ליקוטי חבר בן חיים י שפד

בשמן שצף ואעפ"כ אין שם התרומה חל על מה שנשתייר ע"ג ברזא

ומשום פסידא לכתחלה לא עיי' רש"א ודבריו צריכין ביאור ונ' הכוונה דאי הא דבמקום פסידא לא יעשה כן הוה דאוריית' א"כ אין לדמות פסידא להדדי אבל אטו מדאורייתא שייך לחלק בין הפסד מרובה למועט וע"כ דרק רבנן גזרו ואמאי בהפסד וודאי משום דמועט הוא לא גזרו ובהפסד מרובה אלא שיכול להציל ע"י הדחק יגזרו

בצייד דייק הלח"מ מד' הרמב"ם דבצייד יוכל לבקש כמה שירצה והטעם לכאורה משום דיוכל לומר כי הצידה תוכל להוסיף לו כ"כ אבל צ"ע למה נקט תנא דבריי' דינר דווקא ולא נקט רבותא טפי

גמ' וצריכא נ' דה"פ דס"ד בחמור אף דהתנה יוכל לומר משטה הייתי כי אמרתי אתה סומך לך לאחר שתציל חמורי תציל חמורך וכן להיפך ס"ד במקום פסידא וודאי אפי' להתנות א"צ דמה שמפסיד בידי' הוה כאילו התנה ובחמור דווקא דיוכל להציל שלו אח"כ הוא דבעי התנה וזה ענין האבעי' בעלה שלא מאליו אם לא נאמר דידע שחמורו יודע לשוט וסמך ע"ז: רש"י לטורפה לבזבז דאי להרוג נפשות היינו תייר

בכוסיא ע' רש"י וכ"ה בערוך אלא שגורס בבית כוסיא וק' פשיטא דבפשיעה לא יתנו לו וי"ל דהרי הם לשמירתו צריכין ועכ"פ יתנו לו קמ"ל. ובספינה לקמן דל"ש זה י"ל דס"ד בשלמא בחמור שייך פשיעה גמורה שפורק המשא מעליו ופושע בו וסומך שיעמידו לו אחר אבל בספינה טעונה הרי הטעינה עכ"פ יפסיד ובוודאי לא הוה פשיעה גמורה קמ"ל

רש"י ד"ה הא מנטר כוונת דבריו דמאי עלה ע"ד לומר שאין טובים לבני החבורה נטירת שני' מול אחד ולזה הסביר דהו"א אם צריך לשמור יותר על שלו אינו משמר על שלהם

רש"י ד"ה מחשבין לפי משאו אם השליך א' זהב ולא רצה לפרש כפשוטו אם השליך בעל הברזל ככר לנהר גם בעל הזהב צריך להשליך כ"כ דלא היא הרי יוכל לקנות בעד הזהב כמה ככרות ברזל להשליך ודמי למידת סדום כיון שמשלם לו במיטב ומ"מ אם התנו כך שישלמו לפי ממון מהני היינו דעל הרוב הטוען דברים יקרים משאו קל והטוען דברים זלים כברזל וכיו"ב משאו כבד וראוי לו להשליך יותר

ועיי' תו"ח שהיה לו גי' אחרת ברמב"ם שאינו לפנינו

רש"י ד"ה שטפה נהר הנה הראש כתב דמתני' בא לאשמעינן דקרקע אינה נגזלת ורש"י לא סגי לי' בזה דלזה לא הוצרך למנקט שטפה נהר לזה כ' רש"י דבא לאשמעי' אף דהוה כעין פושע שהיה לו לתקן השפה כנהוג לתקן מ"מ כיון שקרקע אינה נגזלת פטור ואפי' דין שומר אין עליו

רש"י ד''ה לא יחזיר לו במדבר כוונת רש"י לד' הריף שכתב דאפי' בפקדון אם רצה הנפקד להחזיר במדבר אין צריך המפקיד לקבל הימנו ור"ל דבמלוה שנתנה ליתבע בכ"מ ע"כ לא יחזיר היינו שא"צ המלוה לקבל אבל בפקדון שלא ניתן ליתבע אלא במקומו ס"ד דהאי לא יחזיר א"צ הוא אבל אם בא להחזיר מחזיר לזה כ' הרי"ף כיון דהאי לא יחזור גם אמלוה קאי ובמלוה ע"כ א"צ לקבל תנן ה"ה בפקדון ה"פ והן הן ד' רש"י עיי'

וכתב ה"ה בשם הרמב"ן דאם הלוה לו במדבר צריך לקבל ממנו במדבר וכ' התו"ח דמתני' הכי דייקא דתנן ביישוב לא יחזיר במדבר וא"כ הרמב"ן מאי אשמעינן ונ' כוונת הרמב"ן שהלוה לו במדבר זו יכול לחזור לו במדבר אחרת אף דאין כל המדברות שוות וזה מוכרח מדלא תנן כ"א ביישוב לא יחזור לו במדבר

גמ' ורמנהו ויל"ד מה ס"ד דמק' שיהא מלוה קילא מפקדון ונ' דהאי מק' ס"ל כר"פ פ' הכותב דפריעת בע"ח רק מצוה ויכול לומר אנא אשהויי מצוה לא משהי

דא"ל להוי פקדון גבך לכאורה אמאי שביק מלוה דתנן תחלה במתני' ונקט פקדון והיה נ' לדייק מדברי רש"י דלענין פקדון הוא דלא בעי' תנאי גמור אבל במלוה בעי' תנאי גמור ואמנם הרא"ש הוסיף פקדון או מלוה ונ' ד' הראש דהש"ס נקט פקדון דלא תימא בפקדון כל אימת דבעי מחזיר קמ"ל כדברי רי"ף הנ"ל

רש"י לא בעית עיי' רש"א ואמנם הנ"י גורס לא בעינא ומפרש שהוא אומר כן ואעפ"כ לא חשיב תנאי גמור

מתני' גזלתיך וכו' נראה דנקט הנך תלתא ע"ד שהקשה הריטב"א במס' מכות כי טעין גזלתיך למה לא נימא אין אדם משים עצמו רשע ותי' דפלגינן דיבורי' ואמרינן דגזלתיך ל"ד כ"א הלוה או הפקיד אצלו והיינו דתנן דמכח הלוה או הפקיד מחייב בגזלתיך

מתני' מת או נגנב נ' דאצטריך תרווייהו דאי תנא מת הייתי אומר דלמא אצלו כבר חלה ומה"ט מת ומשו"ה חייב ואי תני נגנב הייתי אומר משום דאנקטא נגרי ברייתא חייב קמ"ל תרווייהו

מתני' צמר וחלב וגדיי' צמר קאי ארחלים וחלב בין ארחלי' בין אעזים ואח"כ גדיי' לחודא ונ' דנקט