ליקוטי חבר בן חיים י שצה

סוגי' דחולין מיירי בהכי ומשום הכי כ' הקרבן נתנאל דסוגי' דחולין נקטי משום נפקא מיני' בעלמא. ליקוטי רא"ש פסחי' פ"א סי' י' לשמוע בקול שופר צ"ע. פ"ב סי' ב' וקיי"ל כרבא צ"ע מאחר דקיי"ל כר"ש הרי גם לאביי אסור. פ"ז סי' כ"ה כזית חלב נ' דחלב לאו דווקא דמפעפע עד ס' שם סי' י"ג דתפוח שרסקו עיי' ק"נ וצ"ע. ליקוטי קרבן נתנאל פסחי'

פ"א סי' ג' שהן עצלניות וצ"ע אכתי לענין עדות מהמני דל"ש עצלניות וצ"ל דהירושלמי מוקי לה שאומרות שהם בדקו ועיי' בדבריו עוד שם פי' אחר. שם סי' י' כתרי מילי דסתרו, צ"ע דבין לר"ת בין לריב"א צריך לברך בעל. פ"ב סי' א' ד"ה ומה"ט בע"כ כי אכל לי' בע"כ כוונת הברצלוני דאי' דכותח הוה קומניתא שהוא פת שנתעפש ולק"מ. אלא שרש"י ר"פ אלו עוברין יישב זה עיי"ש. שם סי' י"ג ד"ה והשתא לא אשכחן אמורא ובתוס' מנחות שם לא כ"כ. באו"ד לרבות לחם הפנים צ"ע דאריב"ל כ"כ ולא אר"ל. באו"ד למעט מצה עשירה צ"ע היינו משום דלא ס"ל גבלה במים אבל אי הוה ס"ל הוה מודה. באו"ד ק' מאי פריך י"ל היינו במחצה מים ומחצה מי פירות. פ"ב סי' י"ט שהיא מצה שאולה צ"ע הרי ביאוש ושינוי רשות אפי' בלולב יוצא לכ"ע כדאמר להו ר''ה להנהו אונכרא דמזבני אסא ר"פ לולב הגזול. שם סי' כ"ג על מנחת נסכים אמנם מאחר דמנחת נסכי' כולה כליל יכול למולחה סמוך להקטרה טרם שתחמיץ. פ"ג סי' ו' לאשים ב"פ וי"ל דבחלת חו"ל דתנן בהדיא שאין לה שיעור א"צ לדקדק. שם בפ"ק דביצה צ"ע א"כ עדן לא קרא לה שם שם אמאי אמר ר' יהושע ד' תימא הם אטו ר' יהושע אמצה קאי ר"י בעלמא אשתי קבין קאי. שם דר' חסדא סבר עיי' מ"ש הרמב"ן במלחמות בענין זה. פ"י סי' כ"ה איירי בזמן בי"המק עיי"ש תוס' ד"ה לאו בתוקע לשיר ור"ל אבל נתכוין השומע וד' הקרבן נתנאל צריכים עיון גדול. שם מדאביי קפריך לא ידעתי למה הוצרך לזה הא ר"י ביו"ט ראשון מיירי. באו"ד מוסכם מכל הפוסקי' אמנם הרא"ש פ' ראהו בי"ד כ' בהדיא ראי' זו מ' דפליג אד' תוס' ליקוטי הר"ן פסחים. פ"א ד"ה ואמרי' נמי בגמ' ב' ע"א שבדיקת חמץ ועיין ר"ן ריש חולין וצ"ע. פ"ב ו' ע"ב הביאה סתם הרב אלפס צ"ע דאדרבא מדלא הביא הרי"ף דדווקא באבוקה כנגדי ש"מ דסבירא לי' לוחשות אסורות. שם לפני זה ברי"ף וקיי"ל כרבא צ"ע הא לר"ש גם אביי מודה. י' ע"ב אבל בסוף ר"ל בב"המז. י"ב ע"א חי' אנשי שם אות ד' היינו שלא נטל וכן הוא בראש. י"ג ע"ב ד"ה כל מחמצת ל"ל למכתב עיי' ברש"א בסוגיין וד' הר"ן צ"ע. במלחמות סוף פ' ע"פ וטבל מקמי אכילה כצ"ל. ליקוטי רש"א פסחים מ"ו ע"א ד"ה בפרשי' להאכילה לכלבים עיי' רש"י ביצה כ"ג ע"ב מבואר כל הצורך. מ"ד ע"א בליקוטי חבר ח"ב וכ"כ תוס' נזיר צריך להוסיף ואין ד' תוס' בשמעתין מורין כן ומה שק' מכותח כבר כ' הטור דלא הוה כ"א קיוהא. מס' פסחים. ה' ע"א תוס' ד"ה כל מלאכה וה"ה חמץ פי' למ"ד אין ביעור חמץ אלא שריפה. ז' ע"א תוס' ד"ה בלבער רשב"א ובפרק ר"א דמילה הגי' בתוס' רבי' שמואל. י"ג ע"ב גמ' שחטן שלא לשמן צ"ע דבקרבן ציבור אפי' שלא לשמן עלו לבעלים לשם חובה ועיין בברטנורא זבחים פ"א ומצאתי קו' זאת בהגהת המשניות להגאון רי"ב שם

כ"ו ע"א תוס' ד"ה הכניסה לרבקה לפנינו בתוספתא אפרה לא נמצאת וצ"ע סיפא ע"מ שתינק דע"כ אעגלה קאי כמ"ש רש"י וכן מדמשני אשר לא עובד דכ' גבי עגלה

מ"ד ע"ב תוס' ד"ה ורבנן בסו"הד פי' דברי' אלו מבוארים במס' ע"א דף ס"ז ע"ב תוס' ד"ה ואידך.