ליקוטי חבר בן חיים י לט

דעידי השטר כשרים א"כ שוב הו"ל תרי ותרי ממש ול"ש אוקמא אחזקה

והנה בכתובות הביאו תי' עוד בשם הרשב"א וד' צ"ע דאטו אי הוו מודו להו הוו מהימנו הא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד בשלמא ר"נ שפיר אתקיף עלי' דר"ש דאטו מגרע גרע אבל דנימא לקושטא דמהני הך סברא ק' ונ' ד' הרשבא דע"כ ס"ל לר"ה דמפקי' ממונא בחזקת כשרות דעדים משום דמסייע להו ברי דדהו בעדותן כעין שאמר ר"ג במשאירסתני נאנסתי משא"כ אילו הוה מודו נהי דלא מהמני ברי מיהת אין כאן ולא מהני חזקה וע'

והנה צידדו בתוס' ד"ה אנן אחתי' אי מיירי סוגיא שהי' א' מוחזק או לא ולכאורה יש לפשוט שהי' מוחזק דאל"כ האיך ס"ד דטעמא דרבא כר"א וא"כ מידו ספיקא מיהת לא נפיק ואי אין כאן מוחזק גם ר"ח מודה אלא דיש לומר דנ"מ אם יתפוס לאחר מכן דכה"ג ג"כ לר"ח לא נפיק מני' ואפשר לתלות זה בפלוגתת רש"י ותוס' בכתובות אי תפיסה דלאחר ספיק' מהני גבי אוקי תרי להדי תרי וע' בזה

ענין פלוגתת הס"ד עם המסקנא ביבמות י"ל על ב' אופני' סברת המק' הי' דחזקה לא אלומא מתרי סהדי וא"כ תרי כמאה כמ"ש תוס' גבי מיגו ולמסקנא אמרי' דאנן להנך סהדי לא משגחי' כלל וממילא מוקמי אחזקה והיינו אוקי תרי וכו'

ואמנם י"ל עוד ע"ד ד' הר"י בר ברוך דחזקה דעדי' חזקה היא וא"כ גם מכח הנך סהדי אית לה חזקה ואוקי תרי להדי תרי וחזקה לגבי חזקה ולמסקנ' דווקא תרי ותרי אמרי' וחזקה דעדים לאו חזקה הויא

ובענין ד' רש"י הרשב"א נוסף ע"ד התוס' דבכת א' וודאי י"ל תתיבם ואין בכך כלום ונ' דבכת א' אפשר לומר תרוויי' בא"א קמסהדי והאי דאמר נתגרש' הו"ל חד ואין דבריו של א' במקום שנים משא"כ בתרי ותרי איכא למימר כד' הר"י בר ברוך דחזקה דעדים עדיפא וע' בזה

כ' תוס' דל' מחצה ק' לרבה ור"י פי' לדברי' דבכת א' תרווויי' בא"א מסהדי ואין דברי' של א' במקום שנים ואפי' מחצה לא הוה. ואפשר לומר דאי כהן היא אסירא לי' ק' להו אמאי למה יגרע מאם ניסת לא תצא ואמאי לא נוקמוה בחזקת היתר לבעלה

ב' אומרים מת וב' אומרים נתגרשה ע' רשב"ם ב"ב שכ' בנתגרשה ב' פירושי' חדא לענין עיגול וחדא לענין ייבום ונ' דכפל ל' ק' לי' אי מת למה נתגרשה מה לי הך מהך. ואמנם באמת י"ל חדא להודיעך כחן דרבנן וחדא להודיעך כחו דרמד"י וכמ"ש רבא אלא דר"י דבגירושין מסתבר טפי כרמב"י וקמ"ל דאפ"ה פליגי רבנן ובמיתה מסתברי' ד' רבנן ואפ"ה פליג רמב"י

שבאו עדי' ע' רש"י נ' כוונתו דלכאורה מדלא קאמר ר"י הל' כרמב"י דבגירושין אלא ש"מ דר"י ס"ל דרמב"י לא קאי כ"א אגירושין לזה כ' רש"י דרמב"י גם אמת פליג וכ"ת ק' אדר"י לא היא התם ה"ט משום דר"י מ"מ אפי' בגירושין לא סבר כרמב"י דל"ח לזילות' ואפי' באו עדים אח"כ קאמר תצא

תוס' דבור ב' באשם תלוי פי' דאפשר לברר י"לפ כוונתם דל"ת דבירור דהזה לאו בירור מקרי דלמא גם האחרים יוזמו וע"ז כ' ואטו התם מי עדיף דלמא בקי אחר יאמר שהוא שומן

עוד י"לפ דל"ת נהי דהכא אם יבא הבעל יתברר האיסור ההיתר האיך יתברר והתם בעי' דגם ההיתר יהי' יכול להתברר דלא היא דע"י הזמה גם ההיתר יוכל להתברר

ועל תי' ב' צריך להוסיף אף שכ' לעיל דחזקת א"א מתגרע ע"י חזקה דייקא ומנסבא מ"ת אקבע אי' מקרי

והנה מסוגי' זו מוכח דלא כמ"ש רש"א לקחן כ"ו תוס' ד"ה אנן דלר"י בר ברוך למסקנא לא אזלי' כ"א בתר חזקה דעדים והמק' שהק' מ"ש רישא הוא דהוה סבר דגם חזקה דמעיקר' מהני דא"כ אמאי הבא עלי' באשם תלוי הרי אדרבא לא הוה כ"א ספיקא דמדאו' אוקמא אחזקת עדים שאמרו מת

דבור ראשון הבא עלי' ובר"ן תי' דע"ד את"ל ספיקא דאוריי' פריך וק' דא"כ מאי משני שניסת לא' מעידי' כקו' ב' בתוס' דלדידן לא מהני האי תי' וצ"ל דלבתר דמשני באומרת ברי לי מודה הר"ן לד' תוס' דאין כאן חזקה והש"ס דמק' אדידה קאי עוד ע"ד את"ל וסיים מאי דפתח ובשנוייא א"ש אף לדידן וע'

ונ' דצריך להוסיף ע"ד תוס' דלכאורה בניסת ואח"כ באו עדים מאי דייקא שייך הרי מותרת אפי' לחזור אלא דבאמת הו"מ הש"ס להק' ניסת ואח"כ ב"ע מא"ל אלא דעדיפא מק' מדידה ובתי' ברי לי גם זה א"ש

ניסת לא' מעידי' ע' תוס' ור"ח כ' דבעי' ג' נ' כוונתו דהאי דנשאה לא מהימן וממילא הוה לי' אידך אין דברי' של א' במקום שנים ולכך בעי' ג': באומרת ברי לי ע' רש"י והר"ן תמה ונ' דרש"י ק' לי' ל' באומרת כגון שאומרת הו"ל למימר א''וו המק' לא הבין ד' המתרץ אמאי בניסת לא' מעידי' לא תצא והק' מדידה ותי' לי' הרי ע"כ מיירי שהיא