ליקוטי חבר בן חיים י לח

החנוני מכחיש בברי לפועלי' ובדין הוא שהפועלי' ישבעו משא"כ כאן כ"ז שאין הלוה טוען השבע לי הרי אעפ"י שהעדים ממ"נ על שטר א' פסולי' מ"מ העדות יכול להיות אמת והוה כעין אין נשבעין על טענת ''שמא"

מאי לאו לעדות ממון מל' זה מבואר לכאורה דטעמא דר"ח משום חזקת ממון דמה"ט דווקא בעדות ממון קאמר ר"ח דלא מהמני משא"כ בעדות החדש והוצרך הש"ס לדייק מאי לאו דגם לעדות ממון נאמני' משא"כ אי ר"ח בכל עדות ס"ל דלא מהמני למה ליה להש"ס למימר הכי

ואמנם רש"י נ' דדייק מל' זה של הש"ס דהש"ס רצה לומר בזה דלא תטעי למימר דגם לר"ה קשי' דהרי מצטרפין מ' בהדי הדדי וזה גם לר"ה אי אפשר להכי קאמר הש"ס דל' מצטרפין איכא למימר הוה ל"ד וכ"ת לתני כשרי' אדרבא בעי למימר דלצרף עם אחרי' הוא דכשרי' ואמנם עכ"פ קתני אפי' לעדות ממון וקשי' לר"ח ואמנם אי הוה הש"ס מק' סתמא סד"א דגם לר"ה אמנם לבתר דמסיק רבא דלעדות ר"ח תנן ק' למה לי' תו לרבא למימר ה"ד הרי רק ממון ק' לן ואמנם רבא בא ליישב ל' צירוף אמאי לא קתני כשרי' א"וו דר"ל דלאותו עדות ר"ח עמו עדן כשרים לצרף דסד"א דנחוש לזילותא דב"ד מעיקרא פסלו העד ומיד יקבלו שוב דברי' קמ"ל וא"כ וודאי דגם לר"ה הכי מפרשי' למתני, כי היכי דליתי תפיר ל' מצטרפין ואין ראי' מרבא דס"ל כר"ח דמתרץ אליבא דאדרבא גם לר"ה אצטריך תירוצו וא"ש ג"כ ד' רש"י בר"ה שם שהביא ד' רבא והשיגו עליו בתוס' הרי לר"ה דהלכה כוותי' לא אצטריך להאי תי' למ"ש לא כן הדבר כ"א גם לר"ה אצטרי' וגם ד' הרמב' בקי"ה שהביא אוקימת' דרבא ותמה עלי' בתומי' סי' ל"א א"ש במ"ש

והנה מכאן יש לתמוה על חכמי בריסק והש"ך שמביא דברי' דהרי מכאן מוכח בהדיא כר"ן שהביא בש"ך שם דא ס"ד דבע"א מול ע"א ואין כאן הכחשה ולר"ה מצטרפין בהדדי א"כ גם לר"ח מ"ט לא יוכשרו לממון אמנם נחזי אנן בלא ד' חכמי בריסק מה עלה ע"ד המק' להק' אר"ת דלמא ע"כ לא קאמר ר"ח אלא בעד שנפסל משני עדים אלא דאנן לא ידעי' אי נאמין להני עדים אמרי מידי ספיקא מיהת לא נפיק ומספיק' לא מפקי' ממונא משא"כ כשלא נפסל כ"א מע"א מ"ט יהא פסול בשביל זה בשלמא הר"ן כתב שפיר דאין ב' עדים הללו מצטרפין עוד דהיה כשוי ח"דא כיון דאתה אומר שהוא שקרן אין לך רשות להצטרף עמו משא"כ לפי מה דמבואר מל' מאי לאו לעדות ממון דמצורף בהדי הדדי לא מיירי הש"ס וודאי ק' מאי מק' ולזה נ' דהנה ד' הרי"ף ותוס' בכתובות גבי ערער דגזלנותא דגזלן שעשה תשובה לא מתכשר כ"א עד שיקבלו ב"ד עדות על הכשירו והר"ן שם דחה דברי' ונוכל לומר דעד''ז הוה עיקר פלוגתא דר"ה ור"ח דר"ה ס"ל כיון דהב"ד לא קבל העדות על הב' כתות משום דמכחישי' זה את זה לא נפסלו עדי' אלו מעולם ומן התורה כשרי' ואין כאן ספק כשר כלל וכ"ת א"כ גם בהדי הדדי לצטרפו לא היא כיון דעכ"פ העידו בב"א כל כת לפסול את חברתה שפיר הוא שויא ח"דא משא"כ בע"א דאין בעידותו כלום אפי' בהדי הדדי מצטרפי ואמנם ד' ר"ח לא כן כ"א כיון דאיכא ספיק' קמן איזו מהכתות אומרת אמת וידעי' בוודאי דא' מהם משקרת כל א' בחזקת ס' כשר ומס' לא מפקי' ממונא וא"כ לר"ח ה"ה בע"א וע"א כיון דעכ"פ מס' לב"ד איו מהן השקרן בשניהם לא מפקי' ממונא ושפיר מק' הש"ס עלי' דר"ח ומעתה אפשר לומר דמ"ש רש"י דלר"ח דווקא מק' היינו דלר"ה אפי' ל' מצטרפי' א"ש דכיון דע"א אין בעדותו ממש אפילו ח"דא לא אשוויי' וכמ"ש ואמנם כ"ז בשטת הריף ותוס' דבקבלת ב"ד תליא הכשירו וה"ה פסילו אמנם הר"ן שם שנחלק עלי' בזה וס"ל אמעשה לחוד תליא וודאי שפיר כ' דלא כחכמי בריסק ולדידי' פלוגתא דר"ה ור"ח שכ' רשב"ם וביארנו לעיל ומ"מ אין מדבריו תשובה על חכמי בריסק כלל וכמ"ש וע' בזה

בענין קו' תוס' הא עדות מוכחשת לילי דברי' הי' נ' דגניבה וטביחה כיון דלא הוזמו עד לאחר זמן אמרי' אגניבה דלא הוזמו לא הוזמו משא"כ כאן דתוכ"כ הוזמו אתרוויי' הוזמו כיון דתכ"ד העידו

ובענין מ"ש תוס' דאי עד זומם טעמא משום חידוש א"ש יק' דלקמן כ' אפכא דסוגיין למ"ד פסידא ע"כ אזלא וכבר עמד רש"א לקמן ע"ד ותי' דחוק דכולי האי הו"ל לתוס' לפ' ולזה נ' דעיקר קושי' בזה לא הי' אלא למסקנא דאמרי' דס"ל לרבא בעדות אחרת הוה היק' להם דרבא אדרבא דמ"ש מגניבה וטביחה משא"כ לס"ד דטעמא דרבא משום דר"ח וודאי קים להו דדווקא בהזמה דאפי' להוציא נפסלו שייך פסידא דלקוחות משא"כ בהכחש' דרק מס' נפסלו ולא מפקי' עכ"פ ממון על פיהם ל"ש כלל פסידא דלקוחות וע' בזה

ובענין קו' תוס' מר"נ בכתובות לכאורה קו' לשטתם דס"ל דפ"ע לאו היינו גזלנותא דכה"ג הוו מהימני ותרי ותרי היינו עידי השטר ואמנם לד' הראש בכתובות דמיירי שפוסלי' אותם ומטעם אנן סהדי