ליקוטי חבר בן חיים י שצב

שם רש"י ד"ה שיערב צ"ל שעירב. בעין משפט שם אות קכ"ג הל' ט' צ"ל הל' ט"ו. ל"ה ע"א רש"י ד"ה טהור עיי' מ"ש בזה מהרי"ט ח"ב סי' מ"ז. מ"ב ע"ב תוס' ד"ה אבל פלט בניצוצות עיי' תוס' זבחים שם שכתבו לחלק בין עירוי הנפסק. מ"ג ע"ב בגליון ד"ה לעיל מניה להתיר טורח דמאן דמפ' כצ"ל. שם תוס' ד"ה זה זוקף, דרבא צ"ל דהכא. מ"ט ע"ב רש"י ד"ה זרעו לצבוע תכלת צ"ל ארגמן דתכלת דם חלזון. שם גליון ד"ה אמד צ"ע ההוא בימי רב יוחנן היה בא"י. נ' ע"א בעין משפט אות י"ח פ' כ"ו ה' י"ב כצ"ל. ליקוטי חבר ח"ש נ"א ע"ב תוס' ד"ה במה בהמה צריך להוסיף וכ"כ ר"ן שם, נ"ט ע"א תוס' ד"ה ור' יוחנן דע"כ בלא יחדו כצ"ל. ע"ב ע"ב תוס' ד"ה רבא אמר דבור זה שייך לקמן גמ' לרבא דאמר. ע"ג ע"א בגליון ס"א אלו אבות, וכ"ה בתוס' ע"ה ע"ב ד"ה חסר. ע"ד ע"ב תוס' ד"ה שכן צדי פי' בקונטרס לפנינו ברש"י שם כעין כאן. ע"ה ע"א תוס' ד"ה שוחט לאו אשוחט נ' כוונת דברי' דתנא דמתני' נקט שוחט בצד צבי והשוחטו מסתמא צד צבי הוא לצורך עצמו ואין כאן צובע. ע"ו ע"ב רש"י ד"ה סובן ורמב"ם מפ' אפכא וכן מבואר במ"ה פי"א ממסכת תרומות מתוס' חדשים. ע"ז ע"א תוס' ועוד כדפ' בקונטרס הוא סו"הד ומתחיל דבור חדש אלא משום. פ"א ע"ב תוס' ד"ה והאמר עיי' ר"ש כלאים משנה ב'. שם בליקוטי חבר ח"ש צריך להוסיף ועיי' לעיל נ' ע"ב תוס' ד"ה אבל לא סורק. פ"ד ע"ב רש"י ד"ה ואחת באמצע וכ"ש כלאי זרעים, נ' משום דלאו במפולת יד זרע להו והוה דרבנן. פ"ה ע"א תוס' ד"ה לא תסיג הזורע כלאים פי' סמוך לתבואת חבירו עיי' רש"י. צ' ע"א רש"י ד"ה פלפלת עיי' לעיל ס"ה ע"ב כ' רש"י פלפול ארוך. צ"א ע"א גמ' כל שהו עיי' מג"א סי' תפ"ו. שם גמ' יש דיחוי לענין שבת עיי' ביצה כ' ע"ב דחזי ואדחי. צ"ג ע"א תוס' ד"ה ה"ג דהא תנן עיי' מגיני שלמה מה שכתב בזה

צ"ה ע"א תוס' ד"ה שרא זילחא דאיכא רצפה ולד' תוס' סנהדרין פ"ה ע"א ד"ה מר סבר לא קשה מידי. צ"ו ע"ב תוס' ד"ה ולר"א ולפי"ז התולדת עיי' מ"ש תוס' ב"ק ל"א ד"ה הך דהוה וצ"ע. ק"ד ע"ב גמ' דלת ועשאו ריש צ"ע הא הוה חק תוכות ועיי' בר"ן כאן. ק"ט ע"א תוס' ד"ה הא ר"מ דאיירי ברפואה ולרש"י היינו קו' רנב"י קי"ב ע"ב גמ' אמר ר' יצחק צ"ע חולין י"ג ע"א. קי"ט ע"א רש"י ד"ה דתנא דבי ר' ישמעאל צ"ע למה צריך תנא דבי ר' ישמעאל עיקר רבותא משמחליף בגדיו. קכ"א ע"א תוס' ד"ה ש"מ כ"ש שצריך להפרישו עיי' יומא פ"ב תוס' ישנים ד"ה בן שמנה

קכ"ז ע"א תוס' ד"ה אע"ג בסו"הד לצורך אדם אחר וטעמא נראה דדרך בע"הב לסעוד לכל בני ביתו לכבוד האורח כמו שכתב הרמב"ן בחומש ר"פ וירא. ק"נ ע"ב תוס' ד"ה אלא להביא אסא לכאורה האי אסא הוה להעביר הריח ולא משום כבוד המצוה ולא הוה מצוה כדתנן ולא על הבשמים של מתים. רא"ש מסכת שבת פ"א סי' כ"ה לא חשיב כיום זה עיי' בראש תענית פ"א סי' ט"ז. שם סי' ס"ג ומותר לתת גחלים לכאורה היינו נר ובקיצור פסקי הראש באמת לקט נר. פ"ב סי' כ"ג לענין יחיד עיי' קרבן נתנאל ומ"ש שם על הגליון. פ"ב סי' א' ולענין צמר צ"ל צמר גפן. פ"ג סי' ט' נגד המדורה ולמ"ש התוס' יש לחלק. פ''ד סי' ט' בהג"א בסו''הד להכשיר צ"ל להנשיר. פ"ז סי' ט' וטעמא לא דכיר לן ולכאורה התם מיירי שנפלה הדיו על האותיות ומה"ט חייב דהו"ל כמוחק האותיות ע"מ לכתוב. קיצור פסקי הראש פ"ב סי' י"ז ובב"המז מז צריך ובר"ח. פי' המשניות להרמב"ם פ"ז מתני' ועוד כלל הדבר חסר אלו מ' דמפ' אעפ"י ששניהם חסרים חייב המצניע. להיות ר"ן מסכת שבת

ליקוטי חבר חלק שני ר"ן פ"א דף ג' מפני שאילו שבות צריך להוסיף וצ"ע בתוס' ר"ה ר"פ יו"ט שהביאו מפ'