ליקוטי חבר בן חיים י שצג

מפ' כסוי הדם ראיה ברורה ועיי' לקמן ס"פ במה מדליקין תוס' ד"ה והתני'

שם דף י"א פי' ע"י שמושך הפתילה וכ"כ הרמב"ם בה' תמידין ומוספין גבי מנורה בהדיא. שייך לעיל מנר חנכה לנר חנכה שם מצינו בנר מערבי אולי משום דצריך לקיים מצות הטבה. דף י"ג ע"ב ברי"ף טעמא דר"א שאין מדליקין כצ"ל. פ"ב י"ד ע"ב מתני' כחס על הנר שהוא מתכוין ממש צ"ע דהא כחס על הפתילה תנן וחייב לר"ש משום פ"ר. פ"ג כ' ע"ב במלחמות ה' איתא לדר' יוחנן צ"ע מאן חכמים ר"ש וגם כר"ש לא קיי"ל. כ"ב ע"ב בר"ן ד"ה אמר ר' יודא וכ"נ מד' רש"י צ"ע. שם רמב"ם פ' כ"ו כצ"ל. כ"ה ע"ב בר"ן ד"ה ונוטלין בשבת אלא צנון. פ"ו ל"ג ע"ב טומאת מגע צ"ע בגמרא. ל"ד ע"א במתני' ע"י שגגת הרבה צ"ל שבת. ל"ה ע"ב בריף ואי קפיד אמשחתא לפי גירסתינו ברי"ף צ"ע מאי קפיד אמשחתא שייך ועיי' ברא"ש גי' אחרת ברי"ף. פ"ח ל"ז ע"ב ברי"ף כגון סמרטוטין וצ"ע מאי מקשה הש"ס בתר הכי. פי"ט נ"ט ע"ב שחיטה ביו"ט מצוה קבועה לכאורה מה"ית יהא כסוי דוחה יו"ט דהא יו"ט עשה ול"ת וא"כ תדחה מצות כסוי ושפיר אין שוחטין. פ"ב ס"ב ע"ב כגון האי לא אמרינן בי' לשון זה מ' דשבות דשבות באמירה לנכרי שרי וצ"ע פרק השואל לא יאמר אדם לחבירו נכרי לשכור לו פועלים ופריך ר' אשי פשיטא אמירה לנכרי שבות הא שכירות פועלים ג"כ שבות היא והו"ל שבות דשבות. ע"ג ע"ב בר"ן כלאי זרעי' צ"ל כרם. ליקוטי ר"ן שבת מהדורא בתרא

פ"א ברי"ף כי אתא רב דימי' עיי' בר"ן דלא גרים לי' ברי"ף. ור"א בן יעקב צ"ע. פ"ב ברי"ף שאין מדליקין בפתילה. פ"ח מתני' ברי"ף חסר שם במתני' צרור כדי לזרוק בעוף ראב"י אומר כדי לזרוק בבהמה. פי"ג מתני' בר"ן דאפי' לצורך כצ"ל. שם דהויא משאצ"ל. פט"ו סו"פ בר"ן קניבת ירק לפנינו ליתא בפי' רש"י. פט"ז בר"ן ושמואל אמר שפסק מנהג כצ"ל. שם בר"ן ד"ה נשברה מן האור צ"ל מן האויר. שם בר"ן טעמא דשרי ובסמוך מן הירושלמי טעם ואולי היינו עגמת נפש. פי"ט ברי"ף סו"פ לא מהלה צ"ע מצפורה. פ"כ משום מרקד ואוכל מלמטה כצ"ל. פכ"א דכשאינו מטונף לא אמרי' כצ"ל. פכ"ג הלואת יו"ט בר"ן דידי' לדידי' צ"ע א"כ מ"פ הש"ס משביעית דהתם לא יגוש כ' אפי' בינו לבינו. שם בשם ועל הכוס צ"ע. הערות בקרבן נתנאל

פ"ב סי' ד' וודאי ק' ונ' דכיון דמותר להשתמש לאורה ל"צ להדליק נר אחר ודווקא אם מניחו על שלחנו צריך נר אחר ונ' דזה תליא בפלוגתת הרז"ה והרמב"ן. שם סי' כ"ג והוא עד צאת הכוכבים לק"מ דהתם לאפוקי תחלת שקיעה קאמר והרי גם בין השמשות הוה צאת הככבים דככב א' יום שנים בין השמשות. באו"ד לענין תענית יחיד דבריו צ"ע דפ' מקום שנהגו הל' פסוקה דדווקא בט"ב ות"צ ביה"ש אסור ומהתם קאמר הראש למלתי'. רש"א מס' שבת ח' ע"א בתוס' ד"ה רחבה דהא מקום פטור ר"ל ותניא ד' רשיות לשבת ואחד מהם מקום פטור. ט' ע"ב בד"ה בגמרא ד"ה ולבטל התפלה אבל רש"י כתב יגמור ואח"כ יתפלל ש"מ דמוקי לה דאיכא שהות. באו"ד בסו"הד כיון שהתחיל צ"ע א"כ מאי מק' רב ששת לוקי הכי ולצלי דעכ"פ הרי אתה מטריחו שלא לאכול וצ"ל דהקו' דאין זה דומה לאינך התחלות דהרי לוקי הכי ולצלי

ל"ו ע"ב בד"ה חמין באו"ד בסו"הד ויש ליישב, נ' כוונתו דסמיכה על הקרקע כפי' רש"י והתם דיוטא עליונה ותחתונה קאמר מ' ע"א בד"מ גמרא לא שמיע לי' יל"ד א"כ מאי מק' הש"ס אי לא שמיע לי' וודאי עביד הא רבה שמיעא לי' וצ"ל דר"י לא שמיע לי' דהק' לרבה. מ"ג ע"ב בד"ה כבר תרגמה ולא ניחא להו וכן הוא לפנינו בתו"י. מ"ד ע"א בתוס' בד"ה לדברי המתיר בסו"הד ר' יודא דבעי תרתי צ"ע הא ר' יודא אוסר בנר ישן א"כ סגי במיאוס לחוד ותוס' משום ר"מ נקטי לה. מ"ו ע"א תוס' ד"ה הורה בסו"הד דאין טעם א' לשניהם כצ"ל.