. שלא קנה צ"ל פי' המשניות להרמב"ם

פ"ב מתני' בי"ש אומרים עיי' ברמב"ם הלכות יו"ט פ"א הל' י"ג הביא כד' רש"י הוא לבדו יעשה לכם ועיי' ה' תמידין ומוספין פ"ח ה"ח כתב ג"כ הוא לבדו יעשה לכם ובאמת צ"ע דהאי קרא דעצרת אצטריך לדר"א או ר"י. ליקוטי קרבן נתנאל ביצה פ"א סי' א' אבל ביו"ט ס"ס פי' דרבינו אפרים אפי' ביו"ט שני אחר שבת קאמר. באו"ד חסרון ידיעה צ"ע הא הוה חסרון ידיעה לכל העולם ולא מקרי חסרון ידיעה. פ"ב סי' י"ב בין זמן מרובה וביו"ד סי' נ"ז מבואר כן בהדיא. ליקוטי ר"ן ורז"ה ומלחמות ביצה במלחמות ד''ה ד' הר' אפרים בא לידינו ביו"ט כצ"ל. בר"ן ומני' כשהתירו משקין שזבו הכי אית לי' לר' יוחנן בהדיא. פ"ב בד"ה ומיהו משמע לוקה לאו דווקא דהא חייב מיתה. באו"ד שאמרה תורה אך אשר יאכל לכאורה ביו"ט אין כאן דאוריי' מטעם הואיל ואף מתוך שייך אי מקרי צורך קצת ומטעם זה נ' דבנכרי חמיר טפי משום דבהדי' כתיב לכם ולא לנכרי' ואין כאן הואיל. ברי"ף פ"ד ואין טשין אותן במטלית אין כצ"ל ואמרי' ט"ס. ליקוטי מסכת החגיגה

ט"ז ע"ב תוס' ד"ה לעשות נ"ר וכ"מ מהכלל נ' כוונת דברי' מדלא מק' הש"ס ארישא לחוד ואי סמיכה בכל כחו בעי' מאי רשות שייך אלא ש"מ דרשות היינו שאינן מחוייבת ואם רצו לחייב עצמן רשאות וא"כ ה"ה דמברכות אבל מסיפא פריך שפיר דתני לא מפני שסמיכה בנשים מ' דלא שייכא סמיכה כלל ואמאי שרי להו עבודה. ט"ו ע"א ואין בין זה לזה בסיף ס' התיקונים נדפס מהאר"י הקדוש פירש נפלא על זה. ד"ה שאם נגע בסו"הד ר"י ור"ל צ"ל אביי ורבא עיי יומא דף מ"ו כ"ג ע"א מעשה בצדוק הכהן נ' דמה שלא העבירוהו משום אימת מלכות. שלהי חגיגה תוס' ד"ה סלמנדרא ובתרגום יונתן לפנינו איתא תנשמת סלמנדרא.